ברגעים אלו חיילנו היקרים, חיילי צבא הגנה ישראל הי״ו, שבים ומתחברים חיבור אמיץ לציווי האלוקי אשר נצטווה יצחק אבינו בפרשתנו: 'שכן בארץ הזאת', בדרכו של

אם היינו רוצים להצמיד את פרשיות השבוע 'לך לך, וירא וחיי שרה' היינו אומרים שיסודות הנצח של תורתנו מונחים כאן לפנינו, תחילה ייסודו של עם

אחד הפיוטים המרגשים ביותר לפני תקיעות השופר בראש השנה: 'ויהי מאור יומם בעינם ליל/ והמון דמעיו נוזלים בחיל/ עין במר בוכה ולב שמח/ עוקד והנעקד

דווקא בשעת מלחמה, בשעה זו, כבר מבינים כולנו את המשמעות של בחירת אברהם אבינו ואותנו כעם הא-לוה: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את

התחושה בכל זמן משבר, מלחמה, הרס, חורבן ומגפה היא 'האם אי אפשר אחרת? מדוע הקב"ה בוחר לקדם את עולמו באופן של מלחמה, הרס? חורבן? שאלה

חד המעבר בין יום הכיפורים לחג הסוכות 'זמן שמחתנו'. הרושם של הצום והתפילות עדיין לא פגו. עדיין נתונים תחת השאיפה לשינוי פנימי ומשמעותי. וכעת מעבר

יום הכיפורים הוא שיאו של תהליך ארוך של ארבעים יום שהתחילו בראש חודש אלול, ימי תפילה ותשובה. כבר מראש חודש חלק מקהילות ישראל קמים באשמורת

ערב ראש השנה, אווירת החג כבר בפתח – ההכנות כבר מאחורינו, אמירת הסליחות והתפילות והתשובה בעיצומן, ובכל זאת האווירה השנה שונה, דומה ששטן המחלוקת מקטרג

ברכתו של משה רבנו לקראת הפרידה מבני ישראל מתבטאת בשתי המילים: "חזקו ואמצו", בלשון רבים, אך מיד בהמשך הפסוק עובר משה לדבר בלשון יחיד "וה'

בפרשתנו מובאת מצוות הבאת ביכורים לכהן בבית המקדש מפירות שבעת המינים. מצווה המחנכת אותנו לענווה. דווקא הפרי הראשון שאדם רואה הממלא אותו שמחה, הפרי שיכול