מיכל (גיבורת המקרה, הסכימה לפרסום המקרה, אבל ביקשה במייל שכתבה לי שאכתוב אותה תחת שם בדוי), המחנכת של כיתה ו' סיפרה לי שהיא לא חשדה

לפני שיצאתי מהאלונית של כביש 6 ניגש אליי אדם שהרגע יצא מגי’פ עצבני עם לוגו של חברת הייטק ידועה ואמר לי: “סליחה, אפשר שיחה אחת?”.

בשבוע שעבר סיימו תלמידי היסודי את לימודיהם ובכל סיום שנה יש מאות אלפי הורים ששואלים את עצמם: מה בדיוק התלמידים ייקחו איתם הלאה? רציתי לשתף אתכם

אמר לי איש חינוך ותיק במכללת ‘שאנן’ בחיפה: “כשאתה עסוק בלבנות ובלתת לתלמידים כנפיים, תשים לב שאתה לא הורס ומקטין אותם באמצעות מילה אחת לא במקום”. זכור

השבוע קיבלתי את המייל הבא: “שלום אבינועם, אני עוקב אחרי המדור שלך בעלון 'גילוי דעת' ורוצה לספר לך על אירוע מרגש שקרה לילד שלי בכיתה:

במכללת "שאנן" בחיפה הייתה מנקה בת 40 בשם לריסה שבעצם הייתה ד"ר ברוסיה. בכל פעם בערב כשהייתה לובשת את בגדי המנקה, אבא שלי, שהיה סמנכ"ל

האמת, כשחושבים על זה, אז זה יותר ממוזר שעוד לא הורידו הנחייה לכלל בתי הספר להפסיק את השיעורים בכיתות בכל פעם שיש אזעקת “צבע אדום”.

השבוע סיימתי שיחה עם חבר שניסה להתקבל לבית ספר נחשב בצפון. היום בשמונה וחצי בבוקר התבקש להעביר שם שיעור מבחן. על אף שהכין הכול התברר

קבלתי השבוע בבוקר יום ראשון את המכתב הזה:“שלום אבינועם. רוצה לשתף אותך בחוויות שעברתי השבת עם הילד שלי. בדרך כלל אנחנו הולכים לתפילה בבית הכנסת

אני זוכר מצוין את השיחה הזו מפני שבכל שנותיי כמחנך קיבלתי אותה רק פעם אחת: התקופה הייתה תקופת מבחנים מכרעת עבור תלמידי כיתה ו’ שכל