צבאי

"מבצע עופרת יצוקה היה תחילת הפציעה הראשונה שלי – הפוסט טראומה"

נדב אלבז שירת בצבא למעלה מעשור כלוחם וכקצין, וארבעה חודשים בלבד לאחר חתונתו נקרא ללחימה בעזה במבצע עופרת יצוקה • כיום הוא מתמודד עם פציעות משירותו הצבאי הכוללות גם פוסט טראומה, ובעזרת מחלקת "בנפשנו" של ארגון הידברות הוא קורא להכיר בפצועים ה״שקופים״ המסתובבים בינינו

חיילים בעופרת יצוקה גילוי דעת

בחג חנוכה לפני 14 שנה נקרא נדב אלבז, אז חתן צעיר, להילחם ברצועת עזה במסגרת מבצע עופרת יצוקה. הוא המשיך ושירת בצבא למעלה מעשור, ומאז שחרורו סובל מפוסט טראומה, מלבד פציעותיו הפיזיות. בריאיון מיוחד לחג החנוכה הוא מספר על ההתמודדות שלו ושל המשפחה, וקורא לציבור להכיר באחר, גם אם פגיעותיו שקופות.
בתחילת השיחה מדגיש נדב, בן 35, נשוי ואב לשניים, כי הסיפור שלו הוא סיפורה של החברה הישראלית כולה. נדב מפרט: ״אני מספר על הקולקטיב של החברה הישראלית, שהייתה ועודנה נמצאת בעולם הנתינה. אנחנו במודע יודעים שאנחנו מקריבים את חיינו ואת גופנו. לא חסרים סיפורים על צדיקים אמיתיים שנתנו את חייהם למען משהו גדול – היהדות, המצוות, המדינה. כמו שאמר הרבי מילובאוויטש ׳הם לא פצועי צה״ל, הם מצויני צה״ל׳. מי שנותנים את הכול הם ממצויני החברה. אני לא אוהב להגיד שנתתי הכול, אין הנחתום מעיד על עיסתו״, מצטנע נדב, ״אבל אלה הסיפורים שעליהם צריכים להיות מושתתים ערכי הישראלים והיהודים גם יחד״.
נדב אלבז התגייס בשנת 2007 ליחידה מיוחדת בחטיבת הצנחנים, ושירת למעלה מעשור עד סוף שנת 2017. עד היום מבצע אלבז כ-70 ימי מילואים בשנה בדרגת רב סרן. במהלך שירותו היה מצטיין טירונות ומצטיין אימון מתקדם, ׳תפס קו׳ בלבנון שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, יצא לקורס מ״כים – ואז הגיעה הידיעה: אחיו הגדול של נדב, סמ״פ סיירת גבעתי, נפצע קשה במהלך מבצע ׳חורף חם׳ (בתחילת שנת 2008).
״זה היה הטריגר שלי להמשיך ולשרת. אני זוכר את עצמי מגיע עם הוריי במוצאי שבת לבית החולים סורוקה, בטוח שאחי כמעט נהרג. שם אני אומר ׳אני הולך להיות כמו אחי׳, ומקבל החלטה לצאת לקורס קצינים״, אומר נדב.
בקיץ 2008 נישא נדב לבחירת ליבו מירי, אולם לאחר ארבעה חודשים בלבד הוקפץ עם צוותו להילחם בעזה, במסגרת מבצע עופרת יצוקה. במשך 42 יום לא ראה נדב את אשתו.

נדב בקדמת התמונה, עם מכשיר הקשר

הפציעה הראשונה
״הוקפצנו בשבת של חנוכה. ידענו שהולך להיות משהו, אז השארתי את הטלפון זמין. מפקד הצוות הודיע לי שאני אחראי על הכינוס של כל הירושלמים. אני מוצא את עצמי במלחה, מרכז את כולם. במבצע אנחנו יורים על מחבלים, פצמ״רים נופלים לידינו, חברים נהרגים בתוך עזה. אחד החברים שלי מבני עקיבא בגבעת זאב, דביר עמנואלוף, היה ההרוג הראשון במבצע. חבר שאני מכיר מהבית, פתאום נכנס לעזה ולא יוצא. מבחינתי המבצע היה תחילת הפציעה הראשונה שלי – הפוסט טראומה.
הסיפור הוא לאו דווקא עליי, כשאני בעשייה אני לא רואה בעיניים, לא חושב על המשפחה שלי אלא על עם ישראל. אשתי בטראומה מזה, נשות חיילים וקצינים כל הזמן נמצאות בלחץ״.
הפציעה השנייה
גם לאחר המבצע בחר נדב להמשיך את שירותו הצבאי: ״אמרתי לעצמי שאני ממשיך בצבא. יצאתי לקורס קצינים בשנת 2009, ופתאום אני כמפקד צוות יוצא לפעילות מבצעית בראש, אני נכנס ראשון – הכול פיצוצים ורעש. אחרי הפעילות אני מגלה שאני לא שומע באוזן שמאל, יש שם טנטון כזה. עד היום אני שומע אותו לפעמים.. גם איכות השמיעה באוזן ימין ירדה״.
הפציעה השלישית
בעקבות הפציעה הפיזית נבצר מנדב לחזור ליחידה קרבית, ועמדו בפניו האפשרויות לעבור לתפקיד אחר או להשתחרר. ״קיבלתי על עצמי להמשיך, אז אני ממשיך״, מתאר נדב. ״עברתי לתפקיד קצין מבצעים. בשנת 2013 אני מגלה שלוש פריצות דיסק בגב שאני מטפל בהן עד היום. אני מקבל על עצמי את האחריות, כמו שיצאתי לפעילויות מבצעיות אני לוקח על עצמי את האחריות לשקם את עצמי״.
מתי הבנת שאתה גם פצוע נפש?
״במהלך השירות הצבאי התחלתי לצעוק מתוך שינה לאשתי ׳לא לשכוח לפתוח זיג׳. פתיחת זיג זה מושג שמשמעותו לאבטח את הפינה, כי המחבל מחכה לך בדיוק מאחוריה. אם אתה מאבטח אותה כמו שצריך, עם הקנה של הנשק והכול – אתה תוכל לפגוע במחבל לפני שהוא יפגע בך. זה מושג בסיסי ומציל חיים, ואת זה אני צועק לאשתי. כנראה היה לי חשוב מאוד בתת מודע. אני מתקשה לישון, ולא מבין מה קורה איתי״.
ואז הגיע השחרור מצה״ל: ״בגיל 30 וחצי אני משתחרר, ובלילה אני חייב לשמוע את הילדים שלי נושמים, תוצאה של כל האחריות והאינטנסיביות לאורך השנים. הפגיעה בשמיעה הפכה אותי לחד יותר וממוקד, מה שמצריך ממני המון אנרגיה. כדי לפצות על השמיעה אני מתבונן, מסתכל ובודק, ורואה דברים שלא תמיד הייתי רוצה לראות. הרבה אנרגיות מושקעות כדי לשמוע וכדי לפצות על השמיעה החלשה״.
במקביל החל נדב לעבוד, אולם נושא התעסוקה היה מורכב עבורו. ״עברתי בין עבודות, חיפשתי את עצמי. אני לא אדם עצלן, אבל לא הצלחתי למצוא את עצמי בעבודות שהיו לי. הפסיכולוג שמלווה אותי אומר שזה בעקבות השירות הצבאי״.
מה הייתה תגובת הרשויות?
״בפציעה בגב משרד הביטחון זרק אותי מכל המדרגות. המשרד מכיר בכך שזו פציעה מהשירות הצבאי, אבל לא לוקח אחריות. היום אני מכיר בפוסט טראומה, אבל לא מוכר. אני מחפש את העו״ד הנכון שיחד עם הפסיכולוג שלי נוכל להגיע לוועדה הרפואית. החרדות, החדות, חוסר השינה, חוסר בהירות בחיים – אלו כל התסמינים של פוסט טראומה. בפוסט טראומה אתה חי את אירועי העבר, לוקח אחריות על העבר ולא מצליח להתקדם״.
נדב ביקש עזרה, אולם לא חזרו לפנייתו. הוא מציין לטובה את רפורמת ׳נפש אחת׳, אלא שלדעתו נדרשים שינויים נוספים. ״אנשים שמבקשים עזרה, צריך לתת להם את העזרה הדרושה. אם בהכוונה, בגיבוי, בתעסוקה. מדובר במלח הארץ, אנשים שנתנו מנשמתם לטובת החברה, ועכשיו הם קרועים ושרוטים. הנשים שלהן מכילות ומכילות וחוטפות ריג׳קטים אפילו יותר מהלוחם עצמו. איפה החיבוק למשפחה? לאישה ולילדים? הם יורשים את השריטות של אבא״.
נדב שב ומדגיש שהוא לא היחיד: ״זה סיפור של קהילה שקופה בחברה הישראלית, קהילה גדולה. כל אחד מאיתנו מכיר עשרות אנשים ששירתו בצבא, אחד מהם בטוח עם פוסט טראומה, אם לא יותר. זו אחריות שלנו כחברה להיות בנתינה לטובת הלומי הקרב״.

איך אפשר לטפל בפוסט טראומה?
״הצעד הראשון בטיפול הוא להיות מודע לבעיה ולאתגר, כי בלי מודעות איך אפשר לטפל? זו צעקת עזרה לקהילת הפוסט טראומטיים השקופים. הם נראים טוב, מדברים טוב. אני נראה סבבה, מדבר טוב, אז איך אני אבוא לוועדה רפואית ואגיד שאני חייב עזרה? 

זה לא נשמע טוב, זה לא מענין אף אחד,  אבל יש אנשים גמורים וקרועים שלגמרי צריך לעזור להם״. לדברי נדב, ישנם נפגעי פוסט טראומה שמתכחשים לפגיעה. ״בהתחלה היה לאשתי קשה, וגם לי. אבל בסוף היא אמרה ש׳וואלה, תתאפס על עצמך׳, ואני אומר לה שאני מנסה, ולא יכול. נותן 100% ולא מצליח. זה הסיפור של כולם, אני שומע על כאלה שמנסים ומשתדלים, אבל לא עירניים מספיק כי לא ישנו כל הלילה, לא מצליחים להביע את עצמם – והכול בעקבות אירוע או אירועים שהם עברו״.
״כל פציעה פיזית היא גם נפשית, אבל לא כל פציעה נפשית ניכרת פיזית״
במהלך הריאיון עולים ההבדלים בין נכי צה״ל בגופם לבין נכי צה״ל בנפשם. ״מי שנפצע פיזית לעולם ייקרא גיבור, רואים עליו שהוא עבר משהו״, אומר נדב. ״כל פציעה פיזית היא גם נפשית, אבל פציעה נפשית היא לאו דווקא פיזית. מבחינתי כולם גיבורים, אנשים נורמטיביים שסוחבים השלכות מהשירות לא רוצים שיוקירו אותם, אלא שיכירו בהם ובפציעה שלהם. שהחברה הישראלית תכיר בכך שיש בינינו פוסט טראומטיים. אדם נוסע וצופר למכונית שלפניו, ולא חושב שייתכן ומדובר בפוסט טראומטי. חוסר סבלנות זה אי קבלת האחר״.
בשנים האחרונות התקבלו במוקד "נפשי בשאלתי" של ארגון "הידברות" פניות רבות בנושא תמיכה וסיוע למשפחות הלומי הקרב הסובלים מפוסט טראומה. בשל ריבוי הפניות, הוקמה לאחרונה בארגון את מחלקת "בנפשנו", מחלקה שעוסקת במיוחד בסוג הפניות הזה ומרכזת אותן תחת קורת גג אחת. בארגון עוסקים כבר זמן לא מבוטל בסיוע לחיילים אשר עברו פוסט טראומה במסגרת השירות הצבאי שלהם במגוון תחומים. בימי חנוכה אלו יצאו בהידברות בקמפיין מיוחד לגיוס תרומות למחלקה החדשה שעוסקת בסיוע להלומי קרב. הקמפיין מתמקד בהרחבה והעצמה של נושא הטיפול בהלומי הקרב אשר סובלים מפוסט טראומה בעקבות השירות הצבאי.
איך המחלקה החדשה סייעה לך?
״הידברות ואני זה סיפור אהבה״, אפשר לשמוע את נדב מחייך. ״מאז ומתמיד היה לי חלום לבטא את עצמי בעלונים שלהם. קראתי אותם והכול, וכשאתה מתמקד בטוב – הטוב יבוא. הגיע יום ההוקרה לפצועי צה״ל, וביקשו שאתראיין. בהתחלה לא הייתי בקטע והפניתי אותם לפצועים נוספים שאני מכיר. בהמשך החלטתי שאני מוכן גם להיחשף בעצמי, במטרה לספר את סיפורה של קהילת הפצועים השקופים, לא רק את הסיפור שלי.
״הזמינו אותי להתארח בשבת של הארגון, יחד עם משפחות נוספות של הלומי קרב. בדרך כלל אני לא מגיע לשבתות כאלה, אני לא מסוגל לשאת את כל ההמולה והרעש. אבל הפעם החלטתי להגיע, והייתי בהלם מכמות האנשים הרבה. למרות זאת, ולמרות כל הרעש, שירי השבת וכו׳, זו הייתה השבת הראשונה שהצלחתי לשחרר באמת. שתיתי יין, נרגעתי ואמרתי לעצמי לשחרר. הכרתי אנשים ממש טובים, והלוואי שנמשיך להיות בקשר ולעשות טוב״.
נדב מבקש לסיים בקריאה לציבור כולו לקבל את האחר. ״אני יכול לשלוט רק על עצמי, לא על האחר. אני כותב את הסיפור שלי. אדם לא בוחר איך ייראה מותו, אלא איך ייראו חייו״, הוא מסביר. לדבריו ״קבלת האחר צריכה להתבטא בפעולות יומיומיות, זה יכול להציל חיים. אני מכיר אדם שבתקופת טרור הסכינים בשנת 2019 לא היה מסוגל לרדת למכולת, כי פחד שיש צלפים על הגגות. אשתו עזבה אותו, הוא חי לבד והילדים שלו היו מגיעים מידי פעם. הוא לא היה מוכן לחצות כביש, כי בצבא כביש נחשב שטח נחות ופגיע. מבחינתו אסור לעבור בין בתים, כי ככה הוא נפצע או שככה חבריו נהרגו. הוא לא הלך לסופר, עד שקניתי לו מוצרים ומצרכים. זה סיפור של קצוות, אבל יש עוד הרבה אנשים באמצע.
״הפצועים לא רוצים את ההוקרה, הם רוצים שיכירו בהם, שיבצעו רפורמות, שיעשו את החיים טיפה קלים יותר. אנחנו גם ככה נלחמים יום יום, יצאנו בחיים, אז למה אנחנו מתים מבפנים? אנחנו אופטימיים ומסתכלים קדימה, מתמקדים בנתינה ובשיקום״.

עוד במדור זה

השלישיה הפוקחת

השלישיה הפוקחת

לממשלה גלי בהרב מיארה מתנגדת להצעה של אחד מהשופטים (עודד שחם) לקיים הליך גישור פלילי. "היועמ"שית הכריעה: לא להליך גישור", נכתב באחד מהעיתונים שמסקרים את המשפט באובייקטיביות כמו כל דבר שמעורב בו נתניהו.
נתחיל ונאמר שבמחנה הימין הנטייה היא לא ללכת לגישור או עסקת טיעון, אלא להמשיך ולגלות את העבירות והכשלים שבהליך המשפטי שהשפיע ישירות על הבחירות וגרם להעברת מנדטים מצד לצד אי אז בתחילת המסע. בין אם אתם בעד הליך גישור, או נגדו, שלוש שנים לשלושת התיקים זו הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולגלות זוויות שנעלמות לפעמים מן העין.
שלוש שנים של משפט ובינתיים מה אנחנו למדים? ריכזתי לכבוד האירוע שלוש נקודות תקשורתיות וממש לא משפטיות כדי להבין את האווירה, האקלים ולמה הרפורמה המשפטית הנחוצה כוללת גם תיקון חזק לתקשורת:
01
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים שעסקת הטיעון כבר היתה מונחת על השולחן מתחילת המשפט, כך דיווח רק לאחרונה כמובן, הפרשן גיא פלג – כלומר בפרקליטות המדינה המוטיבציה היתה להגיע לאיזשהו הליך, שאינו כולל בירור הצדק והעבירות, רק כדי לסיים בעסקת קלון שכבר פורסמה לפני כשנה. אצל כתבי המשפט ההודעה הזו של הפרקליטות לא מובילה למסקנה שיש פה במקרה הטוב אובר מוטיבציה להזזת ראש ממשלה פופולרי מתפקידו ובמקרה הרע עוול נוראי. עסקת הטיעון המפורסמת כוללת השמטה של סעיף השוחד, שאחרי שלוש שנים על סמך משפטנים בכירים כבר מפוררת לגמרי. הקלות הזו שבה אישום בשוחד נגד ראש ממשלה זוכה להסכמת ויתור בעסקה הוא בלתי מתקבל על הדעת. ללא האישום ב'שוחד, מרמה והפרת אמונים' וכתב אישום הכולל רק את שני הסעיפים האחרונים, ספק אם הימין היה מאבד את מספר המנדטים שהוביל לממשלת השינוי. כל הזועקים לד-מו-קר-טיה ברחובות מתעלמים מהקלות הבלתי נסבלת להמציא אישום בשוחד ערב בחירות כדי לפגוע בצד המשתתף בחגיגה הדמוקרטית.
02
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים, ותקנו אותי אם אני טועה, ששום עד ושום ראייה לא הפכו לכותרת ש'נועלת' על ראש הממשלה עד היום אישום כלשהו. שלוש שנים ואף אחד בציבור לא זוכר מהדורת חדשות הנפתחת בכותרת דרמטית שמסבכת באמת את נתניהו בעבירות הפליליות בהן הוא הואשם. כולנו זוכרים איך בתקופה שלפני פתיחת המשפט כיכבו הדלפות פליליות ערב ערב, הוקראו בקול דרמטי ועוצבו בטקסטים שחורים ואדומים כדי לספר כמה החשדות מאומתים. איפה כל זה? מישהו זוכר שם של עד או עדות שמסבכת את ראש הממשלה באישום השוחד?
כתבי המשפט המוטים באופן בוטה, היו צריכים היום, שלוש שנים אחרי, להיות כוכבי בידור וספקי כותרות שבוע אחרי שבוע בעקבות התנהלותם במשפט. למה זה לא קרה? למה חלקם כבר מזמן לא באירוע? כי מדובר בתיקים תפורים היטב גם תקשורתית, אשר נועדו להסתיים בפרישת הנאשם עוד בתחילתם.
03
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים באיזה קמפיין תודעה אלים השתמשו כאן כדי לסגור על ראש הממשלה. רוצים דוגמה? מישהו זוכר את "איך ראש ממשלה שצריך להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית המשפט יכול לנהל את המדינה?", זה היה אחד מהטיעונים הנפוצים כדי להשפיע על הציבור להתנגד למשפט צדק ולעיקרון "אדם הינו חף מפשע עד שהוכחה אשמתו" – מה שהוביל להשפעה ישירה על מערכת הבחירות. קצת יותר משלוש שנים אחרי, וכולנו יודעים איך נתניהו לא רק שיכול היה להיבחר שוב, אלא גם לנהל את המדינה ללא הצורך להגיע לבית המשפט "שלוש פעמים בשבוע". ניפגש כאן בעוד שלוש שנם למסקנות נוספות.

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

החטא בלי עונשו

החטא בלי עונשו

אתם יודעים ממה נמאס לי? מלדמיין מקרה דומה. וכשאני אומר לדמיין מקרה דומה אני מתכוון לכל פעם שימני בעצם אומר את המשפט "אם זה מישהו מהימין שהיה אומר או עושה כך זה היה נראה אחרת". למה אני והמחנה שלי צריכים להתנהל תחת הדפוס הזה ולדמיין מה היה קורה? וכאן נכנסת סערת גלית גוטמן והאמירה "החרדים מוצצים לנו את הדם" לתמונה. 

הטור הזה נכתב עוד לפני שגוטמן התנצלה בשידור, אתם ודאי קוראים אותו אחרי שעשתה זאת. בתחילת השבוע קבעה איזושהי ועדת משמעת ב'קשת' שגוטמן לא תושעה משידור, אפילו לא לשבוע אחד סמלי, ותסתפק בהתנצלות בפתח התכנית. סערת גלית גוטמן ייחודית ומקוממת מרבדים רבים, את חלקם אתם בטוח כבר שמעתם: איך יכול אולפן שלם כמעט (למעט הפרשן ברק סרי) לשבת בנינוחות למשמע משפט כזה, אמירה שכל בר דעת ובטח כל איש תקשורת יודע שמתכתבת עם סטריאוטיפים אנטישמיים. האם זה בגלל שרובם חושבים כמוה בדיוק ולא מסוגלים לתקוף אמירה כזו? האם מחשש שלא יוזמנו יותר לתכנית? לזכותם ייאמר שמחוללת האירוע הפגינה לא רק נבזות, היא גם השתלחה בפאנליסט היחיד שהעז להעיר לה והאשימה אותו בריצוי מצביעים חרדים שלו (סרי הכריז לפני כחודשיים כי יתמודד על ראשות העיר אשדוד). 

זה אירוע טלוויזיוני חריג גם בגלל שהמנחה שיודעת להטיף לכל דבר שזז במדינה, לא ראתה לנכון להתאפס על עצמה, ולהציל מעט מהכבוד תוך כדי השידור עצמו. 

החריגות מגיעה גם מההתנצלות שפרסמה גוטמן מיד אחרי התכנית, טקסט יבש שלכאורה נכתב כדי לצאת ידי חובה, שממסגר אותה כאוהבת הארץ גדולה שלא הובנה נכון, היא בכלל התכוונה למנהיגי הציבור. כמובן שמדובר בשטויות, בדברים שלה ציינה את גודלם (וטעתה כמובן) של החרדים לכן ברור שהיא מתכוונת לציבור עצמו. 

אבל קרה באירוע הזה דבר נוסף שהופך אותו לשובר שיאים בלתי נסבלים: היעדר הענישה המינימלית. מגישת טלוויזיה באמירה הכי קיצונית ומסיתה שנשמעת באופן פומבי, ולא בחלל ריק. בשבועות של קמפיין בהובלת מטות המאבק כנגד הרפורמה, עם תהלוכות שנאה לכיוון בני ברק וסרטונים אלימים מילולית – גוטמן רק הביאה את זה אל הבמה של ערוץ 12 ואל הקהל שצמא לעוד שנאה. איך דברים קשים כאלו לא מסתכמים בהשעיה ארוכה? נשגב מבינתי. השעיה קצרה? גם אפשרות. חופשה של כמה ימים מהתכנית? הייתי מקבל הכל. 

וזה אפרופו ההשוואה האוטומטית ל"אם מדובר היה במנחה ימני מה היה קורה?" לא צריך להשוות וכאמור, כבר נמאס מזה. אפשר פשוט להשוות למנחה מהשמאל. 

בתחילת 2019 אחרי עוד כתבה בחדשות 13 על שירות חיילים ביו"ש, סיכמה העיתונאית אושרת קוטלר ואמרה: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם". באותו המשדר ולאחר שהגיעו לא מעט תלונות, קוטלר חצי הבהירה את דבריה וחצי עמדה את שלה. היא הושעתה מהגשת התכנית. ואגב, באירוע הזה בעצם הסתיימה הקריירה הארוכה שלה. וזו החוצפה של "קשת" לדעתי: מסתבר שעל הרבה יותר מהשתלחות בחיילים, על הכפשה שמזכירה את אירופה של שנות ה-30 תסתפק גוטמן בהתנצלות בפתיחת התכנית הבאה שתגיש. 

רוצים עוד דוגמה? גוף תקשורת שמכריז על עצמו 'הטלוויזיה של ישראל' שכבר ידע להשעות את התכנית 'אופירה וברקו' על האמירה נגד חברי כנסת ערבים "מחבלים היושבים בכנסת", לא רואה לנכון להשעות את גוטמן אפילו לתכנית אחת. אז חיילי צה"ל שווים השעיה? ח"כים ערבים שווים ענישה? ומשפחות חרדיות שסופגות הערות ואלימות בימים אלו – לא?  

אסור לקנות את ההתנצלות לכאורה של גוטמן, ובטח שלא להאמין לה. אם זה היה אמיתי, גם מקום העבודה וגם העובדת שפגעה בציבור שגם ככה נמצא תחת מתקפה, היו מסכימים יחד על השעיה. ■

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

כשהמחאה הופכת לגול עצמי

כשהמחאה הופכת לגול עצמי

אפשר רגע לדבר על כדורגל? אוקיי. איזו אליפות משמחת לקחה…
איך עושים פאנלים

איך עושים פאנלים

״למה אתה לא מכניס להם יותר?״, ״תהיה יותר תוקפני, אתה…
הפרסום בימין עובד

הפרסום בימין עובד

היום יותר מתמיד כולנו רוצים להיות מאוחדים, לשבת מחובקים, לגשר…
חיים ומוות ביד הלשון

חיים ומוות ביד הלשון

אומרים שאתה הכי מכאיב למי שאתה הכי אוהב, וגם הכי…
למה כן אצפה השנה במטס חיל האוויר

למה כן אצפה השנה במטס חיל האוויר

את הטור הזה אתם קוראים בשבת שנכנסה ׳בין הזמנים׳, בין…
עבדים נהיינו

עבדים נהיינו

לא לכל עם בהיסטוריה יוצא לספר על תקופת העבדות שלו,…
ערב טוב צודק הרחוב

ערב טוב צודק הרחוב

כולנו מכירים את המושג 'מעט מדי מאוחר מדי', השאלה אם…
פלשתינים: מקסימום אגדת עם

פלשתינים: מקסימום אגדת עם

השבוע סערה הארץ, ולא מעוד יום במסע לעבר הרפורמה המשפטית…
צאר המשפטים

צאר המשפטים

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
מה שהיה הוא לא שיהיה

מה שהיה הוא לא שיהיה

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
השמאל מתלוצץ עם אויביו

השמאל מתלוצץ עם אויביו

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
אחים לפתק, אחים לצדק

אחים לפתק, אחים לצדק

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
שבוע טוב בשלושה ימים

שבוע טוב בשלושה ימים

יש לי סיפור שבזכותו יהודים מקיימים מצוות. הוא נוגע בכל…
מלא מצוות

מלא מצוות

יש לי סיפור שבזכותו יהודים מקיימים מצוות. הוא נוגע בכל…