המתחרה ממליץ
בימי מגפת הקורונה הלכתי לבית דפוס ירושלמי להדפיס ספר, עבודה של כמה אלפי שקלים. זה בית דפוס שהדפסתי בו בעבר פעמים רבות, ולא הודעתי מראש על בואי. בין גל ראשון לגל שני במגיפה הזאת הייתה קצת אופטימיות. והנה – הופתעתי, כל אזור התעשיה שומם… מקום שבדרך כלל מלגזות נעות בו מכאן לשם, סחורות נארזות, משאיות, אנשים. ועכשיו – כלום. הגעתי לבית הדפוס בשעות עבודה רגילות, והכל סגור ומסוגר. על הדלת יש מספר טלפון ושם חדש. נראה שההנהלה השתנתה. התקשרתי. -״כן, פשוט יצאתי לכמה סידורים, עוד מעט אגיע״.
הוא התעכב, ובינתיים הלכתי לבית דפוס אחר. ישב שם בחור צעיר בלבוש חסידי, עסוק בשיחה עם חסיד מבוגר ממנו. הם היו לבושים כאילו הם בבית-הכנסת, לא בבגדי עבודה. ביקשתי הצעת מחיר. הצעיר נראה נלהב, מופתע משהו, מדפדף בספר ומתחיל לחשב. אחרי כמה דקות הוא אומר: ׳המחיר יהיה כך וכך. תגיד, קיבלת הצעה במקום אחר?׳ -׳הדפסתי בעבר במקום פלוני׳, השבתי. ׳אה כן, מכיר׳. זו הייתה הצעה זולה בהחלט, הוא עובד בשיטת הדפסה שונה. ואז הוא מוסיף: ׳תראה, אני מאמין שהפרנסה משמים, ״מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה…״, הוא לא יקבל שקל אחד יותר או פחות. הקב״ה דואג לכולם וידאג גם לי. כתוב.. .וכו׳ וכו׳.
המצב עכשיו לא טוב, ואני מאד אשמח לקבל את העבודה. אני גם אוהב את הספר שלך, אבל תשמע: ההוא שהדפסת אצלו פעם, סגור כבר חודשיים, אפס עבודה! גורנישט! הוא יושב בבית. יש לו אישה וילדים שהוא צריך לפרנס. אני מבקש ממך: אם אתה חייב את שיטת העבודה שלי, תעשה אצלי. אבל אם לא, בבקשה תעשה אצלו׳. שאלתי: ׳אתם חברים/ קרובים/ שותפים? אתה מכיר אותו?׳ הוא השיב: -׳לא מכיר אותו אישית, אבל ראיתי עבודות שלו. אל תדאג, הוא עובד מצוין. ותאמין לי – אין לו כלום עכשיו׳. קיבלתי את בקשתו ואכן עשיתי את העבודה במקום הראשון. לא אמרתי לו דבר.
כשחזרתי הביתה בערב, סיפרתי לאשתי את העובדות ביובש, כמסיח לפי תומי, והיא הגיבה דומעת מהתרגשות: ׳תראה מה זה! לגבי עצמו הוא יודע להגיד את כל הפסוקים, ו״השם יעזור״, ו״הפרנסה משמים״, אבל לגבי השכן הוא אומר לך: ״לך תעשה אצלו״!׳.
חינוך לגדלות בתורה
כך סיפר לי הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל זצ״ל, ראש ישיבת ׳שבות עמי׳: ׳בילדותי, אבי שכר בחור תלמיד חכם בשם ר׳ משה לוין, כדי שילמד אותי. ר׳ משה למד קודם בישיבות אירופה ואצל ה׳חפץ-חיים׳. פעם עשינו לו ״מבחן סיכה״ על כל התוספות במסכת עירובין, עד דף כ״ג, זה מה שלמדנו אז, והוא ידע איזו מילה נמצאת בתוספות בכל דף שמתחת לסיכה! אחר כך הוא התחתן עם בת הרב של המושב בלפוריה, והזמינו אותו להיות רב שם. היה שם נער שהוא קירב, שלמד בבית ספר כללי רגיל, והוא הכניס אותו לישיבת הישוב החדש בת״א. זו הייתה פשרה שאבי הנער יכול היה לקבל, ישיבה מודרנית שיש בה גם לימודי חול. אינני זוכר אותו מ״הישוב״ משום שכשאני יצאתי הוא נכנס. אחר כך הוא התקרב לחזון-איש ועבר לבני ברק. הוא נעשה קנאי, ומן הסתם התנגד לדרך המוסד שבו למד…׳
[הוא התכוון לגאון רבי גדליה נדל זצ״ל, שמקובל למנותו בין שלושת תלמידיו המובהקים של החזו״א. הוא היה מקורי מאד הן בלמדנותו והן בהשקפת עולמו, ודומני שגם בענין הנ״ל. בצעירותי באתי להתייעץ עמו על דרכי לימוד. רק הספקתי לשאול משהו על דרכו של החזו״א והוא החל לנזוף בי על שעזבתי מוקדם את הישיבה התיכונית ועברתי לישיבה גבוהה. הוא טען שהייתי צריך קודם לסיים את הבגרויות… אגב, לא אמרתי לו דבר על עצמי ועיסוקי, לא הזכרתי את שמי, וחוכמתו הייתה פלא בעיני. מאוחר יותר כיהן הרב משה לוין כרבה של נתניה. אחד מחתניו הידועים היה הגאון ר׳ מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת הר המור. מ.ד.]
הכנה ללידת הבן
בדומה לכך סיפר לי הרב אברהם, בנו של ר׳ אליעזר קוגל: ׳סבי השתוקק לכך שאבי יגדל בתורה. לפני לידתו רכש אביו ציוד עבור התינוק שעתיד להיוולד. מה הוא רכש? את סדרת הספרים ״שיטה מקובצת״. הוא הסביר שלבן שייוולד יהיה הרבה שימוש בספרים אלו. בילדותו, כשאביו חיפש בתל-אביב מלמד טוב לשכור עבורו, הוא פנה לר׳ אליהו דושניצר, המשגיח בישיבת לומז׳ה. המשגיח הציע: ׳לך לרחוב פלוני, יש שם מכולת. בקש מבעל המכולת שילמד את בנך׳. הוא תמה, אבל ר׳ אל׳ה הסביר לו: ׳בעל המכולת הוא עילוי גדול, מתלמידיו המובהקים של ר׳ חיים הלוי מבריסק. הוא קיבל בזמנו הבטחה מחמיו לזון אותו כמה שנים כדי שיוכל ללמוד. חמיו פשט את הרגל, והוא נאלץ לפתוח מכולת. אתה תזכה בכך גם לגדל את בנך לתורה, וגם לחבר את בעל המכולת חזרה לתורתו כראוי׳. וכך היה. שמו של החנווני העילוי היה ר׳ מנדל מלצ׳ר, והוא סירב לקחת תשלום עבור הלימוד הזה. כדי שירגישו בנוח, הוא הסכים לקבל מהם בכל שנה ערבות לסוכות, מהעץ שגדל אצלם בגינה׳. ■
meirdorfman@gmail.com