מה ׳סוד׳ המסעות במדבר?התחושה מקריאת המסעות בפרשתנו היא שבכל ארבעים השנה היינו בניידות בלתי פוסקת של פירוק והרכבה של מאהל השבטים במדבר. התורה הדגישה בפירוט

עם ישראל בהנהגת משה רבנו מגיע כמעט לקו הגמר ומיד עומדים להיכנס לארץ ישראל. המחשבות של השבטים לגבי אופי הנחלה שהם יקבלו מתחילה להדאיגם. בני

את מי אמור לשרת המנהיג? את עצמו או את העם? נראית שאלה מיותרת? תחשבו פעמיים… קשה שלא להעריץ את ההתנהגות האצילית של משה רבנו –

האם חשבנו פעם מה גורם לנו לקלל ולברך? ובכלל מה כוחה של ברכה ושל קללה? נראה שהעיקר בהשפעת כוח הדיבור שלנו לברך או חלילה לקלל

אני משתעשע במחשבה שאם הייתי רַעֲיוֹנַאי [קוֹפִּירַיְטֶר, אדם המייצר רעיונות בתחום הפרסום, ע"פ ויקיפדיה] כיצד הייתי מפרסם מכוניות? מכונות כביסה? מחשבים? אינטרנט או כביש אגרה?

משה רבנו כבר חווה נפילות וסיבוכים של עם ישראל – מחטא העגל הנורא ועד חטא המרגלים, התלונות על המים והאוכל ועוד, אך תמיד התפלל עליהם.

מדוע דווקא לפני הכניסה לארץ נשלחו מרגלים? מדוע לא נשלחו מרגלים לתור את המדבר לפני היציאה ממצרים, בכדי לבחון האם נוכל לעמוד במסע הארוך לארץ

סכסוך פנים משפחתי מתגלה בפרשתנו: אהרן ומרים, אחיו של משה רבנו, מדברים בו סרה וטענתם העיקרית היא: מדוע אחינו מתגאה, הרי גם אנו זכינו לגילוי

אחרי אלפי שנות בראשית ומאות שנות שעבוד במצרים, קיבלנו תורה בהר סיני. לא מדויק לראות בתורה רק כספר הוראות מה לעשות ומה לא לעשות, אלא

שחרור העיר העתיקה בכ"ח באייר תשכ"ז, אחרי 19 שנים שהייתה נתונה תחת שלטון ירדני ולא הייתה כל גישה לכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, הייתה מציאות