בשבועות האחרונים פורסמה שוב התנהלות מטרידה של הצבא אל מול הדרג המדיני. בדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני, התבקש צה"ל להציג תכניות לכיבוש רצועת עזה ולהכרעת החמאס.
הרמטכ"ל טען בדיונים כי "אין באפשרות הצבא לכבוש את הרצועה", וכי בשום אופן לא יוחל מנהל אזרחי. ועוד טען כי לא ניתן "להרעיב" את תושבי רצועת עזה ולפיכך, יחודש ה"סיוע ההומניטרי" באופן מידי. ואולם, הרמטכ"ל סירב בתוקף לכך, שצה"ל יהיה האחראי על חלוקתו.
במהלך הדיון פרץ ויכוח בין השר בצלאל סמוטריץ לרמטכ"ל. השר ציין, בצדק, כי לא בסמכות הרמטכ"ל להחליט, מה ייעשה ברצועה, וכי עליו לבצע את הוראות הדרג המדיני.
ראש הממשלה הורה על הפסקת הדיון, ובדיון שלאחר מכן נתקבלה עמדת הצבא, כאשר הקבינט הסתפק בהחלטה "צמחונית", על הרחבת הכניסה לרצועת עזה, ללא כיבוש מלא, ללא כינון מנהל אזרחי, כאשר ה"סיוע ההומניטרי" יחודש אך יחולק על ידי חברות זרות.
שר הביטחון אף מציין שוב ושוב, כי הרחבת הכניסה לרצועה היא אך ורק "אמצעי לחץ" על ארגון החמאס, לצורך שחרור החטופים, וכי אם ישוחררו החטופים תיפסק כניסת צה"ל לרצועה. אמירות אלה כשלעצמן מקטינות את הסיכוי לשחרור החטופים, שהרי איזה לחץ יחוש ארגון החמאס, כל עוד ידוע לו שנוכחות צה"ל ברצועת עזה היא זמנית בלבד וכי בכל עת יהיה בידו להפסיקה תוך שחרור אחד החטופים.
ראש הממשלה דווקא ציין, בנאום לערב יום הזיכרון, כי מטרתו המרכזית של המבצע הצבאי היא השמדת ארגון חמאס ולא שחרור החטופים, אך הרמטכ"ל אץ רץ ומסר תגובה לדברי ראש הממשלה, כי בעבור צה"ל דווקא שחרור החטופים הוא המטרה החשובה ביותר.
פעם אחר פעם מסרב הצבא להוראות הדרג המדיני, מונע כיבוש מלא והכרעה של הרצועה, ובכך – עלול ליצור סיכון משמעותי ביותר להמשך קיומה של המדינה, ואף פוגע באפשרות להשבת מעט החטופים שנשארו (על פי הערכות – פחות מ-20 בחיים. גופות אינן בגדר "חטופים", למרות שהתקשורת משתמשת בשיח כזה ולמרבה הצער גם חלק מהדרג הנבחר מאמץ אותו).
סירוב הצבא להוראות הדרג המדיני ופעילותו לקידום מטרות מלחמה אחרות מאלה של הדרג המדיני, מדאיגים מאד. כמובן, ממסד ה"דיפ סטייט" הצבאי מקבל רוח גבית מהתנהלות המערכת המשפטית כלפי השר לביטחון לאומי, שסמכויותיו קוצצו עד למינימום; וכן מאירוע פיטורי ראש השב"כ, שסוכל על ידי הממסד המשפטי.
הדבר אמור להרעיד את אמות הסיפים. מערכות צבא, משטרה וביטחון הפועלות על דעת עצמן, בניגוד להוראות הדרג הנבחר, ואפילו עוצרות ומעמידות לדין את מי שמעביר מידע לדרג הנבחר – הן סממן מובהק למדינת משטרה, או רפובליקת בננות.
היכן הממשלה והיכן ראש הממשלה ושר הביטחון. מדוע אותם שרים מעטים המתעמתים עם מערכות הביטחון, נותרים לבדם בזירה, ללא גיבוי משמעותי מצדו של ראש הממשלה.
אל מול ממסד צבאי המסרב להוראות הדרג המדיני הנבחר – חובה להציב חומה בדבר דרישה חד משמעית לכיבוש עזה ולהחלת שלטון אזרחי במקום, ללא הכנסת כל "סיוע" שהוא לאויב (אין ולא היה כל דין בינלאומי המחייב זאת). פעילות שכזו, תגבה, בסופו של דבר, הרבה פחות אבדות בנפש ותאפשר שליטה ברצועה במחיר הנמוך ביותר, כפי שהיה טרם הסכמי "אוסלו" ואירוע ה"ההתנתקות" במסגרתו גורשו המתיישבים החלוצים מהאזור.
חלון ההזדמנויות המאפשר הכרעה וגירוש של האויב לא יישאר פתוח לעד, וכבר כעת, ישנם סימנים, כי נשיא ארה"ב דולנד טראמפ מתחיל לאבד סבלנות. אם לא יפעל צה"ל כעת לכיבוש מלא של הרצועה, תוך התעלמות ממערכת הפקידות והמשפט – יהיה הדבר בכיה לדורות. כל אויבי ישראל יבינו, שאין מחיר כלשהו לטבח רבתי ביהודים, וטבח שמחת תורה יהפוך לאירוע שגרתי, ממש כמו טילי הקסאם מעזה.
הפעילות המהירה והנחרצת ביותר, היא שתביא לשקט, לביטחון ואף לשחרור החטופים. ■
