שמיטת כספים

הגמרא שואלת כיצד הלל ביטל מצווה מהתורה (שמיטת כספים) בשביל העניים? ומסבירה שבזמן הזה מצוות שמיטת כספים היא מדרבנן משום שגם מצוות שמיטת קרקעות מדרבנן (כי רוב ישראל לא בארץ) וזה תלוי בזה. תוכן גוף שטר הפרוזבול הוא: ״מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה" (שביעית י', ד').
התקנה של הלל עובדת כך שכל החובות שיש לאדם עוברים לדייני בית הדין והם אלו שצריכים לגבותם מהלווים. תקנה זו תקפה גם בימינו, ומי שמעוניין שחובותיו לא יתבטלו במוצאי שנת השמיטה חותם על שטר פרוזבול.
אך אל לנו לשכוח את מצוות ״שמיטת כספים״, שביסודה נועדה לספק שוויון חברתי לכל בני האדם, גם חסרי האמצעים. כיצד? בסוף שנת שמיטה כל החובות מתבטלים כליל וכך נוצר חלון הזדמנויות לעניים שהיו חייבים כספים רבים לצמוח ולהתחיל חיים חדשים. גם העשירים לא היו צריכים לחשוש מלהלוות, כיוון שהקב״ה בכבודו ובעצמו מבטיח ברכה מפורשת בתורה למי שילווה: ״יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך״ (דברים ט״ו, י׳).
הרב יצחק דביר, סגן ראש מכון התורה והארץ מרחיב על מצווה חשובה זו: ״מצוות שמיטת כספים היא השיא של שנת השמיטה. התורה אפילו קוראת לה ״זה דבר השמיטה״. אמנם בפן הכלכלי מדובר בסיפור לא פשוט, שלאחר שנה שלמה שאנשים לא עבדו, ובסופה נדרש מהם לוותר על החובות שחייבים להם. אך זאת במטרה ליצור חברה צודקת בעלת שוויון הזדמנויות חדשות.
התורה עושה כאן מעשה מאוד אמיץ ומנסה לאפס את המציאות בסוף שנת השמיטה. לוקחים את מה שמונע מאנשים לצאת לדרך חדשה – החובות – ונותנים לכל אחד מהאנשים את האפשרות להתחיל מחדש״.
כשעם ישראל יצא לגלות, מצוות שמיטת כספים די התפוגגה למרות שלפי רוב הפוסקים זו לא מצווה התלויה בארץ. ״הראשונים מעידים שלא נהגו לעשות שמיטת כספים בחו״ל״, מתאר הרב דביר. ״יש שניסו ללמוד שאין שמיטת כספים בזמן הזה. בפועל, תקופה גדולה לא הקפידו על מצווה זו אפילו בלי פרוזבול. מי שניסה לחדש את מצוות שמיטת כספים היה הבן איש חי שחי לפני מעל מאה שנים, במקומו האנשים חתמו על פרוזבול, והוא ניסה לחדש גם את ‘מה שמעבר׳ – שאנשים יקיימו את מצוות השמטת כספים בפועל ולא רק בחתימה על פרוזבול. הוא הורה להלוות משהו קטן כמו כיכר לחם לשכנים, ולהוסיף לשטר את המשפט ‘הפרוזבול יחול על כל ההלוואות מלבד הלוואה של כיכר לחם לפלוני׳, ואז יוצא שמקיימים את המצווה!״.
לדברי הרב יצחק דביר, אפשר לחתום על פרוזבול כמקובל, אבל אז מצוות שמיטת כספים תיכנס למגירה של ההיסטוריה. הרב דביר מדגיש שוב: ״ברור שאנו מפסידים כאן הדרכה חברתית אמיתית שהתורה נותנת לנו! יכול להיות שבאמת המצווה לא יכולה להתקיים בימינו כפי שהיא במקור בעקבות צורת חיינו שהשתנתה, אך אין זה אומר שצריך לזנוח זאת לגמרי. יש אחיזה במציאות בלדעת שהקרקע והפירות שייכים לריבונו של עולם. אבל לעומת זאת, לדעת שהכסף גם שייך לקב״ה זה קשה, הרי עבדנו עליו. לכן המצווה נמצאת בשיא של השמיטה, ועלינו למצוא את הדרך שלנו להתחבר לנקודה הזו שהמצווה היא גם חשובה מהפן החברתי, גם מהפן הרוחני וגם מהפן האישי״.
איתן מאיר, מנכ״ל ״אוצר הארץ״, מדגיש גם הוא בחשיבות מצוות שמיטת כספים: ״זו זכות שהתורה מצווה אותנו לשמור על הערכים החברתיים ולדאוג לעניים ולחקלאים ששמו את כל האמונה בשנה הזאת. עצם זה שאנו באים כחברה, עוזרים להם ונותנים להם גב כלכלי זה עוצמתי. התורה מצווה אותנו לשמוט את החובות של העניים בשבילם, והיום זה מאוד אקטואלי במיוחד לאור יוקר המחיה״.
״נדיבי ארץ״ הינו מיזם חברתי-כלכלי שנותן את כל כולו לכך שנמשיך לקיים את מצוות ״שמיטת כספים״ לצד חתימה על פרוזבול על ידי הלוואה שאינה משתמטת. בכסף של ההלוואה מרימים משפחות במצב כלכלי קשה ונותנים להם הזדמנות לקום ולהתחיל מחדש מבחינה כלכלית.
״סיפור אחד הוא על משפחה של אם חד-הורית״, משתף מאיר. ״שהייתה עם חוב של 180 אלף שקל. שנה שעברה, ‘נדיבי ארץ׳ נתנו 60 אלף שקל, הבנק הוריד לה את החוב בעוד 60 אלף שקל, והיא נשארה עם מינוס של 60 אלף שקל. לבסוף הגיעו להסדר חוב עם הבנק שאת החוב שנשאר היא פורסת לתשלומים במשך עשר שנים. זה הציל משפחה! וזה רק סיפור אחד מתוך מיני רבים״.