הממשלה היתה צריכה כבר ביום הראשון לכינונה להודיע שמהיום אין בג"ץ, וכל פסק בג"ץ יזרק לפח בלי להקרא. חבל שהיא נזכרה לעשות את זה בימיה האחרונים בקול ענות חלושה. ככה זה לא יעבוד.
בג"ץ זה ההפך מדמוקרטיה. הכלל הבסיסי ביותר בדמוקרטיה הוא שאין מועצה עליונה של מיוחסים שנמצאים מעל העם ולעם אין יכולת לבחור אותם. אם רוצים – אפשר אולי לטעון שדמוקרטיה כוללת עוד עקרונות (ואפשר גם לחלוק על כך). אבל בלי העקרון הבסיסי והיסודי של דמוקרטיה – אין דמוקרטיה.
בג"ץ הוא דיקטטורה.
אז מה עושים תומכי בג"ץ? מיתוג. זה מה שעובד היום. משווקים את עצמם כדמוקרטיה (כמו בספר 1984), ומאשימים את מי שנגדם שהוא נגד הדמוקרטיה. 2+2=5.
וחוץ מזה: מסבירים לנו שזאת חות דעת מקצועית. מה יש לומר? מקצועי מאד.
***
מפמפמים לנו כל הזמן ש "אם כל הדרג המקצועי חושב ש…".
ובכן, ממש לא.
המציאות מלמדת שדעה מקצועית מושפעת בעיקר מהשייכות הפוליטית והחברתית של בעליה. אין דבר כזה דעה מקצועית אובייקטיבית.
הדרג המקצועי נכשל פעם אחר פעם. בפרט כשכל הדרג חושב אותו דבר. והסיבה ברורה: האחריות היא על הדרג המדיני. הדרג המקצועי פועל בלי אחריות, וכך זה נראה. לא יתכן שדרג אחד יחליט ודרג אחר ישא באחריות.
ויש סיבה למה כל הדרג המקצועי חושב אותו דבר: הוא פשוט לא מקדם מקצועיים שחושבים אחרת. למה וינטר נשאר תת אלוף? אם בשמחת תורה וינטר היה רמטכ"ל וזיני היה סגנו – לא היתה מתקפה. אבל הדרג המקצועי דואג שרק דעה אחת תקודם. הדרג המקצועי ממנה את עצמו ומקדם את עצמו.
שלא לדבר על כך שזה המצב במערכת המשפט.
אנו כבולים לדרג המקצועי, והתוצאה היא מאד לא דמוקרטית: הציבור מוצא את עצמו שבוי בידים של ארגון ריכוזי הממנה את ממשיכיו מתוכו, בלי יכולת להחלץ. דיקטטורה לכל דבר.
צריך שיהיה ברור שרק הנבחרים קובעים. אחרת – זו לא דמוקרטיה.
***
אזכיר נשכחות: כשהתחילו שמועות על כך שיש חקירות בעניין ביבי, אבל אף אחד עדיין לא ידע על מה הוא נחקר, כבר היו הפגנות מול הבית של מנדלבליט בדרישה, שימו לב, שיקבל החלטה מקצועית ולא פוליטית. אנשים לא ידעו בכלל על מה חוקרים את ביבי, אבל כבר הם החליטו שהחלטה מקצועית היא להעמיד אותו לדין. למה הם חשבו כך? כנראה רק מסיבות מקצועיות ולא מסיבות פוליטיות. להעמיד אותו לדין זו לא החלטה פוליטית.
וכדי שהוא יקבל החלטה מקצועית נקיה מלחצים – הם הפגינו שוב ושוב מול הבית שלו. הפגנות מול הבית כדי שיקבל החלטה מקצועית ולא מתוך לחץ.
זוהי משמעותו של הדרג המקצועי ושל החלטה מקצועית.
***
אז הגישו כתב אישום ארוך, כנראה מתוך הנחה שביבי יתפטר, או שהמשפט לעולם לא יגמר, או שתוך כדי המשפט הפריץ ימות או הכלב ימות. או ששני יועצים משפטיים לפחות יתפרנסו מהמשפט הזה ויצאו לפנסיה תקציבית שמנה הרבה לפני שהמשפט יגמר, ובינתים ראש הממשלה יהיה מוגבל משפטית כי הוא נאשם.
אפילו השופטים כבר ממליצים לסגת מהשוחד. אבל היועהמ"שית לא תסוג. למה שתסוג? היא משלמת איזה מחיר על המשפט הזה? מה אכפת לה להמשיך? היא נהנית מזה.
***
מחקר חדש קובע ש99% מהמחקרים האקדמיים מגיעים למסקנה שהחוקר, או מי שמימן אותו, רצה בה מלכתחילה. (עוד אין מחקר כזה אבל אם אחקור ודאי שזה מה שאגלה).
***
ועוד דבר: מדוע ולמה צריך לפצל את תפקיד היועהמ"ש? כי הוא כולל כמה תפקידים שונים שלא יכולים להעשות ע"י אדם אחד:
א. צריך יועץ שהוא המייצג של הממשלה. לא יתכן שאדם כלשהו, בין אדם פרטי ובין בעל תפקיד, לא יוכל לבחור משיקוליו הוא את מי שייצג אותו משפטית. רק במשטרים מאד מסויימים המשטר ממנה את מי שייצג את האדם בפני המשטר, וגם יחליט עבורו מה עמדתו המשפטית. ברור שכל אדם, כולל בעל תפקיד ציבורי, יבחר את מי שייעץ לו וייצג אותו. המצב שבו היועצת מתייצבת בבית המשפט נגד הגורם שבשמו היא מתייצבת הוא אבסורדי. המסקנה: צריך יועץ אחד שיבחר רק ע"י הממשלה, ייעץ משפטית לממשלה וייצג את הממשלה. גם לכל משרד ממשלתי ולכל גוף אחר יהיה יועץ שימונה ע"י הגוף הרלוונטי ויהיה כפוף רק לו.
ב. היועהמ"שים לאחרונה חושבים שצריך מישהו שייצג את האינטרס הציבורי? אולי. אבל מי יקבע מהו האינטרס הציבורי? בכל אופן, אם צריך אחד כזה – זה כבר יועץ שני. שמן הראוי שגם הוא יבחר ע"י מי שמייצג את הציבור (מטעם הציבור ולא מטעם עצמו), כלומר: יבחר ע"י הממשלה או ע"י הכנסת.
ג. התובע הכללי – בעולם אידאלי הוא צריך להיות אדם מקצועי ונטול פניות. שלא נבחר ע"י הממשלה. כלומר: יועץ נוסף. הבעיה היא שכבר למדנו שאנחנו לא חיים בעולם מתוקן ואידאלי, ושאין דבר כזה מקצועי נטול פניות. לא קיים אדם כזה. הפיתוי לנצל לרעה את הכח לכוון הפוליטי שהאדם תומך בו – הוא פיתוי שבשר ודם לא יכול לעמוד בפניו. בכל מקרה צריך כאן יועץ נוסף. ורצוי שיבחר ע"י הכנסת או ע"י ועדה מיוחדת של הכנסת שתוקם לצורך העניין.
ד. יועץ נוסף שיטפל בכל מיני עניינים מנהלתיים שהחוק הפקיד בידי היועץ המשפטי. גם הוא ימונה ע"י הממשלה או הכנסת, כדי שייצג את רצון הציבור.
עד כאן – לפחות ארבעה. וחשוב מאד שכל אחד מהם יהיה עצמאי ואף אחד מהם לא יהיה כפוף לכל היתר.
יש אומרים שאי אפשר לתת לכל אחד מהם עצמאות, כי צריך גורם אחד שיפרש את החוק בצורה אחידה. ובכן, ממש לא. הסמכות לפרש חוק מעולם לא ניתנה ליועהמ"ש. היועהמ"שים לקחו לעצמם את הסמכות הזאת בלי בסיס חוקי. וגם אילו היה חוק שנותן ליועהמ"ש סמכות מעין זו – צריך לבטל אותו. הסמכות הזאת צריכה להפסיק להיות נתונה לו. לא יתכן שכל המערכת כפופה לגחמותיו של פקיד אחד ויחיד, שיושב על השאלטר ומפרש כל חוק כרצונו וכגחמותיו ואי אפשר לערער עליו. ■
