"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ – כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" – אמר החכם באדם (משלי כ"ו, י"א). באופן כללי, קשה לאדם לשנות דעתו, ולזנוח הנחות יסוד שליוו אותו שנים רבות. אך במחנה השמאל – הפרוגרס הישראלי, דומה שהדברים הגיעו לקיצוניות שאין לה אח ורע.
שום דבר, אף טיעון, התפתחות, אף אירוע במציאות, לא יוכל להוציא את המחזיקים בהשקפות אלה מהדוֹגמה אותה מחזיקים מזה עשרות שנים. הערבים רוצחים בנו – צריך לדבר איתם. הערבים מכריזים קבל עם ועדה, כי אינם מעוניינים בשיח כלשהו – צריך לוותר להם יותר. הסכנה למזרח התיכון – נעוצה במתיישבי יו"ש החלוצים ובייחוד ב"נוער הגבעות". לא, חלילה, באיסלאם הקיצוני הפסיכופתי.
רצף אירועים מהזמן האחרון מוכיח, כי כל לקח שהוא לא נלמד מהטבח הנורא של שמחת תורה תשפ"ד. אותו נהי של "הבטחתם יונה עם עלה של זית". אותן מחשבות מעוותות, אם רק נצא, רק נוותר, רק נמסור חבלי מולדת – האויב יהפוך לאוהב.
הפיקוד העליון של צה"ל ממשיך לפחד בעיקר מהמילה "כיבוש", כאשר כל צעד שהוא כשר כדי לברוח מהאפשרות לכבוש שטחים וליישבם – הצעד היחיד שיבטיח ביטחון. לאחרונה התבטא הפיקוד הבכיר, כי אין בכוונת צה"ל להישאר ב"לבנון" (ישות שמזמן אינה קיימת) וכי בקרוב יעברו לשיטת ה"פשיטות".
האוליגרכיה השיפוטית ממשיכה לייחד את בית המשפט העליון לדיונים בנוגע ל"זכויות" הזומבים מחוללי המוות מהאיסלאם הרדיקלי, לרבות מחבלי ה"נוח'בה", תוך ספירת הקלוריות להם זוכים במסגרת כלכלתם במתקני המעצר, הבטחת טיפול רפואי, קשר עם משפחותיהם, ביקורי נכבדים, ומה לא.
היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ ממשיכים להציק, להפריע ולמנוע כל פעולה ציונית לאומית, ולאחרונה אף דנים ברצינות בפיטורי שר ובהגבלת סמכויותיו, שהרי ברור, כי מה לשר לביטחון פנים, אשר בעבר נקרא "שר המשטרה", עם פעילות המשטרה…
מנהיג מפלגת ה"דמוקרטים", ממשיכתן של מפלגות העבודה ומרץ, אמר במפורש, כי בעיניו מנצור עבאס הוא ציוני יותר מאיתמר בן גביר והוא ישמח לשבת עמו יחד בממשלה, אך לא עם מי שמייצגים כ-18 אחוז מהציבור היהודי והם האחראים הכמעט בלעדיים להצלת המדינה וגם להצלת רבים מהקורבנות הפוטנציאליים בטבח הנורא.
בעיצומן של מלחמות מהחשובות בהיסטוריה של מדינתנו, ממשיך משפט קפקאי על האשמות בלתי ברורות כלפי ראש הממשלה, והמערכת המשפטית – בבחינת "פרפטו-מובילה", אינה עוצרת לרגע לשקול משמעות פעולותיה על מעמדה ומצבה של המדינה ועל הסולידריות האזרחית בה.
התקשורת, מערכת המשפט ומערכות הביטחון ממשיכות להפיץ את עלילת הדם של ה"טרור היהודי". והלא, אם ישנו טרור – היכן קורבנותיו? ולא, גרפיטי או אפילו צמיג תקור אינו טרור. גם לא גרוטאת רכב שרופה. והלא אלה טובי בנינו המצילים, פשוטו כמשמעו, אדמות מדינה מהשתלטות ומבטיחים עתודה להתפשטות עם ישראל בעתיד.
הפגנות קפלן הפכו קדושות, כאשר למענן מותר אפילו לחלל שבת במערכת בתי המשפט – מה שלא קרה מעולם. שהרי, אם תידחה הפגנה של כמה אנרכיסטים הזויים ומנותקים ביום אחד – יהיה אסון…
המצב נראה מייאש. אם מעשים כמו טבח שמחת תורה – לא היה די בהם כדי להביא את המחנה הפרוגרסיבי לחשיבה מחודשת, מה כן? ועד מתי ימשיכו בני המחנה הנגדי להתרפס בפניו?
התקווה נעוצה בעם ישראל הטוב, אותו רוב בעם המחובר לעמו, לארצו ולמורשתו, שיצמיח הנהגה חדשה, מתוך הדור שנלחם כעת בשלל החזיתות, וביחד עם הכוחות הטובים בהנהגת הציבור הלאומי כיום – תוביל את מדינת ישראל להתנער מכבליה, להתחיל לרדוף את אויביה עד כלות, לכבוש, ליישב ולהפסיק לחפש אהדה בינלאומית, שלעולם לא תגיע מוויתורים ומחולשה.
אפילו בקרב שונאי ישראל מושבעים, כגון אנשי דאעש הקיצוניים בסוריה, נצפתה תמיכה במדינת ישראל – מתי? כאשר הפגינה חוזק יד, וחיסלה את נאסראללה ואת הנהגת חזבאללה. או כאשר הפציצה באיראן, בימים הראשונים של המערכה, בטרם החלו ישראל וארה"ב להסתובב סביב זנבן.
מגיע לעם ישראל להרים את הראש, וכדברי הרצי"ה קוק – שטרם הכניסה לארץ, יש להכות את "מלך חשבון", כלומר להפסיק עם החשבונות של מה יגידו ומה יעשו, ופשוט – לעשות את הדבר הנכון. ■
