"אני רואה את הנוער – אותו נוער שבבוקר נמצא בישיבה התיכונית או באולפנה – מסתובב בלילה בכיכר החתולות. אני שומעת סיפורים מצמררים על מצב הנוער

הוא אמר לה שהוא יעזור לה לברוח מההוסטל, יקח אותה לדירה של חבר, בה אף אחד לא ימצא אותה. הרעיון קסם לה. היא נערה בסיכון,

"פגעו בי ואתם סוגרים את התיק? אם הפוגעים לא היו ערבים לא הייתם סוגרים את התיק", צעקה ילדה שטרם מלאו לה 14 על פרקליטי המדינה.

נהוג, שבימי החנוכה מדליקים נרות יחדיו ועורכים מפגשים משפחתיים. השנה, היה לנו ערב אחד מרגש במיוחד. הדלקנו נרות ביחד עם בת שאנו מלווים, העומדת להתחתן.

מאז שהתגרשה, היא נפלה עד עפר, ולא הצליחה להתרומם. היא נקלעה לקשרים לא מטיבים עם בני מיעוטים, שידעו לנצל את מצוקתה. מדי פעם היינו נפגשות

הטלפון מצלצל. על הקו חייל בשירות מילואים – "אני משרת באזור רמאללה. יש כאן בחורה עם סימני אלימות על גופה. יהודייה נכנסת לאזור הרשות הפלסטינית.

״אמא, את גזענית וחשוכה. כל אחד יכול לבחור להתחתן ולצאת עם מי שהוא רוצה! את פרימיטיבית״, אמרה הנערה – שמקיימת קשר עם גוי – לאמא

היא הייתה נערה טובה ותמימה, למדה בבית ספר חרדי. היא רצתה לעבוד אחרי הלימודים, שיהיה לה כסף משלה ללימודי רשיון נהיגה. היא עבדה קרוב לבית.

צלצול מהנייד. "ענת, הערבי עוד פעם תקף אותי!". הוא התקשר אליי והתחיל לספר בבכי קורע לב את מה שעבר כעת. הוא טייל עם הכלב ליד

אני זוכרת אותה לפני שנים, כשעוד היתה נערה בסיכון. ילדה שמחה וקופצנית, אבל תמימה מאוד, וזה מה שהפיל אותה לקשר פוגעני. היא גדלה במשפחה דתית,