לפעמים‭ ‬נדמה‭ ‬לנו‭ ‬שהפער‭ ‬בין‭ ‬הדורות‭ ‬הוא‭ ‬תהום‭ ‬שאי‭ ‬אפשר‭ ‬לגשר‭ ‬עליה‭. ‬המסכים‭, ‬הניתוק‭, ‬הקושי‭ ‬של‭ ‬גיל‭ ‬ההתבגרות‭ ‬‮–‬‭ ‬התקופה‭ ‬הזו‭ ‬שבה‭ ‬הכל‭ ‬נראה‭ ‬סוער‭,

לפני‭ ‬כשבועיים‭ ‬זכיתי‭ ‬לפגוש‭ ‬זוג‭ ‬צעיר‭ ‬שהגיע‭ ‬אליי‭ ‬כדי‭ ‬לקבל‭ ‬עזרה‭ ‬לקראת‭ ‬חתונתם‭ ‬המתקרבת‭. ‬ממבט‭ ‬ראשון‭, ‬קשה‭ ‬היה‭ ‬שלא‭ ‬להסתנוור‭ ‬מהאור‭ ‬שהם‭ ‬הפיצו‭. ‬שניהם‭ ‬עולים‭

לפעמים‭ ‬החיים‭ ‬מטיחים‭ ‬בנו‭ ‬רגעים‭ ‬שנראים‭ ‬כמו‭ ‬חושך‭ ‬מוחלט‭. ‬אנחנו‭ ‬חווים‭ ‬כישלון‭ ‬צורב‭, ‬השפלה‭ ‬כואבת‭ ‬או‭ ‬אובדן‭ ‬דרך‭, ‬ושואלים‭ ‬את‭ ‬עצמנו‭ ‬מתוך‭ ‬הערפל‭: ‬‮"‬איך‭ ‬זה‭

בשבוע‭ ‬שעבר‭, ‬שמעתי‭ ‬את‭ ‬סיפורו‭ ‬של‭ ‬אורי‭ ‬שיש‭, ‬נהג‭ ‬מונית‭ ‬בן‭ ‬62‭ ‬מאילת‭. ‬הוא‭ ‬סיפר‭ ‬על‭ ‬אירוע‭ ‬שקרה‭ ‬לו‭ ‬לפני‭ ‬כעשרים‭ ‬שנה‭. ‬נוסעת‭ ‬שעלתה‭ ‬למוניתו‭

אני‭ ‬הולך‭ ‬לגעת‭ ‬כאן‭ ‬בנקודה‭ ‬לא‭ ‬פשוטה‭. ‬נקודה‭ ‬מורכבת‭, ‬כואבת‭, ‬כזו‭ ‬שמעטים‭ ‬מעזים‭ ‬לדבר‭ ‬עליה‭ ‬בקול‭. ‬וחשוב‭ ‬לי‭ ‬לומר‭ ‬כבר‭ ‬בהתחלה‭: ‬אינני‭ ‬מגיע‭ ‬חס‭ ‬ושלום‭

בשבוע‭ ‬האחרון‭, ‬בחג‭ ‬החנוכה‭, ‬התקיימה‭ ‬מסיבת‭ ‬הודיה‭ ‬מיוחדת‭ ‬ומרגשת‭ ‬במיוחד‭ ‬שערכה‭ ‬משפחת‭ ‬לרנר‭. ‬לא‭ ‬עוד‭ ‬אירוע‭ ‬משפחתי‭ ‬רגיל‭, ‬אלא‭ ‬רגע‭ ‬עמוק‭ ‬של‭ ‬עצירה‭, ‬נשימה‭ ‬והכרת‭

בשבוע‭ ‬שעבר‭ ‬הייתי‭ ‬באירוע‭ ‬מיוחד‭ ‬במינו‭. ‬חברי‭ ‬הטוב‭ ‬ערן‭ ‬רולס‭, ‬יו"ר‭ ‬ובעלים‭ ‬של‭ ‬מרכז‭ ‬הבניה‭ ‬הישראלי‭, ‬קיים‭ ‬באילת‭ ‬את‭ ‬כנס‭ ‬עיר‭ ‬הנדל"ן‭ ‬השנתי‭ ‬בהשתתפות‭ ‬אלפי‭

חנוכה‭ ‬הוא‭ ‬חג‭ ‬שבו‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬מדליק‭ ‬נרות‭ ‬מול‭ ‬החושך‭ ‬הגדול‭. ‬לא‭ ‬מתוך‭ ‬נוחות‭ ‬ולא‭ ‬מתוך‭ ‬שפע‭, ‬אלא‭ ‬מתוך‭ ‬עומק‭ ‬של‭ ‬מציאות‭ ‬שבה‭ ‬הכול‭ ‬נראה‭

כולנו‭ ‬מכירים‭ ‬את‭ ‬פרקי‭ ‬אבות‭ ‬‮—‬‭ ‬מסכת‭ ‬של‭ ‬דרך‭ ‬ארץ‭, ‬של‭ ‬מוסר‭, ‬של‭ ‬מידות‭.‬ אבל‭ ‬יש‭ ‬ספר‭ ‬חדש‭ ‬שנכתב‭ ‬בשנתיים‭ ‬האחרונות‭ ‬בדממה‭, ‬בדם‭, ‬באור‭ ‬גדול‭

בהמשך‭ ‬לדברים‭ ‬שכתבתי‭ ‬בשבוע‭ ‬שעבר‭ ‬על‭ ‬הדרך‭ ‬לגילוי‭ ‬הרצון‭ ‬האמיתי‭ ‬שלנו‭ ‬‮—‬‭ ‬נמשיך‭ ‬לצלול‭ ‬פנימה‭. ‬הרצון‭ ‬לא‭ ‬נולד‭ ‬מבחוץ‭, ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬קיים‭ ‬בתוכנו‭, ‬רק‭ ‬ממתין‭