01
בשבת האחרונה זכינו לעשות 'סיום מסכת' של מסכת ראש השנה. זו הפעם הראשונה שאני מצליח להתמיד בדף היומי כבר 679 ימים, תקופה זו כוללת תקופות לא פשוטות של קורונה, סגרים חלקיים וסגרים מלאים שבהם למדנו כל אחד בביתו בזום.
אז מה קרה הפעם שלא קרה בפעמים הקודמות? כמה שבועות לפני התחלת הסבב הנוכחי של הדף היומי קראתי ספר מדהים שהשפיע מאוד על חיי, קוראים לו: "מועדון החמש בבוקר". את הספר כתב רובין שארמה.
הספר מדבר על כך שרבים חושבים שמנהיגות וגאונות הן תכונות שרק בודדים ניחנו בהן, אך למעשה הן קיימות בכל אחד ואחת מאיתנו. לכולנו יש יכולת להגיע לגדולה ולהצליח ברמה עולמית, אולם בעידן זה של מורכבות והסחות דעת דיגיטליות, רבים נכנעים לבינוניות ולשטחיות ומדשדשים בניסיון לממש את הפוטנציאל שלהם.
רובין שארמה הגה כבר לפני כעשרים שנה את שיטת 'מועדון החמש בבוקר' ואת הנוסחה בת שלושת השלבים המפרטת איך להפוך את ההשכמה המוקדמת להרגל משנה-חיים. פעילות מאומצת, רגיעה עמוקה ולמידה. מאז הוא מנחיל את השיטה בהצלחה רבה למנהלי חברות, לספורטאי-על ולאמנים ידועים, ועתה הוא מסביר כיצד יכול כל אחד מאיתנו לממש אותה.
במרכז הספר – שלושה אנשים היוצאים למסע מרתק: אשת עסקים, אמן צבעוני ואיל-הון מסתורי. את שלושתם הוא מדריך צעד אחר צעד בדרך לגדולה ולהישגים מדהימים. יחד איתם תוכלו גם אתם לגלות:
• מדוע השעות השקטות של הבוקר כה חשובות.
• איך אפשר לנצל את הבוקר לאימון, להתחדשות ולצמיחה.
• מהי הנוסחה לשגרת בוקר מהפכנית שתאפשר לכם להתחיל כל יום מלאי אנרגיה, מיקוד והשראה.
02
אז לקחתי את עקרונות הספר וחיברתי אותם ללימוד הדף היומי השלי. קשה לתאר לכם מה שעשה לי הדבר הזה. בתור אחד שתכונת ההתמדה הייתה מאוד בעייתית אצלו (בלשון המעטה) לקום במשך כל יום (היו לי מעט מאוד נפילות בדרך) במשך 679 הימים האחרונים בשעה 4:30 בבוקר, להירגע כחצי שעה וללמוד משהו מרגיע.
בהמשך, להוסיף על זה כשעה לימוד של הדף היומי, לאחר הלימוד להתפלל תפילת שחרית, ולאחריה כ 45 דקות של פעילות גופנית. זה עוזר לפתוח את היום בצורה אחרת לגמרי וממש משנה את החיים. חשוב לדעתי לקרוא את הספר אבל יותר מהקריאה ליישם אותו.
03
אוסיף עוד סיפור קטן על התמדה ו״סיום״ מרגש:
אחת מבנותינו הייתה דיסלקטית והתקשתה מאוד בקריאה אבל מה שהיה מיוחד שהיא מעולם לא התביישה לבקש עזרה בקריאה מאתנו ההורים, מאחיה ואחיותיה ואפילו מחברותיה. וכך לעיתים היינו רואים אותה יושבת בגיל די גדול עם אחת מחברותיה בסלון ביתנו כשהחברה מספרת לה סיפור מספר מסויים. כשבתנו הייתה בכיתה ט' היא התקדמה מאוד בקריאה והיא שמה לב שאחיה הקטן שהיה אז בגיל שש, גם הוא לא מצליח כל כך בקריאה, דבר שתסכל אותו מאוד. עוד היא שמה לב שהוא אוהב את סדרת הספרים של 'הארי פוטר'. היא לקחה על עצמה לספר לו ערב ערב בהתמדה שלא תיאמן את סדרת הספרים של 'הארי פוטר', וכך במשך 3 שנים היא סיימה איתו את כל שבעת הספרים של הסדר. בסיום הקריאה עשינו במשפחתנו טקס ״סיום״ הארי פוטר כמעט כמו ״סיום״ שעושים כשמסיימים מסכת בגמרא.
אמנם ברור שהארי פוטר אינו ספר קודש אבל ב״סיום״ הזה היה משהו קדוש ומרגש במיוחד. ה״סיום״ הזה סימל את ההתמדה הרבה של בתנו היקרה והאהובה, ה״סיום״ הזה גם סימל את הקשר המיוחד בין אחות לאחיה הקטן.
