מאורעות הימים האחרונים נראים כעוד פרק בסיפורי הבלהות של פרנץ קפקא. ימין, שמאל, ימין הם לא כבר רק תנועות של חיילים בצבא  אלא בעיקר זגזוז פוליטי אדיר של מי שעד לפני מספר שבועות קראו לעצמם גורמי ימין. בפעם המי ידוע כמה , הוכח שוב ושוב כי השנאה מקלקלת את השורה אך הפעם לא רק שהיא מבקשת להרוס כל חלקה טובה אלא היא ממש מחרבת את הבית.
לא ניתן בשום דרך רציונלית להגדיר את מעשיהם של צמד החמד בנט את סער בימים האחרונים. נכון, רוה"מ נתניהו האכיל אותם בשנים האחרונות מרורים על גבי מרורים ולהם יש את כל הסיבות הלגיטימיות לכעוס. יחד עם זאת, כלל לא ברור מדוע הם מוכנים למכור את כל אמונתם עבור תפקידים בממשלת שמאל הנתמכת על ידי תומכי טרור. ללא ספק , ההיסטוריה הפוליטית של ישראל רוויה במקרים הזויים בהם פוליטיקאים חצו כל גבול אפשרי אך מהפעם הזו עולה ריח נוראי במיוחד שלא ידענו כמותו במדינת ישראל.
מדובר באנשים אשר רצו על טיקט ימני, ולא רק שיקרו בפרצופם של בוחריהם, אלא אף סובבו לכל אחד מהם את הסכין עמוק בלב. 
גילוי נאות: לעולם לא הצבעתי וכנראה לא אצביע לשני הברנשים החביבים הללו שמבטיחים ימין ובסופו של דבר חוברים לשמאל. בכללי, עם הקמת הממשלה הקרובה ולא משנה מה היא תהיה, ראוי לטפל בכל מנגנוני הבחירה המפלגתיים לפני הכל. כל מצביע אשר הצביע למפלגה בה אין פריימריז, שם את קרנו וקולו על קרן הצבי. הוכחה לכך ראינו כולם בזגזוג המפואר של בנט וסער. במפלגות אידיאולוגיות שורשיות כמו הליכוד, העבודה ועוד אחת או שתיים כאלה, שיטת בחירת הח"כים משאירה את הכוח בידי המתפקדים והמצביעים. מי שבוחר רשימה אשר נבחרה על ידי קול אחד, קרי ראש המפלגה, מאבד את היכולת שלו לאתגר ולשמור על אידיאולוגיית חברי הכנסת שלו. ברור כי אי אפשר להסביר אחרת את שתיקתם של מתן כהנא, ניר אורבך , עידית סילמן שרן השכל, זאב אלקין ושאר אנשי "הימין" שנבחרו אך ורק על ידי ראש מפלגתם. מי שנבחר כך דרכו לברוח היא קצרה ביותר. 
כולנו תקווה כי אותם בוחרים יפסיקו לברוח ויחזרו הביתה. בשבת בה אנו קוראים את פרשת "שלח לך" על המרגלים ששוטטו בארץ, ראוי שאותם אלה שהלכו לתור במחוזות אחרים, ישובו אל ביתם, ויפה שעה אחת קודם.■