תמיר וקנין ז"ל, בנם של קטלינה ושמעון, אחיהם של דוד ויואב, נולד באילת ביום כ"ג באב תשנ"ב, 22.8.1992.
באילת גדל, התחנך בבית הספר "רבין" ושם בנה את השנים הראשונות של חייו- שנים של משפחה, חברי ילדות, חוויות וזיכרונות.
כבר מנעוריו היה ברור שתמיר מכוון לשירות משמעותי וקרבי. הוא התגייס לחטיבת הצנחנים, לגדוד 101 בעקבות אחיו הגדול דוד. תמיר בחר בדרך של נתינה, אחריות ומחויבות למדינה ולעם ישראל.
תמיר אהב אדם, האמין באהבת חינם, תמיד היה הראשון להושיט יד ולעזור למי שזקוק. הוא היה נדיב ומעולם לא עשה דבר כדי לקבל בתמורה. את כל הטוב שבו נתן בצניעות, בפשטות ובלי לחפש הכרה.
תמיר היה אדם אינטליגנטי וחד מחשבה, בעל יכולת יוצאת דופן לראות את הדברים אחרת ובעיקר להשתמש בחדות ובשנינות שלו כדי להצחיק את הסובבים אותו. ליד תמיר תמיד היה מקום לצחוק, לחיוך ולרגע של קלילות.
הוא השאיר חותם בכל מי שזכה להכיר אותו באמת.
במשפחתו היה תמיר הלב והדבק. הוא היה האדם שחיבר בין כולם, המאחד של המשפחה המורחבת. הוא היה קשור מאוד לאימו, לאביו, לאחיו ולכל בני המשפחה. תמיד התעניין ודאג. גם מרחוק ההורים שלו היו בראש מעייניו. הוא היה מאור עיניהם.
הוא אהב את המפגשים המשפחתיים בחגים, את הישיבה המשותפת סביב השולחן, את האוכל, הצחוקים, הסיפורים ואת הרגעים בהם כולם יחד. בני המשפחה, הגדולים והקטנים, אהבו אותו אהבת נפש והוא היה עבורם בן, אח, אחיין, דוד, בן דוד וחבר- אדם שהנוכחות שלו כל כך מורגשת ומשמעותית.
באמצע שנות העשרים לחייו עבר תמיר מהעיר אילת לתל-אביב יחד עם חברי ילדות שלו. שם החל לבנות קריירה מבטיחה בתחום הסייבר, המשיך להתפתח, ללמוד ולגלות עניין בעולם הטכנולוגיה. לצד עבודתו אהב כדורגל, פאדל וקולנוע ותמיד מצא עניין וסקרנות בדברים חדשים.
מאז ה-7 באוקטובר שירת תמיר תקופות ארוכות במילואים. שוב ושוב נקרא להתייצב לצד חבריו לפלוגה ובמהלך התקופה הזו מצא את עצמו יותר בצבא עם חבריו לנשק, מאשר בבית. הוא נשא את התפקיד ואת האחריות במסירות, כפי שעשה בכל דבר בחייו.
ביום רביעי, כ"ב אב תשפ"ו, נפל תמיר בקרב בלבנון בעת מילוי תפקידו. הוא היה בן 33 בנופלו.
תמיר נקבר למחרת, ביום חמישי, ביום הולדתו העברי- כ"ג באב, אותו יום שבו נולד והתחיל את מסעו בעולם.
מאלפי האנשים שפקדו את בית המשפחה בשבוע האחרון עולה קו אחד ברור על אותנטיות אנושים בלתי ניתנת לשכפול, תמיר היה זהה כלפי כל אדם שפגש, בצניעות וחדות, בחברות ואחריות, במשפחה ועם החברים, בעבודה, בצבא, בצחוקים וברצינות, הוא תמיד הופיע באותה חזות, עניו, מצחיק, שנון, אוהב, אכפתי, גיבור.
תמיר היה בן, אח, נכד, אחיין, דוד, בן דוד, חבר וחייל מסור. אדם של אנשים, של משפחה, של נתינה ושל אהבה. אדם שהביא איתו אור, צחוק וחיבור, השאיר אחריו חותם עמוק בליבם של כל מי שזכה להכיר ולאהוב אותו.
תמיר היה גיבור ישראל שנלחם על הזכות של כולנו לחיות פה, תזכרו אותו כאדם האוהב וכלוחם הגיבור שהוא תמיד יהיה.
נוח על משכבך בשלום אהוב.
יהי זכרו ברוך. ■
