1. מלחמת הדמים
מלחמת העולם השנייה הייתה הסכסוך הקטלני היסטוריה. 65 מיליון איש, רובם אזרחים, איבדו בה את חייהם, ועוד כמספר הזה נפצעו.
מי ששילם את המחיר הגבוה ביותר היה העם היהודי ששליש ממנו נכחד בשואה.
- השמדה מוחלטת
ב-20 בינואר, 1942, התכנסו בוילה בפרבר ואנזה בברלין, ראשי המימשל הנאצי. המטרה: לסכם על ה'פתרון לבעיה היהודית'.התוצאה: לראשונה בתולדות העמים ממשלה החליטה על חיסול מוחלט של עם אחר, שרובו כלל לא חי בשטחה. השיטה: הקמת מחנות השמדה, חיסול הגיטאות וגירוש היהודים אל מותם.
פרוטוקול הועדה שוכפל בין המשתתפים, אך הם דאגו להשמידו ורק עותק יחידי ששרד. התברר שההחלטה עברה פה אחד, בלי אף הערת התנגדות. - המספרים
באוגוסט 1945 הטילה ארה"ב שתי פצצות אטום על הערים היפניות, הירושימה ונאגאסקי. 210 אלף יפנים נהרגו כתוצאה מכך. זה היה רגע מכריע ששינה את העולם, כשלראשונה נעשה שימוש בנשק גרעיני, דבר שלא קרה שוב עד היום.
ומכאן אלינו: במחנה הריכוז טרבלינקה נרצחו בכל חודש וחצי כמות כזו של יהודים!
כשמונה פצצות אטום על העם היהודי בתוך שנה. רק בטרבלינקה.
האם אפשר בכלל לקלוט מספר כזה?! - והעולם שתק
בהתחלה הנאצים הצליחו להסתיר זאת, אבל בסופו של דבר המידע על ההשמדה השיטתית של היהודים זלג החוצה.
זה לא עזר. בנות הברית אומנם שיגרו אלפי גיחות הפצצה אל השטח שתחת הכיבוש הנאצי, מבני מימשל הוחרבו, מפעלי תחמושת נוטרלו, בסיסי צבא הופצצו. א-ב-ל מכונת ההשמדה המשיכה לפעול ללא הפרעה. אך אחד לא ניסה להפסיק את הרג היהודים. - המרד
הגטו הגדול ביותר היה בעיר וורשה בפולין. הגרמנים צופפו בו כמעט חצי מיליון יהודים, בתוך שטח מצומק של 3.4 קמ"ר בלבד. הרעב והמחלות שהתפשטו הפילו חללים רבים, אך כל זה היה רק שלב ביניים בדרך ל'אקציות' – איסוף ושילוח כפוי להשמדה בטבלינקה.
בניגוד לתקופות אחרות בהיסטוריה, כאן לא הייתה ליהודים אפשרות להינצל על ידי שיתוף פעולה, מעבר לארץ אחרת או המרת דת. המוות היה האופציה היחידה שיועדה להם.
בערב פסח תש"ג (1943) שרידי הנותרים בגטו הרימו בגבורה את נס המרד. במשך ארבעה שבועות הם נלחמו בחירוף נפש נגד הצבא הגרמני והצליחו להסב לו אבדות. אך זה היה קרב אבוד ובסופו של דבר הגטו נשרף והוחרב ושארית יושביו נשלחה להשמדה. - "בהר ציון תהיה פליטה"
הנאצים חתרו להגיע גם לארץ ישראל ולחסל את יושביה. התוכנית הייתה תנועת מלקחיים: נצחון על הצבא הרוסי, השתלטות על הקווקז ופלישה לארץ ישראל מצפון. ומן הצד הדרומי כיבוש צפון אפריקה בידי המצביא הגרמני רומל וחדירה לארץ מכיוון מצרים.
ראשי היישוב היהודי נערכו למאבק נואש ואף הכינו תוכנית להתבצרות על הר הכרמל ומלחמה עד היהודי האחרון כמו שנעשה בימי הרומאים במצדה.
הרב הרצוג, הרב הראשי, מיהר לשוב ממסע שתדלנות בארה"ב והכריז שהנאצים לא יגיעו לשערי הארץ. "חורבן שלישי לא יהיה".
בסופו של דבר הגרמנים נכשלו מול הצבא הרוסי בצפון והפסידו בקרב אל עלמין במצרים, והיישוב היהודי בארץ ניצל. - ברית עם השטן
מנהיגים ערביים ופלשתיניים נפגשו עם ראשי השלטון הנאצי ושיתפו איתם פעולה. בנובמבר 1941 הגיע לברלין חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, ושוחח ארוכות עם היטלר. אל חוסייני אמר שם שהערבים הם הידידים הטבעיים של גרמניה והיהודים הם האויב המשותף. הוא הציע להקים ולהעמיד לשירות גרמניה לגיונות של מתנדבים ערבים כדי לסייע במלאכתם. - האור שבתוך החושך
לעומת רבים ששיתפו פעולה עם הנאצים, היו גם כאלו שהאזינו לקול המצפון ועשו מאמצים להציל יהודים, לעיתים תוך סיכון חייהם. "יד ושם" העניק עד כה ל-28,000 איש את התואר "חסיד אומות העולם".
אוסקר שינדלר, התעשיין הגרמני, הוא אולי המפורסם שבהם ופועלו הונצח בסרט עטור הפרסים "רשימת שינדלר".
המשמעותי מכולם היה ככל הנראה הדיפלומט השבדי ראול ולנברג בן ה-32 שבנחישות ויצירתיות הציל עשרות אלפי יהודים (!), עד שבשנת 1945 נעצר על ידי הרוסים ועקבותיו נעלמו. - "אנחנו מכריזים בזאת!"
שלוש שנים בלבד אחרי האסון הנורא של השואה, התרחש הפלא של הקמת מדינת ישראל. התברר שהגלות אינה עוד אופציה ועם ישראל חייב לחזור הביתה, לעמוד ברשות עצמו ולא להיות נתון עוד לחסדי אחרים.
מאז ועד היום זכר השואה הוא יסוד מכונן בזהותם של יהודים רבים. במחקר שנערך נשאלו אנשים: "מה זה בשבילך להיות יהודי?". התשובה שזכתה לרייטינג הגבוה ביותר הייתה זכרון השואה – 73% בארה"ב, 65% בישראל (והקדים את: התנהגות מוסרית, מחויבות להלכה ואכפתיות ממדינת ישראל).
עם הקמת המדינה נקבע כז' ניסן כיום הזכרון לשואה ולגבורה.
שורדי השואה הולכים ומתמעטים כיום, אבל צאצאיהם חשים מחויבות עמוקה להמשיך הלאה את גבורתם ואמונתם. הרייך השלישי קרס ונעלם, ועם ישראל חי וקיים!
