אם היינו צריכים לכתוב 'תקציר מנהלים' לדרישות שהקב"ה בתורתו דורש מאיתנו היינו מצטטים את הפסוק בפרשתנו: 'ועתה ישראל מה ה' א-להיך שאל מעמך כי אם–ליראה את– ה' א-להיך ללכת בכל–דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את– ה' א-להיך בכל– לבבך ובכל–נפשך: לשמר את–מצות ה' ואת–חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך' [דברים פרק י]
מסגנון הכתוב נראה שהדרישה היא קטנה, וכי מה ה' אלוקינו דורש מאיתנו? רק ליראה אותו, ללכת בכל דרכיו, לאהבה אותו, לעבוד את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו, לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו. וכי משימה קטנה היא?
מו"ר הרב מרדכי גרינברג שליט"א בספרו 'כרם לשלמה' מביא את הסברו של הנצי"ב, המחלק את הציווי לארבע קבוצות של אנשים: ראשים ומנהיגים, תלמידי חכמים, בעלי בתים, נשים וקטנים. המשימה אולי כבדה לכל יחיד ויחיד, אבל היא מוטלת על עם ישראל כאחד ולכן היא קלה. לכל חלק מעם ישראל יש משימה ודרישה אופייניים לו: הראשים והמנהיגים צריכים להתמקד בעיסוק בצרכי ציבור באמונה, תלמידי חכמים וזקני ישראל יתמקדו באהבת ה', המון העם יתמקדו בשמירת המצוות וקיומן, והנשים והטף יתמקדו בבניית חברה טובה ובעלת מידות טובות.
התורה באה ללמדנו שציבור בישראל מורכב מהבדלים ושוני, ולכל אחד בתפקידו ומשימתו, כך יבנה כלל ישראל בריא ומדוייק, כך הפרט יבוא לידי ביטוי וכך יהיה טוב לעולם, ברגע שמבלבלים את התפקידים הפרט יפגע, הכלל יפגע והכל יהיה בינוני או אפילו נמוך, להתאחד סביב המטרה של בניית בית ישראל.
וכדברי השפת אמת על המשנה באבות: 'אם אין אני לי' – אין ליחיד תחליף, אך אם ישרא רק ב'אני', אז 'וכשאני לעצמי – מה אני', הכלל חייב את הפרט והפרט חייב את הכלל. ■
