
למדנו לחיות בתודעת נצחון
שבת אחרונה של חדש אדר, והשנה בחדש אדר זכינו למחות את עמלק, כבימים ההם כך בזמן הזה. מי היה מאמין שעם ישראל עומד כשותף שוה

שבת אחרונה של חדש אדר, והשנה בחדש אדר זכינו למחות את עמלק, כבימים ההם כך בזמן הזה. מי היה מאמין שעם ישראל עומד כשותף שוה

למה צריך להשמיד את עמלק מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור? נדמה לי שמאז שמחת תורה לפני שנתים כבר

אי שם בתחילת דרכו של מפעל ההתיישבות נולד המושג "להתנחל בלבבות". כלומר: צריך להתנחל לא רק בארץ אלא גם בלבבות. האם הצלחנו בכך? היום רבים

עם ישראל מחולק היום לשני מחנות. בצד אחד נמצאים ביבי ובן גביר וסמוטריץ' ויריב לוין ורוטמן וינון מגל ורבים אחרים. בצד השני נמצאים יאיר ויאיר

פתאום התהפכו היוצרות, בחודשים האחרונים הימין הוא זה שהתעקש לא להמשיך עם ההסכם עד השבת גופתו של רן גואילי (שב"ה חזרה השבוע), ולעומת זאת כל

ביד אחת הם מחזיקים שלטים שכתוב עליהם דמוקרטיה, וביד השניה הם תומכים בשליט על, פוסק עליון, שממנה את אנשיו ושולט במדינה. ביד אחת הם דורשים

המלך החמוץ המשנה ליועהמ״שית, מר לימון, הגיע לישיבת הממשלה (מה הוא עשה שם בכלל?) והגיש חוות דעת (משפטית כמובן) שלפיה ראש הממשלה צריך לפטר את

עד לאחרונה היינו משועבדים. בכל דבר היינו מוגבלים, כי ידענו שאנחנו מאויימים מכל החזיתות. ידענו שאנחנו לפותים בצבת, ושכל אויבינו מסביב רוצים להשמידנו. ואיכשהו התאהבנו

איך קובעי דעת הקהל קובעים את דעתו של הקהל? מרבים לדבר על "קובעי דעת הקהל". האם באמת התקשורת יכולה להחליט בשביל כולנו מה נחשוב? לפעמים

דף המסרים שמתם לב שמשהו השתנה בדף המסרים של השמאל? פתאום הם הפסיקו לדבר על החטופים ועברו לדבר על העזתים המסכנים. השמאל לא רוצה שישראל