החיים מזמנים לנו לפעמים רגעים שבהם נדמה שהשמיים נעולים. אנחנו שומעים על ניסים של אחרים, אבל כשזה מגיע אלינו, אנחנו מרגישים שהזמן עובר והתקווה הולכת

במגילת‭ ‬אסתר‭, ‬ברגע‭ ‬השיא‭ ‬של‭ ‬המתח‭ ‬והגזירה‭, ‬פונה‭ ‬המלך‭ ‬לאסתר‭ ‬המלכה‭ ‬ואומר‭ ‬לה‭ ‬מילים‭ ‬שמהדהדות‭ ‬עד‭ ‬היום‭: "‬מה‭ ‬שאלתך‭ ‬וינתן‭ ‬לך‭, ‬ומַה‭ ‬בַּקָּשָׁתֵךְ‭ ‬עוֹד‭ ‬וְתֵעָשׂ‭".

לעיתים‭, ‬בתוך‭ ‬מירוץ‭ ‬החיים‭ ‬המטורף‭, ‬אנחנו‭ ‬שוכחים‭ ‬לעצור‭ ‬ולהקשיב‭.‬ הסיפורים‭ ‬שאני‭ ‬מבקש‭ ‬לשתף‭ ‬אתכם‭ ‬כאן‭ ‬הם‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬חוויות‭ ‬שחלפו‭ ‬לידי‭; ‬הם‭ ‬שיעורי‭ ‬חיים‭ ‬על‭

לפעמים‭ ‬נדמה‭ ‬לנו‭ ‬שהפער‭ ‬בין‭ ‬הדורות‭ ‬הוא‭ ‬תהום‭ ‬שאי‭ ‬אפשר‭ ‬לגשר‭ ‬עליה‭. ‬המסכים‭, ‬הניתוק‭, ‬הקושי‭ ‬של‭ ‬גיל‭ ‬ההתבגרות‭ ‬‮–‬‭ ‬התקופה‭ ‬הזו‭ ‬שבה‭ ‬הכל‭ ‬נראה‭ ‬סוער‭,

לפני‭ ‬כשבועיים‭ ‬זכיתי‭ ‬לפגוש‭ ‬זוג‭ ‬צעיר‭ ‬שהגיע‭ ‬אליי‭ ‬כדי‭ ‬לקבל‭ ‬עזרה‭ ‬לקראת‭ ‬חתונתם‭ ‬המתקרבת‭. ‬ממבט‭ ‬ראשון‭, ‬קשה‭ ‬היה‭ ‬שלא‭ ‬להסתנוור‭ ‬מהאור‭ ‬שהם‭ ‬הפיצו‭. ‬שניהם‭ ‬עולים‭

לפעמים‭ ‬החיים‭ ‬מטיחים‭ ‬בנו‭ ‬רגעים‭ ‬שנראים‭ ‬כמו‭ ‬חושך‭ ‬מוחלט‭. ‬אנחנו‭ ‬חווים‭ ‬כישלון‭ ‬צורב‭, ‬השפלה‭ ‬כואבת‭ ‬או‭ ‬אובדן‭ ‬דרך‭, ‬ושואלים‭ ‬את‭ ‬עצמנו‭ ‬מתוך‭ ‬הערפל‭: ‬‮"‬איך‭ ‬זה‭

בשבוע‭ ‬שעבר‭, ‬שמעתי‭ ‬את‭ ‬סיפורו‭ ‬של‭ ‬אורי‭ ‬שיש‭, ‬נהג‭ ‬מונית‭ ‬בן‭ ‬62‭ ‬מאילת‭. ‬הוא‭ ‬סיפר‭ ‬על‭ ‬אירוע‭ ‬שקרה‭ ‬לו‭ ‬לפני‭ ‬כעשרים‭ ‬שנה‭. ‬נוסעת‭ ‬שעלתה‭ ‬למוניתו‭

אני‭ ‬הולך‭ ‬לגעת‭ ‬כאן‭ ‬בנקודה‭ ‬לא‭ ‬פשוטה‭. ‬נקודה‭ ‬מורכבת‭, ‬כואבת‭, ‬כזו‭ ‬שמעטים‭ ‬מעזים‭ ‬לדבר‭ ‬עליה‭ ‬בקול‭. ‬וחשוב‭ ‬לי‭ ‬לומר‭ ‬כבר‭ ‬בהתחלה‭: ‬אינני‭ ‬מגיע‭ ‬חס‭ ‬ושלום‭

בשבוע‭ ‬האחרון‭, ‬בחג‭ ‬החנוכה‭, ‬התקיימה‭ ‬מסיבת‭ ‬הודיה‭ ‬מיוחדת‭ ‬ומרגשת‭ ‬במיוחד‭ ‬שערכה‭ ‬משפחת‭ ‬לרנר‭. ‬לא‭ ‬עוד‭ ‬אירוע‭ ‬משפחתי‭ ‬רגיל‭, ‬אלא‭ ‬רגע‭ ‬עמוק‭ ‬של‭ ‬עצירה‭, ‬נשימה‭ ‬והכרת‭

בשבוע‭ ‬שעבר‭ ‬הייתי‭ ‬באירוע‭ ‬מיוחד‭ ‬במינו‭. ‬חברי‭ ‬הטוב‭ ‬ערן‭ ‬רולס‭, ‬יו"ר‭ ‬ובעלים‭ ‬של‭ ‬מרכז‭ ‬הבניה‭ ‬הישראלי‭, ‬קיים‭ ‬באילת‭ ‬את‭ ‬כנס‭ ‬עיר‭ ‬הנדל"ן‭ ‬השנתי‭ ‬בהשתתפות‭ ‬אלפי‭