קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01
אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו כל דבר בחיים גם בהורות יש כישלונות ובפורים הרגשתי קצת כישלון. אחד מהתאומים בני ה-3.5 ניסה לטפס על המיטה של אחותו וזה נגמר במיון. הוא נפל, פתח את השפה העליונה ואחת משתי השיניים הקדמיות שלו נכנסה פנימה.
בהתחלה חשתי תחושת כישלון עמוקה של 'איך זה קרה'. בהמשך חשתי תחושת כישלון עמוקה של 'איך זה קרה'. אבל בהמשך שאחרי ההמשך נזכרתי בילד הוא ששבר את השן, בהיא שהחליטה להיפרד משתי השיניים הקדמיות שלה, ועוד-ועוד סיפורים דומים. אז בכל קנה מידה הבנתי שלמרות הכל לא מדובר באסון ושההורות שלי בסדר גמור. מה גם שהתאום שנחבל סיפק למתקשים סימן זיהוי ובתקופה הקרובה עד שהשן תצא שוב החוצה ניתן בקלות להבדיל בין השניים.
02
שבוע קשה עבר על מדינת היהודים. אני חושב שהחלק הכי קשה בו היה לקבל את ההודעה על כך שהדר נגה בת השנתיים וחצי מתה מפצעיה. בהלווייתה של הדר הי״ד שנערכה ביום שישי שעבר השתתפו מאות. אבל הדר לא 'מתה מפצעיה'.
"האימא חזרה הביתה, ובין עפרה לשילה, היא קולטת רכב ערבי דוהר לתוך הנתיב שלה. היא חושבת אולי הוא נרדם, אז היא חותכת לנתיב השני, אבל הרכב הערבי רודף אחריה לנתיב שלה! היא חוזרת חזרה לנתיב שלה – והוא דוהר לשלה! זה נגמר בתאונה קשה… לטענת המשפחה מדובר בפיגוע לכל דבר! כשהרכב נעצר בתאונה, האימא מספרת שערבים החלו להתקהל סביבם, למחוא כפיים לשרוק ולצהול, עד שבאו כוחות ההצלה והם ברחו".
התיאור הקשה הזה נכתב ביום ראשון לפני כמעט שבועיים על ידי איילת לאש. כבר שמעתי כל מיני כאלה שמפקפקים בגרסת האם כפי שהובאה אצל לאש, ולהם יש לכתוב ולומר כי גם אם התיאור הנ"ל שיקרי (ואין כל סיבה שלא להאמין לאם) – תאונת דרכים לא היתה שם. כל מי שנוסע בכבישי יהודה ושומרון יודע ומכיר את צורת הנהיגה של הפורעים הערבים. הדר לא מתה מפצעיה, היא נרצחה ולא משנה איך נסתכל על זה.
בשורות טובות ושבת שלום. ■