אחת הטרגדיות של מנהיג ומוביל דרך היא שאינו מגיע לנקודת הסיום, שהוא קיבל שליחות או תפקיד ורגע לפני השיא הוא פורש, או במקרה הקשה יותר

מה בין 1954 ל-17?המספר הראשון מציין את מספר השנים שעברו עלינו מאז שחרב בית המקדש השני, מאז אנו אבלים, חסרים ומצפים לבניינו. המספר 17 מציין

מה ׳סוד׳ המסעות במדבר?התחושה מקריאת המסעות בפרשתנו היא שבכל ארבעים השנה היינו בניידות בלתי פוסקת של פירוק והרכבה של מאהל השבטים במדבר. התורה הדגישה בפירוט

עם ישראל בהנהגת משה רבנו מגיע כמעט לקו הגמר ומיד עומדים להיכנס לארץ ישראל. המחשבות של השבטים לגבי אופי הנחלה שהם יקבלו מתחילה להדאיגם. בני

את מי אמור לשרת המנהיג? את עצמו או את העם? נראית שאלה מיותרת? תחשבו פעמיים… קשה שלא להעריץ את ההתנהגות האצילית של משה רבנו –

האם חשבנו פעם מה גורם לנו לקלל ולברך? ובכלל מה כוחה של ברכה ושל קללה? נראה שהעיקר בהשפעת כוח הדיבור שלנו לברך או חלילה לקלל

אני משתעשע במחשבה שאם הייתי רַעֲיוֹנַאי [קוֹפִּירַיְטֶר, אדם המייצר רעיונות בתחום הפרסום, ע"פ ויקיפדיה] כיצד הייתי מפרסם מכוניות? מכונות כביסה? מחשבים? אינטרנט או כביש אגרה?

משה רבנו כבר חווה נפילות וסיבוכים של עם ישראל – מחטא העגל הנורא ועד חטא המרגלים, התלונות על המים והאוכל ועוד, אך תמיד התפלל עליהם.

מדוע דווקא לפני הכניסה לארץ נשלחו מרגלים? מדוע לא נשלחו מרגלים לתור את המדבר לפני היציאה ממצרים, בכדי לבחון האם נוכל לעמוד במסע הארוך לארץ

סכסוך פנים משפחתי מתגלה בפרשתנו: אהרן ומרים, אחיו של משה רבנו, מדברים בו סרה וטענתם העיקרית היא: מדוע אחינו מתגאה, הרי גם אנו זכינו לגילוי