לא היו הרבה אנשים בתחנת האוטובוס. הוא כנראה קלט אותי קודם ומבטו הבזיק לעברי. התיישבתי בספסל תוך שאני מגניבה מבטים. נראה בחור טוב, מעניין אם

אני חושבת שהרבה פעמים קשה לנו לחלום. אנחנו מפחדים שוב להתאכזב, להיפגע, לפתוח את הלב ואז לקבל שריטה. והרי כבר חטפנו כמה שריטות ואנחנו יודעים

בהיותי בת 17 נכחתי באיזו הופעה. באמצע ההופעה הקהל נשאל מי מאמין בכך שהמשיח יבוא. חלק מהקהל הרים את ידו, וחלק לא. אני משתפת אתכם

אני רצה הרבה, ובכלל מתעסקת באופן תדיר בספורט. יש בזה משהו שגורם לך לעצור לרגע משטף החיים ולהתרכז רק בספורט עצמו. אני זוכרת שכשהייתי קטנה,

“את חושבת שמורי של לפני כמה שנים היתה גאה בך אם היא היתה רואה אותך עכשיו?” וואו. השאלה הזו תופסת אותי לא מוכנה ואני נעצרת