בפרשתנו אנו מצווים לשמור על קדושת המחנה. 'כִּֽי–תֵצֵא מַחֲנה עַל–אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָֽע… וְהָיָה מַחֲניךָ קָדוֹשׁ וְלֹֽא–יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶֽיךָ' הציווי כולל ענייני עריות ונקיות וכן שמירת הלשון.
הרמב"ן כתב [השגות הרמב"ן לספר המצוות]: 'שהזהירנו ית' להשתמר במחנה מכל דבר רע הגורם סילוק השכינה…' לכאורה קשה והרי שמירה מכל דבר רע נכונה בכל מקום וזמן ומדוע אמרה זאת התורה דווקא על המחנה? על כך משיב הרמב"ן: 'אבל העיקר הוא שהאזהרה הזאת אף על פי שהם מזהירים בה בכל מקום לתוכחת לא נאמרה בתורה אלא במחנה שגם היא גורמת הפסד המחנה'.
נראה שבמחנה ישראל ישנה השראת שכינה מיוחדת, הקב"ה נמצא עם חיילי ישראל שהרי הנלחם עם ישראל כנלחם עם השכינה וכמאמר דוד המלך במלחמתו עם גוליית הפלישתי [שמואל א, ז]: 'וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל–הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָֽא–אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַֽפְתָּ… כִּי לַֽה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכם בְּיָדֵֽנוּ' וכן נאמר בפרשתנו: 'כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּֽילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲניךָ קָדוֹשׁ וְלֹֽא–יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶֽיךָ'.
אמנם הרשב"ם מפרש שהטעם לציווי והיה מחנך קדוש הוא ארון הברית שהיה יוצא עמם למלחמה ולכן נדרשת קדושה מיוחדת במחנה, אך הרמב"ם פסק במפורש: 'ובין שיש עמהן ארון ובין שאין עמהן ארון כך הם עושים תמיד, שנאמר והיה מחניך קדוש'. [מלכים ו] מדברי הרמב"ם נראה שקדושת המחנה אינה רק בגלל הימצאות ארון הברית במחנה אלא מצד השראת השכינה הנמצאת במחנה ישראל והיא הגורמת לשמירה מיוחדת על קדושת המחנה. נראה שגם הרשב"ם מסכים שעצם הציווי לקחת את ארון הברית למחנה הוא לשם השראת השכינה במחנה ומימלא יש הדגשה לשמירת קדושת המחנה.
ב"ה שזכינו בדורנו שקדושת מחנה ישראל, מחנות צה"ל בזמן המלחמה הולכת ומתרבה בריבוי קידוש שם ה' והקריאה בשם ה' בדור של גאולה. שם ה' נקרא בפי מנהיגנו מראש הממשלה, שרים בכירי צה"ל ועד הלוחמים. בעז"ה דווקא מריבוי קדושת המחנה, ה' אלוקינו יהיה עם לוחמינו תמיד לנצחונם ושמירתם. ■
