לפני‭ ‬כמה‭ ‬חודשים‭, ‬בסיומה‭ ‬של‭ ‬הרצאה‭ ‬שהעברתי‭, ‬ניגשה‭ ‬אליי‭ ‬אישה‭ ‬אחת‭ ‬מהקהל‭. ‬היא‭ ‬סיפרה‭ ‬לי‭ ‬על‭ ‬זוג‭ ‬עולים‭ ‬חדשים‭ ‬שעומדים‭ ‬להתחתן‭, ‬ושאלה‭ ‬אם‭ ‬אוכל‭ ‬לסייע‭

בורא‭ ‬עולם‭ ‬מחלק‭ ‬לנו‭ ‬מתנות‭ ‬בכל‭ ‬יום‭, ‬אבל‭ ‬כדי‭ ‬לקבל‭ ‬אותן‭ ‬אנו‭ ‬מוכרחים‭ ‬לפתח‭ ‬את‭ ‬היכולת‭ ‬לעצור‭, ‬לראות‭, ‬להבין‭ ‬מה‭ ‬אנחנו‭ ‬רואים‭, ‬ופשוט‭ ‬לעשות‭.‬ לפני‭

‭ ‬תופעה‭ ‬פסיכולוגית‭ ‬מוכרת‭ ‬ומרתקת‭: ‬כשאדם‭ ‬מחליט‭ ‬למצוא‭ ‬משהו‭ ‬‮–‬‭ ‬הוא‭ ‬מיד‭ ‬רואה‭ ‬אותו‭ ‬בכל‭ ‬מקום‭. ‬למשל‭: ‬ברגע‭ ‬שאדם‭ ‬מחליט‭ ‬שהוא‭ ‬רוצה‭ ‬לקנות‭ ‬רכב‭ ‬מסוג‭

בקהילה‭ ‬היהודית‭ ‬במקסיקו‭, ‬קהילה‭ ‬עשירה‭ ‬וסגורה‭,  ‬חיה‭ ‬משפחה‭ ‬מיוחדת‭ ‬במינה‭. ‬הבעל‭, ‬אדם‭ ‬מוכשר‭ ‬ומקושר‭, ‬החזיק‭ ‬בתפקיד‭ ‬בכיר‭ ‬ביותר‭ ‬בחברה‭ ‬נחשבת‭. ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬אחראי‭ ‬על‭ ‬מערך‭

לפני‭ ‬כמה‭ ‬שנים‭ ‬הוזמנתי‭ ‬להעביר‭ ‬הרצאה‭ ‬לקהילה‭ ‬בעיר‭ ‬שדרות‭. ‬השעה‭ ‬הייתה‭ ‬מאוחרת‭ ‬מאוד‭. ‬האמת‭? ‬הגעתי‭ ‬לשם‭ ‬קצת‭ ‬‮"‬מנופח‮"‬‭. ‬כמרצה‭ ‬שרגיל‭ ‬להופיע‭, ‬הרגשתי‭ ‬ביטחון‭ ‬עצמי‭ ‬מופרז‭,

בעולם‭ ‬שלנו‭, ‬הסוער‭ ‬והלכאורה‭ ‬מפולג‭, ‬כשהמדיה‭ ‬מלאה‭ ‬בכותרות‭ ‬על‭ ‬שסעים‭ ‬ושנאה‭ ‬ליהדות‭, ‬מנסים‭ ‬לצייר‭ ‬לנו‭ ‬תמונה‭ ‬שעם‭ ‬ישראל‭ ‬הולך‭ ‬ומרחק‭ ‬משורשיו‭ ‬ומזהותו‭ ‬היהודית‭.‬ אבל‭ ‬אם‭

יש‭ ‬ימים‭ ‬שמתחילים‭ ‬כמו‭ ‬‮"‬עוד‭ ‬יום‭ ‬ביומן‮"‬‭. ‬אבל‭ ‬במדינה‭ ‬הקטנה‭ ‬והאינטנסיבית‭ ‬שלנו‭ ‬אין‭ ‬באמת‭ ‬‮"‬סתם‭ ‬יום‮"‬‭. ‬כל‭ ‬מפגש‭ ‬מקרי‭ ‬ברחוב‭, ‬כל‭ ‬עצירה‭ ‬בצד‭ ‬הדרך‭, ‬הם‭

כמה‭ ‬ימים‭ ‬לפני‭ ‬יום‭ ‬הזיכרון‭ ‬הוזמנתי‭ ‬לתת‭ ‬הרצאה‭ ‬למנהלים‭ ‬בכירים‭ ‬באחת‭ ‬הרשויות‭ ‬בצפון‭ ‬הארץ‭. ‬ערב‭ ‬לפני‭ ‬ההרצאה‭, ‬סמוך‭ ‬לשעה‭ ‬עשר‭ ‬בלילה‭. ‬קיבלתי‭ ‬הודעה‭ ‬ארוכה‭ ‬ומפורטת‭

יש‭ ‬רגעים‭ ‬שבהם‭ ‬המציאות‭ ‬הישראלית‭ ‬הבלתי‭ ‬נתפסת‭ ‬חובטת‭ ‬בנו‭ ‬בעוצמה‭, ‬רגעים‭ ‬שבהם‭ ‬הלב‭ ‬צונח‭ ‬מרוב‭ ‬פחד‭. ‬אבל‭ ‬דווקא‭ ‬שם‭, ‬בתוך‭ ‬החדרים‭ ‬האטומים‭, ‬מתחת‭ ‬לאדמה‭ ‬או‭

אנחנו‭ ‬משקיעים‭ ‬משאבים‭ ‬אדירים‭ ‬בבניית‭ ‬תוכן‭, ‬מתוך‭ ‬אמונה‭ ‬שהשינוי‭ ‬יבוא‭ ‬מהידע‭ ‬שנעביר‭. ‬אבל‭ ‬לעיתים‭ ‬קרובות‭, ‬התוכן‭ ‬האמיתי‭ ‬מסתתר‭ ‬דווקא‭ ‬ב"חורים‮"‬‭ ‬שבין‭ ‬התוכניות‭, ‬ברגעים‭ ‬שבהם‭ ‬המיקרופון‭