הרפורמה במערכת המשפט טובה ליהודים?

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.