פרשת ויקרא תשפ"ב

רבים תמהים על הצורך לעסוק כיום בכל פרטי הדינים וסדר הקרבנות שבספר ויקרא, הרי הם אינם הלכה למעשה היום. מלבד התשובה הברורה שענייני הקרבנות הם חלק מהתורה וחייבים אנו ללמוד את כל התורה כולה, נראה שלעיסוק בסוגיית הקרבנות ישנה מעלה מיוחדת. הרמב"ם, (פירוש המשנה, סוף מנחות) ענה על שאלתנו: "…אמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם". לרמב"ם העיסוק בקורבנות בונה לנו בית מקדש ממש.
טענה נוספת היא שכיום קשה להלום בשכלנו מציאות של הקרבת קרבנות. בדמיוננו אנו רואים את הסכין של הכהן מונפת על הפר או על האייל, את שפיכת הדמים והזאתן, את הפשטת העור, את מליקת העוף, את ההקטרה על גבי המזבח וכל זה לא מתחבר לנו עם רוחניות ועבודת ה', תפיסות תרבותיות שונות שעולמנו שרוי בהן, הנלחמות בקנאות על זכויות בעלי החיים ועל ערכים אחרים נראים לנו כביכול סותרות את עבודת הקרבנות, חלילה.
הרב קוק זצ"ל באגרת תתקצ"ד התייחס לטענה זו ולימדנו יסוד חשוב מאוד באופן הסתכלותנו על עבודת הקרבנות: "ואין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח היה רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בה טבעיות קדושה ופנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל, ואתה יכירו גם כן כל העמים כולם".
עולמנו כעת אינו מתאים וראוי לעבודת הקרבנות בפועל, כי אנו זקוקים ל"הגלות אור ה' על עמו" וללא אור מיוחד זה שישנה את כל תפיסתנו ביחס לעבודת ה' ולעבודת הקרבנות לא נוכל להבין לאשורה ולקיים את עבודת הקרבנות. אך שלא נחשוב שדבר זה רחוק מאיתנו ובלתי ניתן להשגה. אלא הציפייה לאור ה' שיופיע עלינו, בר השגה גם כעת, ומכאן חשיבות גדולה ללימוד ענייני הקרבנות גם היום.