איני יודע בדיוק מתי וכיצד תתפרק הממשלה, אולם הגסיסה האיטית של 'ממשלת החלומות' שהייתה אמורה להביא 'אחדות וריפוי', יכולה ללמד את כולנו שיעור רוחני ומוסרי ברמה האישית. הזוהר מתבטא ש״סטרא דקדושה״ (הכוח הקדוש, הצד החיובי במציאות) ״שרי בפירודא וסיים באיחודה״ (מתחיל בפירוד ומסתיים באחדות), לעומת זאת ״סטרא אחרא״ (הכוח האחר, הצד השלילי במציאות) ״שרי בחיבורא וסיים בפירודא״ (מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד).
בעת שבה יש אידיאל חיובי שעומד בבסיס התאגדות של קבוצה, הרי בהתחלה יש 'פירוד' – אנשים אמיתיים עומדים על שלהם ולכן גם אינם מפחדים מלחדד הבדלים, ועם הזמן הם מגלים יכולת לעבוד עם גוונים נוספים למען המטרה המשותפת. לעומת זאת כאשר לא קיים אידיאל משותף, נוצר חיבור מזויף של 'אחדות' שסופו שכל כוח מנסה למשוך לכיוון האינטרס שלו והעסק מתפורר, ובמקרה שלנו מהר מאוד.
לקח מוסרי שני שקשור ישירות לראשון הוא הביטוי המדויק של חז״ל ״הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם״. כל הפיתולים וניסיונות ההחייאה לא יסתירו את העובדה הפשוטה שאין לממשלה הזו גיבוי ציבורי ולשקר אין רגליים. בעת שבה בן אדם מנסה לתפוס מקום שהוא אינו שלו הוא ״יוצא מן העולם״. הסיבה שהדמויות שהובילו את המהלך הזה הגיעו לאן שהגיעו איננה בגלל בצע כסף, וגם לא מפני שטובת המדינה איננה חשובה להם. מדובר באנשים טובים, אבל המניע המרכזי בחייהם הוא הרצון להרגיש אהובים בידי מה שהם תופסים כאליטה התרבותית של מדינת ישראל. אדם שמוכן למכור את ערכיו תמורת חופן לייקים, סופו שגם את הלייקים לא יקבל. אנשים קטנים שיישכחו במהרה מההיסטוריה היהודית.
חבל מאוד על התקופה הזו, אולם המסר האופטימי הוא שייתכן שחלק גדול מהציבור היהודי בכלל והדתי לאומי בפרט, הפנים את הלקח מההרפתקה הנוכחית ולהבא יבחר את מנהיגיו באופן מושכל וערכי יותר. התקשורת מטשטשת ומנסה להציג תמונה קודרת שבה המערכה הציבורית בשליטת הכוחות הליברליים והפוסטמודרניים – זה אינו נכון! מכל מדד וסטטיסטיקה – דמוגרפית, תרבות פופולארית, אחוזי תלמידים במערכת החינוך ועוד, עולה תמונה ברורה: רוב מוחלט (85%) של הציבור היהודי הוא מסורתי ולאומי. ברמה הפוליטית גם העסק ברור מאוד: 80 מנדטים מהציבור היהודי הצביע למפלגות שהצהירו על מצע לאומי ומסורתי. אנחנו הרוב ואנחנו ננצח, אם לא בסיבוב הקרוב אז בסיבוב הבא. יהיה טוב.