הפרסום בימין עובד

היום יותר מתמיד כולנו רוצים להיות מאוחדים, לשבת מחובקים, לגשר על הגשרים ולהתווכח ולהשלים. אבל על דבר אחד אנחנו הישראלים עדיין לא מוכנים להתפשר: לצאת פראיירים.
המלחמה על הלא לצאת פראייר היא בלב הזהות הישראלית – וזה מגיע גם למאבק על הרפורמה המשפטית, מגיע גם? זו מהות העימות כרגע בין שני המחנות. כי גם אם זה כבר מאוד ברור שלא נבוא על סיפוקנו, ושהצד שנאבק בה כבר לא נועל את המאבק רק על הרפורמה עצמה – יש את החיים עצמם ואת ההפגנות עצמן ושני המחנות עסוקים במאבק על התודעה.
לנו הציבור נשאר להיאבק ברחובות ולהראות נוכחות, את זה כבר שני הצדדים הוכיחו שהם יודעים לעשות. אבל זה לא מסתכם רק במספרים. זה מגיע גם לרעיונות המבריקים, למיצגים המיוחדים ולתמונות הניצחון שסוחפות את הרשתות.
אם עד היום חשבנו שהכל מסתכם בארגון ההפגנה הגדולה יותר ומי זורק מספרים גדולים יותר לאוויר מפגינים, מהשבוע האחרון זה השתנה.
לפחות בנושא אחד אפשר לומר שהימין מרגיש פחות פראייר השבוע, בעולם שממנו אני מגיע קוראים לזה "קריאייטיב". קריאייטיב הוא מושג מעולם הפרסום שמגלם בתוכו את כל מה שהוא הרעיון היצירתי והביצוע שלו, ובשבוע האחרון אפשר לומר שהתוצאה היא 0:2. בחישוב הכללי התוצאה היא בערך 17:2. להם. אבל גם את שני שערי הכבוד האלו היה חשוב שנבקיע.
הכל התחיל בהפגנת הענק בימין, עם תמונה של צעירה בחצאית ושלט "אנחנו בנות מלך – שיפחה אחותכן"…
שתי צעירות שהתעצבנו מהמפגן השבועי שכלל את הדמויות מתוך הסידרה "סיפורה של שיפחה" (למי שלא יודע, סידרה שבה נשים נשלטות על ידי גברים ומתפקדות כמכונות ילודה ללא זכויות). כמו בסיפור דוד וגוליית, היה בשלט המאולתר הזה משהו שפגע בול בפוני: לא איזו סיסמה קולעת, לא איזה רעיון פורץ דרך – אבל גישת 'חלאס' ברוטב 'נסחפתם כולכם' כולל עירוב אחיות למי שיעז לקרוא להן שפחות. שלושה ימים סערו בשמאל בעקבות השלט, כי גם שם הבינו שמיצגי הטירלול שהפכו לאחד מסמלי המחאה קיבלו תגובה ציונית הולמת. על הדרך נפתח דיון מרתק בשאלה האם אישה עם כיסוי הראש שבוחרת להביא 10 ילדים, חופשיה פחות ממי שעוטה גלימה בהפגנות?
בימין הרעיפו על בנות המלך אהבה וחום, גם בגלל הכבוד שחזר למגזרים שלמים שחטפו קמפיין לא מוצדק, ובעיקר בגלל שבתחום הקריאייטיב הבקענו את השער הראשון.
ואז כמה ימים לאחר מכן הגיעה עוד 'יציאה' מחדרי סיעור המוחות שבימין ובעזרתה של עו"ד כנרת בראשי: הזמנה לחאפלה מרוקאית מול ביתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. הנשיא ברק הצהיר בעבר שהתקשה למצוא שופטים מתאימים לבית המשפט העליון מהעדה המרוקאית.
בכרזה שפורסמה נראה הנשיא חובש תרבוש, אשכנזי ש"נקלע" לסוג של מימונה – וכל הקונטקסט קיבל אווירה של תשובה מרוקנית הולמת לאדם שהפגין לא מעט גזענות. אהרון ברק יכול להסביר מהיום ועד מחר שמשפטנים מרוקאים לא היו בסביבה בתקופתו, אבל אסור להאמין לו. הוא הדיר כל מי שלא נראה, נשמע וחושב כמו 'משפחת' שופטי העליון. על השופטת הראויה רות גביזון אמר שהיא אינה מתאימה כי "יש לה אג'נדה". נותר רק לצחוק, לבכות ולהבין במי מדובר.
מבלי להיכנס לוויכוח הלגיטימי שהתעורר אצל בני ובנות העדה שלא אהבו את הרעיון, ונפגעו ממהלך שצובע קהילה כל כך גדולה כמי שיכולה להציע כתשובה רק חאפלות וריקודים (יש לה להציע הרבה יותר כמובן), צריך לפרגן לרעיון הקריאייטיבי בלבד: כרזה קולעת, אירוע חד ומעורר עניין והוכחה שגם הימין עלה על המגרש בתחום הקריאייטיבי.
והערה לסיום ממני, מי שמוגדר בעולם הפרסום 'איש קריאייטיבי' והתמלא בגאווה והתרגשות מהחזרה של הימין למגרש היצירתי. שתי הסטודנטיות ושלט ההפגנה, ורעיונאי החאפלה המרוקאית לא הגיעו מתחום הקראייטיב ואולי זה מה שאנחנו צריכים, חשיבה מחוץ לקופסה.
שבת שלום.■