אחרי הלילה הקשה והבלתי נסבל של יום שני, בלי שינה בכלל, הלכתי לעבודה בנסיון לתפקד.
כשיצאתי בערב מהעבודה, בשעת הסגירה הרגילה, התקשרו אליי מערוץ 20 ומכאן 11 בבקשה שאגיע לעזריאלי רמלה להתראיין, מרחק של 3 דקות נסיעה ממני והסכמתי.
הגעתי לאזור וקלטתי יריות, פתאום יורים עליי, אין לתאר את האימה והפחד, ברקע רעש אזעקות ויירוטים שנדמו כמו זמזום רקע כשהיריות מקבוצת ערבים שבאו לרצוח, במרחק של כמה עשרות מטרים בודדים ממני.
רצתי בריצת אמוק, קולות היריות מרעידים את נשמתי.
הגעתי לרכב רועדת, בקושי מסוגלת להניע אבל רק רוצה לנוס על חיי.
התחלתי לנסוע במטרה להגיע הביתה אבל בכל מקום נתקלתי במחסומים של שרפות על הכביש ואבני שפה.
לאורך הכבישים מכוניות בוערות ומול העיניים שלי יש רק אש.
התקשרתי לאיתן בהיסטריה כשאני צורחת לו שאני לא מצליחה למצוא דרך הביתה ואין לי ברירה אלא לעבור בין שתי שריפות ענקיות על אבני שפה ומלא זכוכיות.
פחדתי פחד מוות (כפשוטו) שמשהו יקרה לגלגלים מהאש ואתקע שם וחלילה אעבור לינץ.
אין לתאר את האימה…
הגעתי הביתה רועדת, הבית מלא עשן משריפת גינת השעשועים של ילדי, רק רוצה רגע לשבת ולהרגע אבל הילדים נבהלו מהאזעקות והתחננו שאכנס איתם למקלט.
כל הלילה הילדים פחדו, סבלו מכאבי בטן קשים והעיניים שלהם היו אחוזות אימה. התעלמתי מהחוויה שעברתי ומרעשי הרקע של היריות שהיו לאורך כל הלילה, מההודעות בקבוצה על עוד ועוד הצתתות, ניסינות רצח ושריפת בתי כנסת ורק התאמצתי לחבק את ילדי איתי במיטה ולתת להם להרגיש בטוחים עד כמה שאפשר.
הימים האחרונים עברו עלינו בפחד אלוהים.
הרגשנו מופקרים מצד המדינה ומאויימים מצד המתפרעים הערבים.
מי שנתן לנו כוח זה אתם, עם ישראל בתפארתו!
אתם שחיבקתם אותנו, ששיתפתם את המצוקה שלנו, ששלחתם לנו פרחים ועוגות, שהזמנתם אותנו לביתכם.
ובמיוחד מאות האזרחים המדהימים שבאו להגן עלינו בשבת ובחג, באו לאייש בתים שהיו ריקים, פיטרלו ברחובות, שמרו על בתי כנסת- בזכותכם היינו רגועים השבת, אתם מדהימים!
לא יספרו לכם בתקשורת על כל הדאגה והאהבה הזאת.
גם לא יספרו לכם איך בקהילה שלנו דאגו לביקור לכל המבוגרים בשכונה, לברר איך הם ומה שלומם.
לא יספרו לכם שכש'לה פמיליה' הציתו חנות של ערבי אנשי הקהילה באו ראשונים לעזור לכבות את השריפה.
לא יספרו לכם שניסו לדבר עם הצד השני ולהרגיע את העניינים ושרופא המשפחה שלי, שתמיד מאוד הערכתי אמר שעד שלא ירצחו יהודים נוספים לא תהיה רגיעה.
לא יספרו לכם הרבה דברים, אני כאן לספר לכם.
ומכם אני מבקשת: ספרו לכולם, שתפו את כולם.
עם ישראל חי.
להיות עם חופשי בארצנו.
