תופעה שהתחילה לפני עשור כיוזמה של כמה מהבולטים בציונות הדתית, הפכה ל-30 כפרים שוקקי חיים ועשייה, ו-1,000 סטודנטים שמשקיעים את זמנם בעם ישראל • כך פועלים כפרי הסטודנטים מטעם תנועת הבוגרים של בני עקיבא
עמית קפלן צוויקלר
מה גורם לסטודנטים צעירים לבחור להתגורר בכפר משותף, לשלב התנדבויות שבועיות ופרויקטים במהלך הלימודים, ולתרום מזמנם לקהילה? יצאנו לברר מהו הקסם הטמון בכפרי הסטודנטים של בני עקיבא.
הכול התחיל לפני עשר שנים עם קבוצת אנשים, ביניהם דני הירשברג, יאיר שחל, הרב מתניה ידיד והרב אלישע וישליצקי זצ״ל, למען יוזמה חדשה. הגיעו פניות רבות של סטודנטים וסטודנטיות מבני הציונות הדתית הלומדים במוסדות אקדמאיים, להקים קהילה חברתית באזורם. הם רצו מסגרת חיים לתקופת הלימודים, שבה יוכלו לייצר חבורה עם שייכות לשכניה בשילוב של התנדבות. הכפר הראשון הוקם לפני עשר שנים בשכונת התקווה בתל אביב, ולאחר ההצלחה שלו הוחלט להרחיב את המיזם לכל הארץ. מאז ועד היום, הוקמו כ-30 כפרי סטודנטים עם מעל 1,000 סטודנטים וסטודנטיות אשר פועלים ומתנדבים בכל רחבי הארץ. הכול נעשה מטעם אגף הבוגרים של בני עקיבא.
מדובר במגורים משותפים, בנים ובנות בנפרד. יש ישיבת כפר פעם בשבוע ויש שבת משותפת פעם בחודש. כל סטודנט צריך להתנדב ארבע שעות שבועיות במרכזי הנוער בשכונה, ויש כשישה פרויקטים גדולים שמרימים מידי שנה. כך, זוכים הסטודנטים להרגיש חלק מקבוצה מיוחדת.
״אנשים שבוחרים להגיע לכפר הסטודנטים מרוויחים שני דברים עיקריים״, מספר קבצי מבצרי, הרכז הארצי של כפרי הסטודנטים בתנועת הבוגרים. ״מצד אחד, מדובר במעורבות משמעותית בשכונה על ידי מגורים בשכנות לתושבים וההתנדבות. מצד שני, מדובר בחבורה מגובשת שיוצרת מעטפת ושייכות. מי שמצטרף לכפר, מרגיש שהוא הגיע הביתה. יש לסטודנטים עם מי לטייל בחול המועד ועם מי לעשות שבתות. יש תחושה של הדדיות ושל אכפתיות גדולה. למען השילוב הזה, מגיעים מידי שנה לראיונות רבים וטובים מבוגרי הציונות הדתית״.
קבצי משתף בחוויה שריגשה אותו לאחרונה, חוויה שמסבירה את הקשר שנרקם בין הסטודנטים לבין הקהילה: ״הגעתי לכפר הסטודנטים בלוד עם ציוד רב שהייתי צריך להעמיס לאחת הדירות. נכנסתי לאחת הדירות וראיתי שהיא ריקה. כששאלתי את שאר הסטודנטים היכן הם, נאמר לי כי אחת מהמשפחות בבניין יושבת שבעה וצריכה עזרה בסידור ובארגון ימי השבעה. הסטודנטים הקימו אוהל אבלים, ארגנו אוכל עבור המשפחה ודאגו לשלוש תפילות ביום. אפילו תרמו את המיחם והפלטה של הדירה שלהם לצורך העניין. כשנדהמתי מהמעשה, הסביר לי אחד מהסטודנטים כי ׳אם הקב״ה גלגל אותי לסיטואציה שאני כאן, במקום הזה, בצרה הזו, אז אני אהיה שם׳״.
האוכלוסייה שמגיעה היא על כל גווני הרצף הדתי. כל מקום והנישה שלו. ברחובות למשל, מרבית מהסטודנטים לומדים חקלאות, בבית שאן רובם לומדים במגמת ארץ, ואילו בבאר שבע רבים מהסטודנטים לומדים רפואה. קבצי אומר כי ״הביקוש לכפרי הסטודנטים מגיע מלמטה ועולה מידי שנה. הפורמט של קבוצה שבוחרת להקדיש את זמנה להתנדבות משמעותית, המורכבת ברובה מרווקים ורווקות, הוא פורמט מנצח. יש צורך רב בתחושת הביחד, בהרגשת חלק ממשפחה״.
קבצי מסביר כי השהות בכפרי הסטודנטים אינה גובה מחיר בפן הלימודי, והוא מנמק: ״נמצאים אצלנו סטודנטים שעוסקים במקצועות שנחשבים כקשים מאוד, החל מהנדסה, מחשבים, רפואה ואדריכלות, וכלה בעריכת דין, עבודה סוציאלית והוראה. המסגרת של כפר הסטודנטים מעניקה תמיכה רבה, בייחוד בשנה הראשונה של הלימודים. רבים מאלו שמגיעים אלינו באים דווקא לאחר שהיו במשך שנה במעונות של האוניברסיטה״.
רחובות - כל הדירות נמצאות במרחק הליכה זה מזו
כפר הסטודנטים ברחובות היה מבין הכפרים הראשונים של בני עקיבא. הוא הוקם לפני תשע שנים, בשכונת קריית משה בעיר. מדובר בשכונה לא פשוטה. היא מורכבת ברובה מעולים חדשים ובאנשים קשי יום. רמת הפשיעה שם עולה מידי שנה וגוררת אחריה את הנוער באזור. בשכונה זו פועלים גופים רבים שמטרתם היא לתת מענה לנוער הנמצא בסביבה ולקדם את האוכלוסייה בה. גם כפר הסטודנטים מצטרף ליוזמה ופועל למען שיפור פני החבר׳ה בעיר.
בשיחה עם ׳גילוי דעת׳, רכזת גרעין רחובות של בני עקיבא, שני בכור, מסבירה: ״עיקר העשייה שלנו הוא לקדם את הצעירים והמבוגרים בשכונה. אנו פועלים בכמה מישורים - עם בני הנוער אנו דואגים להעניק עזרה לימודית, חלק מהסטודנטים נותנים עזרה לימודית וחלקם עוסקים בבניית הפעלות, הרצאות וקורסים לנוער בסיכון שנמצא סביב. עם המבוגרים אנחנו דואגים לשיפור מצבם. בקורונה חילקנו המון אריזות מזון לבתים של מבוגרים, שיפצנו דירות כדי שיהיה להם מקום נעים יותר לחיות בו. אנחנו עדים לאווירה שנוצרת בחוץ. הסטודנטים עוברים ברחוב וזוכים להרבה אהבה והכרה״.
כשאנחנו שואלים את שני על המימון שמספק את כל העשייה החשובה, היא משיבה כי הם לא היו יכולים להוציא לפועל את התוכניות ללא תמיכתו של סגן ראש העיר רחובות, אמיתי כהן. ״לצורך הקמת כפר הסטודנטים ברחובות, נצרכנו לגייס סטודנטים שיסכימו להתגורר בשכנות. מהלך ההקמה של הכפר נעשה בשיתוף עם העירייה. כל הדירות המשמשות את הכפר הושכרו על ידי העמותה שסגן ראש העיר עומד בראשה. הצלחנו בעזרתו להשיג סבסוד עבור כלל הפרויקטים שאנו רוצים להוציא לפועל, גם אלו שעבור הסטודנטים עצמם״.
מה צריך סטודנט או סטודנטית צעירה על מנת להתקבל לכפר ברחובות?
״בכל שנה היה כפר שונה. בכל שנה יש טיפוסים אחרים ונוצרת אווירה מעט שונה. האתגר הגדול הוא למצוא סטודנטים צעירים שרוצים לבוא למקום שבו יהיה עליהם לתת מעצמם יותר. יש הרבה אנשים שמתעניינים בכפר ואז שומעים את המחויבות הנדרשת ומבטלים. אך למרות זאת, הכפר נותר מלא מידי שנה. הסוד לכך הוא באווירה. אנחנו נמצאים בשכונה קטנה, כשכל הדירות נמצאות במרחק הליכה זה מזו. יש הרבה ארוחות ערב משותפות במהלך השבוע, ויש מספר לא מועט של זוגות שיוצאים ומתחתנים. נוצרת כאן אווירה מיוחדת. יש חיבור. נעים להישאר״.
יפו - מיקום מעולה
בעיר יפו קיימים שלושה כפרי סטודנטים של בני עקיבא. אחד מהם הוא בשילוב של המדרשה באזור ומכיל כ-25 בנות. כפר הסטודנטים השני מונה מספר דומה של חברים, וכפר של הבוגרים, שסיימו את התואר, מכיל כ-35 איש. כולם ממוקמים בשכונת יפו ד, הידועה כשכונה קשוחה.
יוסף ברנדשטטר, רכז כפרי הסטודנטים ביפו, מספר לנו על סוד ההצלחה: ״התחלנו לפני שש שנים ומאז המקום גדל וגדל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יחד עם שלושת הכפרים, אך לכל כפר יש את העצמאות שלו. אנחנו פועלים בשילוב של גרעין ׳מאירים׳ ביפו ומפעילים עשרות מתנדבים במרחבי העיר. אנו פועלים עם קשישים וילדים ומתמקדים בעיקר בפעילויות שקשורות למרקם החברתי, ופחות במערכי יהדות. אל הכפרים מגיעים סטודנטים צעירים שעובדים או לומדים בתל אביב ובבר אילן, שרוצים לגור במקום עם יותר משמעות. מדובר בחבר׳ה שרוצים לשלב חיים של עשייה ושל התנדבות במקום מרכזי. זהו מה שמייחד את יפו״.
בעבודה משותפת עם עיריית תל אביב-יפו, מצליחים כפרי הסטודנטים להוציא לפועל פרויקטים גדולים בעיר ולשנות את האווירה שביפו. ״ביפו יש שילוב של ערבים ויהודים. הרבה עולים מעליות שונות, מבוגרים ומעט צעירים״, מספר יוסי על המורכבות. ״בעיניי, יפו מהווה תמצית של החברה הישראלית. היא בעצם ראי לחברה הישראלית. תנועת הבוגרים דוחפת לקדם את ההתחדשות העירונית ולהביא צעירים לעיר. הביקוש לכפרים מאוד מאוד גדול. בסופו של דבר, מדובר במיקום מעולה, קרוב לרכבת ולמרכזי ההייטק שבסביבה. אנו פועלים לאפשר לחבר׳ה צעירים שסיימו את ׳בני עקיבא׳, אך רוצים להמשיך עם הערכים והאידיאלים שעליהם גדלו. כפר הסטודנטים מאפשר להיות חלק ממשהו גדול יותר ולהמשיך את האור הדרוש בעולם. אנו מאמינים כי התרומה לחברה לא נגמרת בגיל 18, ורוצים לתת מענה למי שמחפש קהילה של משמעות ונתינה. יש כאן הצעה לבית, שפונה גם כלפי חוץ״.
01
רבות כבר נכתב, ובצדק, על הסכנות שב-AI: אבטלה אדירה, פייק ניוז, שיבוש הסדר החברתי וכו', אבל החשש העיקרי הוא מבינה מלאכותית כללית (AGI) שתפתח מודעות עצמית ותצא מכלל שליטה אנושית. כאן, בחידוד ההבדל שבין נשמה לאוסף נוירונים, יכול האור הקטן של חנוכה להרגיע אותנו:
02
היוונים הקדמונים סברו שהחומר מורכב מ"אטומים" – חלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה נוספת. מבחינתם, קיימת מסגרת סופית למציאות: הכל ניתן למדידה, לכימות ולהכללה בנוסחאות. תפיסה זו עיצבה את המערב עד היום: הניסיון להכניס את העולם כולו לטבלאות ומדדים.
03
בינה מלאכותית היא ביטוי משוכלל יותר של אותה תפיסה יוונית. ה-AI מצטיין בעיבוד מידע עצום, בזיהוי דפוסים ובמתן תשובות מבוססות על כמויות אדירות של נתונים. הוא יכול לסכם טקסטים, לתרגם שפות, להציע פתרונות לבעיות ידועות וליצור מכל אלה הקשרים חדשים – מה שאנחנו מכנים בטעות "יצירתיות". ומכאן החשש שהוא יפתח מודעות עצמית.
04
זוהי טעות! לעיתים נדמה שה-AI עונה על שאלות "חדשות" שלא נשאלו קודם. אך למעשה, הוא פשוט ניגש לזיכרון אדיר של מיליארדי תווים, ומוצא בו מה שכבר נכתב איפשהו ברשת. וגם כאשר הוא "משער" תשובה לשאלה שלא הופיעה בדיוק במאגר הנתונים שלו – הוא עושה זאת באמצעות ניתוח סטטיסטי של דפוסים קיימים (ומכיוון שהוא מתוכנת לצרכים מסחריים הוא גם פונה למכנה המשותף הנמוך שירצה את המשתמש ולכן "יזייף" בכדי למצוא חן).
05
כאן נמצאת הנקודה: ה-AI חסר יכולת ה becoming – ההתהוות, ההיווצרות של משהו חדש באמת. אין בו מהות פנימית, יש רק עיבוד של צורות. הוא מצטיין בעולם הכמות, אך חסר לו משהו יסודי באיכות – היכולת ליצור מציאות חדשה באמת.
06
נביא דוגמא לדבר: מצאנו במסכת בבא קמא: "הוציאה ליסטים, ליסטים חייבים" – אם גנבים הוציאו צאן מהדיר והצאן גרם נזק, הגנבים נושאים באחריות. הגמרא שואלת: "פשיטא!" – הרי זה ברור! ועונה: לא, יש צורך לומר זאת במקרה שהגנבים לא משכו את הבהמה בכוח אלא רק עמדו בפניה וגרמו בעקיפין להליכתה. אם נשאל את ה-AI מתי ליסטים מתחייבים על נזק של צאן הוא יכול לבחון מאות פסקים דומים ולזהות את הדפוס הסטטיסטי המשותף – אך זו אינה סברה אמיתית. סברא היא היכולת להגדיר מתי נחשב שהצאן יצא מרשות הבעלים המקורי? זו תשובה שדורשת "טביעות עין" (השלב הראשון לפני מדרגת "רוח הקודש") – אינטואיציה עמוקה, הבנה מהותית של מושגים כמו רשות, אחריות ומוסר שתלויים בעולם ערכים ומשתנים ממצב למצב שלעולם אין אחד זהה למשנהו (מה למשל יהיה הדין אם מוציאים צאן מן הדיר כחלק ממאבק לאומי עם אותם אלו שבכלל לא אמורים להיות פה מבחינה היסטורית?).
07
היכולת להעריך כיצד מתבטא הממד המוסרי-אלוקי במציאות הנתונה נובעת לא רק מסך נתונים אלא מצלם אלוקים שבאדם, מהממד הנשמתי שיכול לעבור רק דרך הממד האנושי. חז"ל מתבטאים ביחס לפסוק "אלה מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" – "אל תקרי אותם אלא אתם, אפילו שוגגין". אמת אובייקטיבית איננה סך נתונים אלא חיפוש הנקודה הנצחית-אינסופית, כאשר חכמים פוסקים מתוך רוח קודשם גם "טעותם" היא חלק מההשגחה האלוקית שמכוונת את ההחלטה נכונה לרגע הנתון ותתברר בדיעבד כדבר הנכון שקידם את עולמו של אלוקים בחשבון הנצח.
08
זו כמובן עוד דוגמא קלה יחסית מעולם התלמוד, ככל שנעמיק בדילמות אמוניות, חינוכיות, רגשיות, ככל שנחדור לתוככי הנשמה והמהות של כל דבר – ה-AI יהפוך להיות חיקוי חיוור יותר ויותר (נתון שמעורר חשיבה מה יהיו מקצועות העתיד העיקריים. רמז: פחות טכניים ויותר רוחניים).
09
נס פך השמן מייצג בדיוק את ההיפך מהתפיסה היוונית-כמותית. פך אחד של שמן שאמור להספיק ליום אחד דולק שמונה ימים. הממד האיכותי-רוחני הוא העומד ביסוד הכמות. זו היצירה האמיתית: בבסיס החומר טמונה הרוח, בכל אטום מצויה פצצת אטום, ביסוד הסוף מצוי האינסוף.
10
ה-AI הוא "יפיפיותו של יפת באהלי שם" – כלי יפה ונפלא שיכול לשרת אותנו באיסוף מידע, בסיכום חומרים, ואפילו ביצירת תוכן ראשוני. גילוי נאות: גם לצורך כתיבת מאמר זה הסתייעתי בקלוד לצורך איסוף נתונים וסגנון, אולם הוא לא היה יכול לתת לי את הניצוץ הראשוני למאמר וגם לא את הגימור הסופי שהוא יותר מתוצר של אוסף נוירונים. ה-AI יכול לתת לנו את ה"מה", אך לא את ה"למה". הוא יכול לספק תשובות סטטיסטיות, אך לא את ה"סברא" האמיתית. ומעל לכל – "כל רוח אין בקרבו", אין בו את צלם האלוקים, את כוח ההתהוות האמיתית. ■
01
השבוע ציינו את י"ט כסלו, יום מיוחד בהיסטוריה של עם ישראל. ביום הזה לפני שלושים שנה נפטר הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי "דור הכיפות הסרוגות", האיש שהקים את בסיס החינוך של הציבור הדתי-לאומי. מילותיו האחרונות היו "קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל".
02
"חול" הוא דבר שאין לו ערך ומשמעות מצד עצמו אלא הוא אמצעי לדבר אחר ש"יחול" עליו (כדוגמת חול הים שדורכים עליו). למשל, יהודי לא אמור לאכול למען האכילה עצמה אלא כדי שיהיה לו כוח לעשיית דברים משמעותיים. עולם החול הוא עולם החומר.
03
לעומת זאת, קודש הוא דבר שיש לו ערך מצד עצמו ולא כאמצעי למשהו אחר (כדוגמת חפץ שאנו מקדישים ומייחדים רק לשימוש בית המקדש). יהודי לומד תורה ועושה מצוות לא כאמצעי להשגת כסף או כבוד אלא כפעולות בעלות קדושה ומשמעות מצד עצמן (זהו הרעיון של הקידושין – יחוד איש ואשה זה לזו). עולם הקודש הוא עולם הרוח.
04
קודש קודשים הוא קודש שמופיע בחול, רוח שמופיעה בחומר, אין סוף שמופיע בסוף. פעולה של חול שמגלמת משמעות מצד עצמה. החלום של הרב נריה הוא על קודש הקודשים: מדינה, צבא, כלכלה וצרכיו הארציים של הפרט – שיש להם ערך של קודש, בעלי ערך עצמי. זוהי קדושת ארץ ישראל וזוהי קדושת אהבת ישראל; מימדים ארציים וחברתיים שמגלמים את "קדושת תורת ישראל". ניתן לכנות זאת בשלל מילים: תורה ועבודה, ציונות דתית, שמים וארץ.
05
בפרשיות הללו אנו לומדים על המתח בין קודש לחול. רחל, שהיא יפת תואר ויפת מראה, ובנה יוסף, שמלבד היותו יפה תאר ויפה מראה הוא גם המשביר לכל ארץ מצרים, הם ביטוי לכוחות החול שבעם ישראל. מצאצאיהם יוולד משיח בן יוסף – כוחות החול שיבנו את התשתית החומרית לשיבת עם ישראל בארצו. לעומתם ניצבים לאה ובנה יהודה, שמצאצאיהם יוולד "משיח בן דוד" – כוחות הקודש שיבנו את קומת הרוח של עם ישראל.
06
בין הכוחות הללו ישנם מאבקים לא פשוטים. בני לאה מפחדים, ובצדק, מחלומותיו של יוסף לתקן את העולם בצידו החומרי, יוסף מצידו מלמד את אחיו שחייבת להיות בעם ישראל אחווה שתיתן מקום לכולם. בסופו של דבר הבית שממנו יצמח המשיח מתברך שיהיה "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל".
07
הדרך שמובילה לקודש הקודשים ולאיחוד בית ישראל היא דרך ארוכה. בזמן שרבים מתפתים להישאר רק בעולם הקודש, ובזמן שעוד יותר רבים מתפתים להישאר רק בעולם החול – דרכו של הרב נריה היא דרך ארוכה שהיא קצרה, בסוף כולם יגיעו לקודש הקודשים. ■
