בשבת נציין את יום הולדתו של העם היהודי בהיסטוריה העולמית. היהודי הראשון, אברהם אבינו נבחר לייסד את האומה הישראלית. כבר בתחילת פרשתנו אנו מקבלים קריאת

נתאר לעצמנו ששכנינו האהובים מבקשים מאתנו לשמור על הכלב או החתול שלהם לרגל נסיעתם לשבת לבית מלון. כן, מן הסתם רובנו נביע הסכמה עם קצת

סיפר לי פעם רב ששאל את נכדו: 'איפה אתה'? ענה הנכד בהצבעה על בטנו: 'הנה מוישלה'. "לא", אמר הסב, "זו הבטן של מוישלה, אך 'איפה

בפרשתנו כתוב הנאום המרכזי והמשמעותי של משה רבנו אל עם ישראל. נאום אשר מתבטא בכריתת הברית בין ישראל לאביהם שבשמיים. כריתת ברית אינה רק הבטחה,

כבר כמעט ארבעים יום שהפיוט בסליחות 'בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים… עמוד כגבר והתגבר על חטאים…' מהדהד באזני, מה כל כך קשה

פרשתנו פותחת במילה החריגה 'נצבים': 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם'. מה משמעות המילה? הרמב"ן באר את המילה 'נצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא במשמעות של

כמה פעמים ביום אנו חווים את החוויה המפוקפקת של ׳כפיות טובה'? התאמצנו כל כך לעשות טוב לחבר, הזענו, יצאנו מגדרנו בכדי למלא את רצון בן

מאז בריאתו של האדם הראשון התחבטה האנושות מה היא חידת החיים שהעולם נברא למענה ומה מטרת חיינו בעולם? ננסה לחשוב על מילה נרדפת ל'חיים'. בפגישותיי

באופן כללי אנו חייבים לציית למערכת המשפט בכדי שלא כל אחד יעשה דין לעצמו ואז כל המערכת המשפטית תתמוטט. התורה בפרשתנו כותבת ציווי כללי שמחייב

עולמנו מורכב מהנאות קטנות וגדולות, הנאה מקריאת ספר טוב, בעשיית מעשה טוב, בקבלת מחמאה או הערכה על מעשינו. מאידך ישנם גם הנאות ‘גשמיות’ כגון אכילה,