01
שבתות אביביות בחורף משאירות אותי תמיד בקושיה – להודות או להצטער? מצד אחד אני נהנה מהאוויר הצח ומהשמש החורפית, אך מהצד הלאומי שבי אני מתפלל לגשמי ברכה לטובת ״אוצר הארץ״ – לחיזוק החקלאים והחקלאות הישראלית.
מן הון להון, מצאנו עצמנו ביום שישי שטוף שמש, ארוזים ומצוידים לשבת משפחתית חמה ומצומצמת אצל בתי, חתני ושלוש בנותיהם המתוקות ביישוב עפרה. זו הייתה חוויה נעימה של נחת, גם מהמשפחה וגם מהיישוב המקסים. חתני יהל ובתי צופיה הפליאו, כדרכם, להכין מטעמים ומיני מגדנות בכדי לענג ולהתענג בשבת קודש.
פגשנו גם חברים יקרים וותיקים, נהנינו מהתפילות, ושמענו דברי תורה, בין השאר, מהרב דודי ולדמן, שעסק עד לאחרונה בהצלת אדמות מדינה. אביו, הרב אליעזר ולדמן זצ״ל, היה חברותא של הרב חיים דרוקמן במשך 70 שנה, עוד מימי הלימוד במרכז הרב ועד לפטירת הרב ולדמן.
שני הענקים הללו השתייכו לקבוצת יקרה של תלמידיו המובהקים של הרצי״ק, שכל אחד לחוד וכולם יחד חוללו את הרנסנס של לימוד התורה בחברה הלאומית-דתית והחינוך התורני-ציוני. הרב דרוקמן ייסד, בין השאר, את ישיבת ״אור עציון״ במרכז שפירא, והרב ולדמן ייסד את ישיבת ״ניר״ בקריית ארבע.
02
ניצבתי בהנאה מרובה בתפילות השבת בבית הכנסת המרכזי, היפה והנעים של עפרה. בין מייסדי עפרה, אוהבי הארץ, מאנשי גוש אמונים – פנחס ולרשטיין, ישראל הראל, זבולון בונה, (בעלה של נעמי פוזן – בת דודה שלי מדור שלישי, הוריה יבדל״א של מירי אמיתי הי״ד, שנרצחה בפיגוע בכפר דרום), יהודה עציון, איצ׳ה מאיר, מנחם גרנית – אביו של גיבור ישראל, סגן דוד גרנית הי״ד, שנהרג בקרב בלבנון שבו גילה אומץ לב נדיר. סגן גרנית קיבל לאחר מותו עיטור צל״ש מטעם אלוף פיקוד הצפון – גבי אשכנזי. דוד גרניט נהרג ב-ז באדר לפני 24 שנים. על שמו נקראה שכונה בעפרה – ׳נווה דוד׳. בנוסף להם, מתפללים בבית הכנסת מחותננו היקרים – רועי ועטרה אופן. רועי הוא בנם של שמואל ותמר אופן ז״ל, מדור המייסדים. חגי סגל – עורך מקור ראשון, שהשבת חבק עם רעייתו דבורה נכדה חדשה ומתוקה, בת לעמית ורעות סגל. לידם ניצב החקלאי הוותיק – יצחק הכהן נוביק ואיתו יורם רסיסטל, יעל אליצור, פרו׳ יואל אליצור, קובי ורותי הורוביץ, יעקב ותמר ארליך, יוסי שפיץ, יוסי אינדור ועוד רבים וטובים.
הבטתי בהם בהערצה מופגנת והרהרתי: כיצד החבורה האמיצה והחלוצית הזו, נשים וגברים צעירים, הגיעה לכאן לפני כ-48 שנה לגבעת טרשים צחיחה, שבראשה מתנוסס סלע גדול ובסמוך לו כמה ביתנים עזובים של הצבא הירדני. כל אחד מהמבנים הנטושים קיבל כינוי לפי ציור הקיר שעליו, שצויר בכישרון על ידי דניאלה וייס, חבריה וחברותיה. הציורים הזכירו את האותיות: ע-פ-ר-ה.
החלוצים האמיצים בעלי החזון והאמונה היו נחושים להיאחז בקרקע בכל מחיר ולשנות את המציאות. הם זכו בע״ה להקים יישוב חדש, שהיה בין היישובים הראשונים ביש״ע ובארץ בנימין, לאחר 2,000 שנות גלות, ללא גיבוי ממשלתי, ללא תנאי מחייה בסיסיים ועם מעט מאוד תמיכה ציבורית. אמרו ועשו. לא שעו לאזהרות ולא נואשו מאיומי הפינוי והגינוי. עשו והצליחו – והשאר היסטוריה.
03
נהנינו מאוד לטייל בשבת במשעולי היישוב הנעים, המתפתח והמשגשג. אוויר צח וצלול, פינות נוי ירוקות, כיכרות מטופחות מלבלבות בפרחים ובעצים, גני משחקים עם מתקנים משובבי לב, מושקעים ומרהיבים, נטועים בין בתים צמודי-קרקע המעוטרים בגגות אדומים.
סביב הבתים צמודי-הקרקע, ״בתי אמנה״ בונה כעת שכונות חדשות של בתי קומות מתוכננים היטב. הדירות כאן מעוצבות ומרווחות ונמכרות במחירים נוחים יחסית, לטובת זוגות צעירים ובנים ממשיכים החפצים לגור ביישוב הנפלא.
עפרה מציעה עושר של מוסדות חינוך מצוינים ומגוונים – פעוטונים, גני ילדים, בתי ספר, אולפנה, מדרשות לבנות, בית ספר שדה שכולל בית הארחה, חוגים מגוונים לנוער ולמבוגרים, קבוצות ספורט, שיעורי תורה מרתקים סביב השעון, מועדון לגיל השלישי וכו׳.
יש כאן ממש הכול – צימרים מפנקים, מסעדה, בתי קפה, קונדיטוריה עילית, יקב יין משובח, תחנת דלק, סופר-מרקט, שירותי בריאות, ״סטודיו גרינברג״ לצילום צמרת, גמח״ים לכל דיצריך ולכל מה שחסר ועוד.
04
מסירות החלוצים מייסדי עפרה מזכירה לי את נחישותו החלוצית של מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן, נשיא ישיבות ההסדר וראש ישיבות בני עקיבא ואור עציון. שמאז הפרידה ממנו בשבוע שעבר נעטפתי במחשבות של געגוע עז ובזיכרונות מתוקים.
הרב דרוקמן ניצול שואה, ממש כיוסף הצדיק, היה חלוץ בתחומים רבים. כתלמידו האהוב של הרצי״ק, פעל בעוז וביוזמה לקידום בניית ישיבות שיחנכו ויגדלו דורות של תלמידי חכמים, ציוניים, אוהבי העם והארץ, ואנשי מעשה יראי שמיים וחדורי אמונה, ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ״ל. ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות הסדר, מדרשות לבנות, מכללות לחינוך, ישיבות גבוהות, כוללים ציוניים, מכוני ספרות תורנית ומחקר תורני מעמיק ועוד.
ר׳ חיים דרוקמן פעל במסירות ובנחישות עצומה, כתף אל כתף עם חבריו לספסל הלימודים ב׳מרכז הרב׳. התוצאות המופלאות מדברות בעד עצמן: בתחילה, לפני כ-50 שנה, למדו במוסדות הציונות הדתית מאות בודדות של תלמידים. לדוגמה – במרכז הרב, ספינת הדגל, למדו 60-80 תלמידים. והיום לומדים במרכז הרב מאות רבות ובמוסדות החינוך והתורה הלאומיים – עשרות ומאות אלפים!
אין ספק שהחבורה המופלאה של החלוצים ושל הרב חיים דרוקמן שינו את פני מפת מוסדות לימוד התורה הציוניים לעולמי עד. אין לי ספק שכל אחד מאיתנו חש כיום אחריות אישית גדולה להמשיך ולחזק את המפעל החינוכי העצום הזה של הרב דרוקמן וחבריו.
שבת שלום של המשך חלוציות בבניין עולם התורה וביישוב הארץ.
בתמונה הראשית: ראשית ימיה של עפרה – במבני הבסיס הירדני הנטוש.
