01
שבת מברכים חודש אלול. התרגשות מיוחדת. יהודים נכנסים לחודש הסליחות למרגלות הר המוריה. כל אחד ואחת נושא עימו את שק הזכויות ומעשי החסד והגבורה, שזכה לעשות בשנה החולפת. במוצש’’ק קיבלתי עדכון שהכותל המה מתפללים ומתפללות צדיקים.
02
ביום שישי הודעתי לגבי שיינין שאנו יוצאים לקיים מצוות כיבוד הורים בכפר מיימון ולכן לא אוכל לפקוד את המניין הקבוע בכותל, בשבת זו.
גבי חיזק אותי – ״העוסק במצוות כיבוד הורים פטור ממצוות עלייה לכותל…״. גבי ביקש להמחיש לי, מה היא מסירות נפש בסיפור אמיתי שעורר בי עניין רב – לפני כחודשיים הלכה לבית עולמה אסתר שפר, ע’’ה, החותנת של גבי, אימה האהובה של סמדר, רעייתו, תבדל’’א. אסתר הייתה רעייתו של אליעזר שפר ז’’ל, איש טבריה, ששירת את המדינה בנאמנות כאחד מראשי הסוכנות היהודית.
אסתר שפר עבדה במשך שנים, כמנהלת הארכיון של ביה’’ח ביקור חולים.
תוך כדי ארגון אלפי המסמכים, גילתה אסתר להפתעתה הרבה, שמתחת לארכיון פעור בור מים עתיק שבו נהגו להטמין את התיקים הרבים שהצטברו. במאמץ רב דלתה חלק גדול מהתיקים. את אלו שניתנו להצלה עמלה לייבש ולשקם. תוך כדי הטיפול המסור בחומר הארכיוני נפלו עיניה על תיק ישן, שהכיל אוצר אבוד – מסמכים מקוריים מתקופת מלחמת השחרור, עם פרטים רפואיים ובדיקות DNA של חללי מחלקת הל’’ה, המכונה ‘שיירת הל’’ה’.
תגלית התיק האבוד, שהועלה מהבור לפני 33 שנה, עוררה התרגשות גדולה וגרמה להדים רבים ברחבי הארץ והעולם.
סיפור נפילתם בגבורה של גיבורי הל״ה נותר עלום, ברובו, עד היום. השיירה יצאה בשבט תש’’ח, במסע רגלי, לילי, עם 38 לוחמים, לתגבר את הכוחות הנצורים בגוש עציון המותקף. שניים מהחיילים נאלצו, בצער, לחזור להר-טוב, כשהם נושאים את חברם שנפצע ברגלו. נותרו ל’’ה לוחמים בשיירה.
כל לוחמי השיירה נרצחו ולא נותר מי שיתאר בדיוק את השעות האחרונות בהן התגלו, הותקפו באכזריות ונלחמו על חייהם כדי להמשיך לגוש עציון ולחזקה.
מעט מהידוע לנו – הגיבורים, לוחמי השיירה, שצעדו בחסות העלטה להביא תחמושת ולתגבר את הכוחות בגוש עציון הגיעו מרחק 4 שעות הליכה מהגוש. גירסא אחת מתארת את העובדות כך – שני סיירים שהלכו בראש השיירה, שהונהגה על ידי מפקד גוש עציון לשעבר, דני מס, ראו לפתע, על הגבעה ממול, שתי נשים ערביות, שקוששו זרדים.
כשהנשים הערביות הבחינו בהם, קראו הסיירים לעברם מילות הרגעה. החיילים, באצילותם הרבה, לא פגעו בהן. שתי הנשים הודיעו מיד לאיברהים אבו דאיה מפקד ‘ג’יהד אל קודס’ שפיקד על מחנה האימונים בכפר ‘צוריף’ – על תנועת שיירת הל’’ה, ובכך חרצו את גורל השיירה להמון הערבי צמא הדם. השמועה הופצה בין עשרות כפרים ערבים באזור. הפורעים הערבים, שמנו למעלה מ2000 מחבלים, תקפו בהמוניהם את השיירה. הלוחמים הגיבורים נאבקו בהמון, שהמטיר עליהם אש תופת, עד הקליע האחרון. אז התנפלו המחבלים הרבים, על אנשי השיירה. החיילים נאבקו בפורעים, בגבורה, בידיים חשופות. המחבלים פגעו בהם באכזריות ברברית רבה, כך שלא יהיה ניתן לזהות את פני הנרצחים, הי’’ד.
חללי שיירת הל’’ה נקברו בקבר זמני ליד גוש עציון ולאחר מכן במבצע מרשים ומלא עוז, של הרב גורן זצ’’ל, שהיה אז הרב הראשי הצבאי, הועברו הארונות ונטמנו בלוויה צבאית מרשימה ומכובדת, בהשתתפות עשרות אלפי יהודים, שרים וחברי כנסת, קצינים וחיילים, שכיבדו את גיבורי הל״ה. ההלוויה כללה עוד 193 חיילים קדושים, שנהרגו במלחמת השחרור, ולא זכו לכבוד אחרון. הוכרז יום שבתון לפועלי ירושלים והשיירה נעה בדרכה האחרונה מגוש עציון, דרך הרחובות קרן קיימת והמלך ג’ורג’, בדרכם האחרונה לקבריהם בחלקה הצבאית בהר הרצל.
מכיוון שהמשפחות ביקשו שחללי הל’’ה לא ייטמנו בקבר אחים, אלא בקברים מסומנים, פנו לרב צבי פסח פרנק,רבה של ירושלים, ובקשו ממנו לקיים לפני הקבורה את גורל הגר״א, כדי לזהות את החללים ולחקוק את המצבות בשמותיהם הפרטיים.
הרב פרנק הפנה אותם לרב אריה לוין שערך את גורל הגר’’א בביתו, בחיל ורעדה, בדקדוק רב ובהצלחה מרשימה ומרגשת. נכחו בטקס מניין חשוב, ביניהם – אביו של דני מס הי’’ד, הרב רפול לוין ועוד. כל שמות החללים עלו אחד אחד, באורח פלא, בפסוקים בספר התנ’’ך העתיק, שבו דפדף על פי הנחיות גורל הגר’’א – ר’ אריה לוין. פרטים מדויקים על הטקס המרשים תוכלו לקרא בספרו של שמחה רז – על מסכת חייו של ר’ אריה לוין – ‘איש צדיק היה’.
כעבור שנים רבות, כשאסתר שפר, לבית גרוס ע״ה, גילתה את התיק עם המסמכים שכללו פרטים רפואיים המזהים את החללים, ביקשו 11 מהמשפחות השכולות לפתוח את הקברים ולוודא שלא נעשתה טעות בזיהוי.
מחלוקת גדולה פרצה בין משרד הביטחון ואנשי ביקור חולים. סוגיות הלכתיות ואטיות רבות התעוררו ועוררו עוד מחלוקות כואבות עם יתר המשפחות שלא רצו לחלל את ציוני הקבר. כאבם הגדול של המשפחות השכולות צף ועלה שוב ושוועת עלתה השמיימה.
לבסוף הוסכם שלא יפתחו יותר מ11 קברים. הרבנות הצבאית ניגשה למבצע בחרדת קודש.
מה רבה הייתה הפליאה כאשר גילו אנשי הרבנות והרופאים שנלוו אליהם, כי ר’ אריה לוין היצליח לפענח ולחבר את כל שמות הנרצחים הייטב וללא טעות. ר’ אריה זיהה בדיוק נמרץ כל ארון קבורה, באמצעות התנ’’ך שבידיו, ונקב בשמות קדושי הל’’ה, עד אחרון הנופלים.
עד כאן תמצית הפלא בס״ד של קבורת קדושי הל’’ה בעזרת הקדוש הל’’ו…
03
בכפר מימון פגשתי השבוע שוב את ההשלמה לסיפור הגבורה היהודי, ממש כמו ההיאחזות באדמת בגוש עציון. חקלאים צעירים מלאי מרץ ותושייה עמלים כתף אל כתף עם חקלאים וותיקים ממקימי ההתיישבות היהודית בנגב. למרות שהוותיקים סופרים כבר בגאון, ב’’ה, את העשור השמיני והתשיעי לחייהם, הם ממשיכים לטפח ולעמול בשדות, במטעי החוחובה, בחממות ובפרדסים של כפר ממון והסביבה, לעסוק בחקלאות ולהפריח את השממה.
החקלאות היהודית בנגב ובעוטף עזה היא אחת החזיתות האסטרטגיות ביותר של מדינת ישראל. אם לא החשובה שבהן! חקלאי הנגב הצעירים והמבוגרים הם מגן חי ואמיץ מפני ההתקפות החמאסיות של האויב העזתי, שמכה ביושבי הדרום והמרכז, יום יום, בטילים ובבלוני תבערה ונפץ.
חקלאי הנגב והגליל מאויימים היום מבית ומחוץ, על ידי הרפורמה המתוכננת במשרדי האוצר והחקלאות. איום פתיחת הגבולות ליבוא חקלאי על ידי הורדה גורפת של מכסים, יכול לחסל ענפים שלמים בחקלאות. המאמץ החקלאי היהודי משמש מחסום חי לכיבוש הנגב והגליל על ידי חורשי רעה מעזה ומהפזורה הבדואית. הבדואים שינו מזמן כיוון והם מעדיפים לתמוך ולהיתמך על ידי אחיהם מהשבטים הערביים, שפלשו במשך השנים לארצנו.
04
חקלאי הנגב והגליל משמשים מגן בטחוני, לא רק לכלכלת החרום של מדינת ישראל, אלא גם ובעיקר, כחסם להשתלטות הבדואית על כל שטח פתוח ברחבי ארץ הנגב והגליל. החקלאים שמתקיימים בקושי רב, בזיעת אפם, הם הבלם האחרון מפני התקפות הפשע והאלימות הגואה, של כנופיות הבדואים המאיימים על כל חלקה חקלאית ועל כל שטח פתוח בנגב ובגליל. השודדים אינם חוששים מהשלטון ולא מכוחות המשטרה ופוגעים בכל טרקטור וקומביין יהודי, שעושים את מלאכתם נאמנה, בחקלאות או בבניין.
מי שפוגע בחקלאים הגיבורים – פוגע בביטחון ישראל. נקודה. ואל תמכרו לי קלישאות קפיטליסטיות שחוקות ופסאודו נאורות, כאשר מדובר בהגנה על עצם חיינו כאומה. ראוי שנדחה שיקולים כלכליים, בשעה שאנו מדברים על הצלת חיים ושמירה על רגביי אדמת ארץ קודשנו.
‘שופטים ושוטרים תיתן בשעריך’ – עלינו להוסיף שופטים ישרים, ציוניים ואמיצים, שפוסקים ברוח חז’’ל ודעת התורה. נעמיד שוטרים נועזים בשערי הנגב והגליל ולא נקיים – ‘הורדת מכסים תיתן בשעריך’.
שבת שלום של קוממיות ישראל בחקלאות יהודית, במשפט עברי ובמשטרה מנצחת.
‘ציון במשפט תיפדה… ושביה בצדקה’!
