ביום שישי שעבר נסענו להתחזק ולשאוב כוחות מהחקלאים האמיצים, בני משפחתנו היקרה בכפר מיימון. שלושה דורות מגיל 8 עד יותר מ- 80 , עומדים בחזית ביישובי עוטף עזה, מנסים לקיים שגרת חיים בסיסית תחת מטר של טילים תוך שהם נמצאים בתנועה מתמדת אל ממ’’ד ובחזרה…
המשכנו משם לעיר נתיבות כדי לעשות קצת קניות ולעודד את העסקים המקומיים. היה קשה לראות כל כך הרבה חנויות סגורות. גם הקניון החדש והמפואר, שהוקם לאחרונה על ידי משפחת שריקי, עמד מבריק ומצוחצח ובטבורו רפליקה מרשימה של מגדל אייפל המפורסם… אך רוב החנויות בו היו סגורות.
תושבים בודדים יצאו לגיחות קצרות כדי להצטייד במצרכים חיוניים לפני השבת והחג. בשיחות איתם הם הדגישו לנו, שהם נותנים גיבוי מלא לצה’’ל, מתפללים כל הזמן, ומוכנים לשלם כל מחיר: ‘’העיקר שצה’’ל לא יירתע ולא יפסיק את פעולותיו הנחרצות, למיגור האויב החמסי וימשיך להילחם עד שהחמס ילמד לקח ולא יעלה על דעתו לשלוח שוב טילים או בלוני תבערה לכיוון ישראל’’.
רחובות העיר היו כמעט ריקים מאדם. לפתע שמענו מוזיקה שמחה ושירים עליזים. התקרבנו לעבר קולות השירה, שבקעו מכיוון הכיכר המרכזית. לתדהמתנו גילינו מחזה מלבב ומחמם לב – עשרות בני נוער נפלאים, חדורי אמונה וביטחון, רוקדים בהתלהבות עצומה עם דגלי ישראל ומצליחים להעלות חיוך על פניהם של נהגים והולכי רגל בעיר המופגזת. זה יכול לקרות רק בישראל. עם ישראל חי.
בשבת, השקם בבוקר, צעדתי עם חתני היקר, יהל אופן מעפרה, לכיוון הכותל המערבי. רחוב יפו היה שומם. בד’’כ בשבתות נעימות של ערב שבועות העיר שוקקת אורחים. מתעמלי הבוקר, הרצים והצועדים, נעדרו גם הם.
רחבת הכותל הייתה כמעט שוממה. ארבע מניינים בעיקר של ‘כיפות סרוגות’ שמרו על הגחלת. התפילות קיבלו משמעות עמוקה וחשנו בשליחות החשובה להתפלל על עם ישראל ועל חיילי צה’’ל וכוחות הביטחון שלנו שנלחמים מהאוויר מהים ומהיבשה כדי להחזיר את כוח ההרתעה שאבד לנו בדרך…
יש חוט או חבל מקשר בין ההתפרעויות של הערבים בירושלים, בלוד, ברמלה, בעכו, ביפו ובכל מקום בארץ לבין ירי הטילים מעזה. ערביי הגייס החמישי מקבלים גיבוי מלא מהחמס ומהג’יהאד לנסות ולהפחיד אותנו ולדחוק את רגלינו, חו’’ח, מהארץ המובטחת לנו. זה לא יעלה בידם. כי האמונה וההשגחה איתנו.
בהפוגות בין התפילות בכותל התבשרנו בעצב שדלילות המתפללים החרדיים בכותל היא תוצאה של הוראת הרבי מגור לחסידיו, להדיר רגליהם מתפילה בכותל. אליו הצטרפו עוד רבנים מובילים בציבור החרדי והתוצאה היא ריפיון נורא באחיזתנו במקום הקדוש הזה. דווקא בימים אלו, כשאויבנו מנסים בכל כוחם לנשל אותנו, בכל אתר ואתר, מאחיזתנו בכל היקר לנו, אנו צריכים להגיע בהמונים ולהפגין נוכחות בכל המקומות הקדושים – כלפי א-לוקים ואדם.
את חג השבועות חגגנו בכפר מימון. רצנו כמו כולם לממ’’ד אין ספור פעמים. ביום ובלילה. מהר מאד למדנו את השיטה. יש כאן רק 15 שניות להגיע לממ’’ד, וזה זמן ממש קצר. התושבים כאן גיבורים. אין לי מילים לתאר את גודל האמונה ואומץ הלב שלהם. הדי התותחים שלנו נשמעים היטב בכל בתי התושבים וממלאים את הלב גאווה. אך מצד שני קולות הפיצוצים והדף הפגזים יום ולילה, מרעיש עולמות ומפריע למנסים לתפוס תנומה קצרה בין ‘צבע אדום’ אחד למישנהו.
15 מעלות מפרידות בין בית הכנסת המרכזי למקלט המוגן. צריך לגמוע את המדרגות בחיפזון בהישמע האזעקה. לזקני כפר מיימון קשה הריצה התכופה מבית הכנסת למקלט. כדי לחסוך להם את הריצות, ומכיון ש15 שניות לא מספיקות לקהילה שלמה לגמוע 15 מעלות צרות… קיימנו את כל תפילות החג ולימוד לייל שבועות במקלט.
בחוץ נשמעו אזעקות ופיצוצים, אך האוירה במקלט הייתה מרוממת. השיעורים המרתקים של רב כפר מימון, הרב אדרעי והרב קצין (שהיה עד לאחרונה בכיר במערכת הביטחון) השכיחו את קולות המלחמה והשיעורים הוקדשו להצלחת חיילי צה’’ל היקרים ולרפואת הפצועים.
התבוננתי בקירות המקלט העתיק שספג במשך עשרות שנים הפגזות ממצרים ומעזה, וחשבתי לעצמי שמטר טילים כזה, פרי תכנונו הלקוי של אריק שרון הוא לא חווה מעולם.
הרי המחבל הראשי, הנייה, קיבל מתנה חד צדדית מאריק שרון את חבל קטיף הירוק והמבטיח, שהיה מיושב ביהודים שהפריחו את השממה. הנייה הצני והמרושע יושב לו עכשיו לבטח במקום מסתרים, מחביא את סוללות הטילים ואת מצבורי חומרי הנפץ מאחורי ילדים ונשים ומקריב בתאוות דם, בצע ושילטון את אחיו העזתים תוך שהוא מפקיר אותם לכל הרוחות.
שם, מול קירות הבטון, במקלט העתיק, נזכרתי בבונקר המורדים בוורשה ובבונקר הגיבורים בכפר עציון הי’’ד, שחרפו נפשם על תקומת העם והארץ. הודיתי לקב’’ה על הניסים הגלויים ועל כך שיש לנו עכשיו צה’’ל נפלא כזה וכוחות ביטחון ומודיעין מעולים. התפללתי בכל ליבי שה’ יתן למפקדי הצבא ולשרים אומץ ותבונה, לעמוד בלחצים מבית ומחוץ, ולמגר בתחבולות ובעוז את יוזמות הרצח של מחבלי החמס וחבריהם בערים המעורבות ולהביא סוף סוף לשבירת המעגל ולשינוי במאזן של ‘’עוד סבב’’ ו’’עוד סבב’’.
שבת שלום, של שלווה ובטחון, ליקרים שלנו – תושבי הדרום ולתושבי הערים המעורבות וגם לתושבי גוש דן, שחשו הפעם מעט ממה שעוברים יום יום אחינו הגיבורים בכפר מימון ובכל ישובי הדרום
