הטלפון מצלצל. על הקו חייל בשירות מילואים – "אני משרת באזור רמאללה. יש כאן בחורה עם סימני אלימות על גופה. יהודייה נכנסת לאזור הרשות הפלסטינית.

״אמא, את גזענית וחשוכה. כל אחד יכול לבחור להתחתן ולצאת עם מי שהוא רוצה! את פרימיטיבית״, אמרה הנערה – שמקיימת קשר עם גוי – לאמא

היא הייתה נערה טובה ותמימה, למדה בבית ספר חרדי. היא רצתה לעבוד אחרי הלימודים, שיהיה לה כסף משלה ללימודי רשיון נהיגה. היא עבדה קרוב לבית.

צלצול מהנייד. "ענת, הערבי עוד פעם תקף אותי!". הוא התקשר אליי והתחיל לספר בבכי קורע לב את מה שעבר כעת. הוא טייל עם הכלב ליד

אני זוכרת אותה לפני שנים, כשעוד היתה נערה בסיכון. ילדה שמחה וקופצנית, אבל תמימה מאוד, וזה מה שהפיל אותה לקשר פוגעני. היא גדלה במשפחה דתית,

מזה כשנתיים אני כותבת כאן, בגילוי דעת, על תופעת ההתבוללות וההשלכות ההרסניות שלה, על המפגש עם בת מלך אבודה שרועה בשדות זרים. על העבודה הקשה

היא מצויה בקשר זוגי פוגעני כבר שנים. היא התרגלה אליו, וממש תלויה בו. היא יודעת, שאין זו זוגיות בריאה ונכונה עבורה. היא כל כך רוצה

לפני שנים היא עזבה את הכפר עם ילדיה. היא הגיעה לדירת החירום שלנו. אני זוכרת את הילדים המתוקים שלה. הם אפילו לא דברו אז עברית.

"שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון", שרו הילדים שלא מזמן יצאו מהכפר. את השבת הזאת קשה לשכוח. שולחן שבת בדירת חירום. ילדים שלא הכירו מילה

מגיל קטן היא הוצאה מהבית, וגדלה במוסדות ובפנימיות. כאשר כולם יצאו הביתה לשבת חופשית, היא נשארה בפנימיה. ילדה קטנה, עזובה, לבד בעולם, ללא עורף משפחתי,