עולם כמנהגו נוהג

השבוע היו צריכים להפסיק את הלימודים ולשלוח את כל התלמידים לבתים שלהם.

כשההורים הנדהמים היו שואלים: "אבל למה? מה קרה?" הייתה באה התשובה: "גל קיידאן, ילד בן 19 שעוד לא הספיק לחלום, והרב אחיעד אטינגר נרצחו. 12 ילדים נהפכו ליתומים. החיים שלהם עומדים להתהפך: מעכשיו במקום חיבוק אבהי הם יצטרכו לחבק קבר קר. אישה נהפכה לאלמנה, ומעכשיו תשכב בכל לילה ליד כרית ריקה. נראה לכם הגיוני להמשיך את יום הלימודים כרגיל?"

בשעה הזאת הבורסה הייתה צריכה להפסיק את הפעילות שלה ואת כל ההשקעות, וכשהשיחות הבהולות מחו"ל היו מגיעות הייתה באה התשובה: "גל קיידאן, ילד בן 19 שעוד לא הספיק לחלום, והרב אחיעד אטינגר נרצחו. 12 ילדים נהפכו ליתומים. החיים שלהם עומדים להתהפך: מעכשיו במקום חיבוק אבהי הם יצטרכו לחבק קבר קר. אישה נהפכה לאלמנה, ומעכשיו תשכב בכל לילה ליד כרית ריקה. באמת נראה לכם הגיוני להמשיך את יום המסחר כרגיל?"

בשעה הזאת כל החנויות היו צריכות להפסיק את המכירות, בתי הקפה והקניונים היו צריכים להיסגר, וכל המבלים והשותים והסועדים ששואלים את המלצר: "על איזה קינוח תמליץ לנו?" היו צריכים להישלח לבתיהם.

וכשהיו שואלים "למה?" הייתה באה התשובה: "גל קיידאן, ילד בן 19 שעוד לא הספיק לחלום, והרב אחיעד אטינגר נרצחו. 12 ילדים נהפכו ליתומים. החיים שלהם עומדים להתהפך: מעכשיו במקום חיבוק אבהי הם יצטרכו לחבק קבר קר. אישה נהפכה לאלמנה, ומעכשיו תשכב בכל לילה ליד כרית ריקה. באמת נראה לכם הגיוני להמשיך ולאכול את הקרם ברולה שלכם כאילו לא קרה כלום?"

בשעה הזאת כל הרשתות והטלוויזיות והטלנובלות והסדרות ומשחקי הספורט בשידור חוזר היו צריכים להיות על מצב של החשך וגל פתוח ומיוחד באולפן.

וכשהיו שואלים הצופים והמאזינים: "אבל למה? מה קרה?" הייתה באה התשובה: "גל קיידאן, ילד בן 19 שעוד לא הספיק לחלום, והרב אחיעד אטינגר נרצחו. 12 ילדים נהפכו ליתומים. החיים שלהם עומדים להתהפך: מעכשיו במקום חיבוק אבהי הם יצטרכו לחבק קבר קר. אישה נהפכה לאלמנה, ומעכשיו תשכב בכל לילה ליד כרית ריקה. באמת נראה לכם הגיוני להמשיך ביום השידורים והפרסומות והסרטים והסדרות כאילו לא קרה כלום?"

בשעה הזאת הדגל בכנסת היה צריך לרדת לחצי התורן, וכל המועמדים של כל המפלגות היו צריכים לשתוק רגע ולהסכים לדבר רק על דבר אחד: איך מוודאים שהדם היהודי הבא לא ישקה את רגבי האדמה שלנו.

אבל בעולם המעוות שלנו אין סיכוי שזה יקרה: הלימודים יימשכו כרגיל, והבורסה תמשיך לעבוד, וסועדים ימשיכו לבקש מהמלצר להמליץ להם על קינוח, והכלה מאיסטנבול תמשיך להיות משודרת, והדגל לא ירד לחצי התורן, והפוליטיקאים ימשיכו לאכול לנו את הראש. עולם כמנהגו נוהג.

רק השמיים יעצרו את נשימתם ויבכו וישאגו, והארץ שלנו תמשיך לדמם בשקט.

והלוואי שלא נגיע לרצח הבא.