שנת השמיטה הסתיימה, המצוות עדיין איתנו. הרב יהונתן קורח ממערכת הכשרות של OU מביא את הזוויות ההלכתיות המלוות אותנו עדיין
בשנת השמיטה אסרה התורה עבודת קרקע ועבודת האילן, ובסיומה של השנה ודאי שכולם כבר התגעגעו וקפצו אל גינותיהם לעדר, לנכש, לגזום ולנטוע ולהחזיר לגינה את יופייה.
אבל עלינו לזכור שמצוות השמיטה תלווה אותנו עוד מספר חודשים, וזאת מאחר שהקובע לקדושת שביעית בפירות זה זמן החנטה, וכיוון שכל הפירות שעל העצים הרי חנטו בשביעית, הרי שגם אם נקטוף אותם בעוד חודש-חודשיים חלים עליהם דיני שביעית.
צריך לשים לב גם על הפירות הגדלים בגינות ובחצרות הפרטיים שבבתים.
ביבול חו״ל או יבול נוכרי אין קדושת שביעית מה שאין כן ביבול ישראל שבו חלים דיני שביעית, ולכן צריך להיזהר מלהפסידם ואסור לסחור בהם, ולזה באה תקנה הנקראת ׳אוצר בית דין׳ שכל הפרדסים והמטעים שייכים לבי״ד והם אחראים לחלוקתם, והכסף הנגבה אינו עבור ׳הפרי׳ אלא עבור הקטיפה, האחסון, השינוע הקירור והמיון.
דיני ביעור:
פירות הקדושים בקדושת שביעית חלים עליהם דיני שביעית ובזמן שכלה מן השדה אותו סוג של הפרי אזי יש גם כן לבערו מן הבית על ידי הפקר, פירוש שאדם משאיר אצלו מזון ג׳ סעודות לכל משפחתו והיתר מפקיר בפני ג׳ אנשים והם יכולים לקחתם ויכול גם הוא לשוב ולזכות בהם.
ומי שלא ביער, זאת אומרת שלא הפקיר בזמן הביעור, לא מועיל להפקירם אח״כ אלא צריך לאבדם ע״י שריפה או ע״י קבורה.
מעות שביעית:
אדם שברשותו מעות של שביעית הנקראים ׳דמי שביעית׳ או שסחר באיסור בפירות שביעית וקיבל תמורתם כסף, או שקיבל מעות מאדם אחר שסחר בשביעית, נתפסו המעות בקדושת שביעית, וכדברי הרמב״ם (פ״ז הלכה ז) "וכשם שמבערים את הפירות כך מבערים את הדמים", ובהגיע זמן הביעור של הפרי מגיע זמן הביעור של אותם מעות ויקנה במעות דבר מאכל ויפקיר בפני ג׳ ויכול לשוב ולזכות בהם.
ספיחין:
כל הירקות הנמצאים בשווקים מייד בתחילת השנה השמינית וודאי שגדלו בשביעית ואם הם של ישראל הרי חז״ל אסרו אותם באכילה, ולכן הרוכש בימים אלו ירקות עליו לדעת מה מקור גידולם, אם הם יבול נוכרי או יבול חו״ל הם מותרים, אבל יבול של ישראל אסור באכילה.
מספר דוגמאות לזמני ביעור (מתוך לוח של מכון התורה והארץ):
פירות:
תפוח – שבט תשפ״ג. תפוז – תמוז תשפ״ג. תמר – פורים תשפ״ג. קלמנטינה – סיון תשפ״ג. לימון – י״ד תשרי תשפ״ד. זיתים – סיון תשפ״ג. אגס – י״ד חשון תשפ״ג.
ירקות איסור ספיחין עד:
(ביעור לא נוהג כאשר מצוי כל השנה בשדות)
תפו״א, עגבנייה, מלפפון, פלפל – חנוכה תשפ״ג.
בצל – שבט תשפ״ג.
כוסברה – חשון תשפ״ג.
ארבעת המינים:
בערבה ובלולב אין דין קדושת שביעית וכן בהדסים הגדלים למצוות לולב, אבל הדסים הגדלים לריח קדושים בקדושת שביעית.
אתרוגים הגדלים בארץ הרי חנטו בשביעית ולכן יש בהם קדושת שביעית, אולם בפרדסים של ישראל אזי ההנחה היא שזה אוצר בי״ד והתשלום אינו על האתרוג אלא על הקטיף מיון אריזה וכו׳.
ומי שלא עשה אוצר בי"ד אלא הפקיר את שדהו בשמיטה ניתן לקחת חינם מחצרו אתרוג. ואם ליקט לפני ראש השנה פטור מתרומות ומעשרות כיוון שגם החנטה וגם הלקיטה היו בשנה השביעית, אולם אם ליקט את האתרוג לאחר ראש השנה אזי יהיה חייב בתרומות ומעשרות ללא ברכה מפני הספק הקיים באתרוג אם הולכים אחר חנטה או לקיטה וישמור קדושת שביעית מהספק.
אסור לאבד את האתרוג הקדוש בקדושת שביעית וניתן לאוכלו אח״כ או לעשות ממנו ריבה.
