נתאר לעצמנו, עם הרבה דמיון יצירתי שתשלומי מס הכנסה והביטוח הלאומי היו על בסיס התנדבותי, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לטובת המדינה… מהמר

נתאר לעצמנו מנהיג אהוב ומוצלח אשר בנה עם, סבל את סבלותיו, ספג בזיונות וכשלונות ומגיע לשיא מנהיגותו – שליחות עלומה בחו"ל, ואכן מצליח בשליחותו אך

אור או אוכל, מה יותר חשוב? נכון, שניהם חשובים ובכל זאת יש הבדל ביניהם. בפרשתנו אנו מצווים להדליק את המנורה שהיתה בבית המקדש. יש בהדלקת

יש משהו נפלא בלשון הקודש, בלשון העברית, למילים עצמן יש משמעות עמוקה ופרשנית. לדוגמא: שורש המילה 'תרומה' הוא ר.ו.ם – מלמד שהנותן תרומה מתרומם ומתעלה.

המעבר החד בין הדברים הנשגבים בפרשת יתרו: מתן תורה, מצוות האמונה, שמירת השבת וכבוד הורים לפרשת משפטים המתחילה במציאות כואבת של עבדות בעולם, דיני נזקים

איך עולמנו היה מושלם ויפה יותר אם היינו הופכים את המילה ׳חייב׳ למילה ׳זכאי׳. במקום לומר: ׳אני חייב ללכת לעבודה׳, היינו אומרים: "יש לי את

כמה זמן לקח לנו לצאת ממצרים? לכאורה ממש בזמן קצוב: ׳ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות ה׳ מארץ מצְרים׳ [שמות יב, מא], נראה שמכאן ואילך

בלתי נתפס במציאות של ימינו הציווי שבני ישראל מצטווים במצרים: כל משפחה לוקחת שה, כבש המסמל את אלוקי מצרים ומכינים אותו לעיני כל מצרים לקראת

כמה פעמים בחיינו אנו נפגשים עם קושי ומחסום? נראה לנו שנכשלנו, אין תקווה, יאוש מוחלט מלווה אותנו, מבחינתנו נגמר העולם ונגמרו החיים… חלילה. אך הרבה

משה רבנו אשר גדל בבית המלוכה, במנעמיה ובתפנוקיה, רחוק מהשיעבוד וחיי הדוחק שסבלו בני ישראל, לא מעלים עין אלא יוצא אל אחיו: 'וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם