01
שבת פרשת נח בכותל, מזג האויר היה מאד נח ותרם רבות לקלילות ולשמחה של הצעידה הנעימה לכותל.
אצנים חרוצים ליוו אותנו במרוצם, אך מתפללי הנץ הקבועים, שאני רגיל לראותם באים מולי בשובם מתפילתם, נעדרו ממסלולם ברחוב יפו. הנץ החמה מאוחר מאד בתקופה זו של השנה, והם טרם סיימו את תפילתם.
קרני אור ראשונות ניסו לשווא להפיג מעט את הצינה הירושלמית. נכדי, אביה חיים בן ה-6, ואני, צעדנו בעליצות מזרחה לקראת השמש העולה.
היה נדמה לנו שהשמש מציצה לעברנו בין ענני הבוקר, מתחבאת ונגלית, מצחקת ושואלת: מי זה הצמד המוזר שיוצא בכל שבת לפנות בוקר לכבוש את סמטאות ירושלים?…
רחבת הכותל הייתה מלאה מתפללים. בשל עצלותה של השמש – מנייני הנץ עמדו עדיין רק בקריאת התורה וחפפו את המניינים המאוחרים. במניין של הרב שמואל מורנו והגבאי שאול נקדיין ספרתי לא פחות מ-7 ספרי תורה מוכספים שנפרשו ב-7 בימות שונות כדי לזכות יותר מתפללים בעליה לתורה במניין הענק והמכובד הזה.
מכיוון שזו הייתה שבת לפני יום האזכרה של אביה יהושע שלנו, זיכו אותי הגבאים לעבור לפני התיבה, לעלות לתורה כמפטיר. לאחר מכן עשיתי תפילת אשכבה כשאני אןחז בספר התורה. כל זה בהתרגשות וחרדת קודש מול שריד בית חמדתנו.
כפי שהבטחתי לו, בסיום התפילה יצאתי עם אביה חיים לכיוון שער השלשלת כדי להראות לו את אחד משערי הר הבית ואת המדרגות הרחבות הנשקפות ממנו, המובילות לרחבה המוגבהת עליה ניצב המקדש בתפארתו. אביה הוקסם והביט ארוכות לתוך רחבת הר הבית. השוטרים עצרו אותנו במרחק של כ-50 מטרים ולא נתנו לנו להתקרב לשער הר הבית.
אביה לקח ממני חופן של מנטוסים והתקרב אל השוטרים שעמדו בנשקים שלופים. הם חייכו אליו ושמחו עם המנטוסים… מי אומר לא למנטוס?…
כך זכה אביה להתקרב מעט אל הקודש ולהציץ אל הר הבית ממש מחוץ לשער. אביה שאל אותי מדוע השוטרים לא מתירים ליהודים להתקרב ואילו לערבים הם מתירים להיכנס חופשי חופשי ללא בדיקה וללא חיפוש בתיקים ובסלים הכבדים. מה אפשר לענות לו? אכן שאלה גדולה.
במרכז השער ישב נציג הוואקף, זקיף שמן ומדושן, משחק בפלאפון שלו, תוך שהוא שומר שהשוטרים היהודים לא יאפשרו ליהודים להיכנס להר. לא שאני מעודד יהודים לעלות להר אבל מי שנותן לאויבינו להיות בעלי הבית על המקום הקדוש ביותר לעם ישראל – הוא פושע ושופך דמים. זאת ועוד, אינני מבין מדוע מוצבים מחוץ לכל שער משערי הר הבית משמרות גדולות של שוטרים ולוחמי מג"ב. זהו בזבוז כוח אדם מזעזע. אם טעם הדבר הוא להראות משילות אז מדוע הם לא בודקים את הערבים שעולים להר? האם זה בגלל שהוואקף הטיל וטו על המגנומטרים ועל הבדיקות בכניסה? האם זה בגלל שאנו עדיין מפחדים מהתגובה של המלך הירדני או מתגובת העולם הערבי? האם אנו לא משדרים בכך חולשה, חוסר משילות וחוסר הרתעה?
היה קשה לי להסביר לאביה חיים את העוול האבסורדי המקומם והמשווע הזה. איך אסביר לילד ישר והגון בן 6 שאנו חיים בעולם של פחד ושקר? איך אומר לו שאנו חיים בעולם הפוך? איך אספר לו שהכל התחיל ממשה דיין החששן שנתן את מפתחות הר הבית לוואקף ובכך איפשר לוואקף לבסס את הנרטיב הערבי שכל הר הבית, הכותל המערבי, העיר העתיקה וירושלים כולה, שלטענתם כולם הם עכשיו 'אל אקצה'? הלא הרב גורן התריע בפני משה דיין, אך משה דיין, בציניות המפאיניקית הרופסת, התעלם מאזהרותיו של הרב גורן, ובמו ידיו הנפחדות וההרסניות איפשר ועודד צמיחה ושאיפה של ריבונות ערבית רצחנית במקום הקדוש ביותר ליהודים וממנו על ירושלים רבתי, וממנה לארץ ישראל כולה.
הסברתי לאביה שאנו מנועים לעלות להר הבית בגלל שאנו עדיין לא טהורים. חסרה לנו עבודת אפר פרה אדומה בהר הזיתים וחסרה לנו עבודת הכהנים במקדש. התבוננו בערגה על המדרגות ודימיינו את הכוהנים ממהרים לעבודת הבוקר. ניצבנו שם דומעים דקות ארוכות, באותה נקודה, כמטחווי קשת מקודש הקודשים, כל כך קרוב ועדיין כל כך רחוק.
אביה התרגש מאד, וביקש ממני ביוזמתו להתפלל יחד שבית המקדש ייבנה במהרה בימינו.
02
‰‡Ì ÙÈ ÂÏÈ·Â ˘·ÈÌ ‡Â ˘ÂÂÈÌ?
השבוע, ביום שלישי נצא בע"ה עם שחר לבחור את נציגינו לכנסת ה-26. כי זריזין מקדימים למצוות.
בעולם הפוליטי המורכב שלנו – קשה מאוד למצוא נציגים ישרים שפיהם וליבם שווים. קשה מאוד שלא להיזכר בכל הנבחרים שבקמפייני הבחירות הקודמים הבטיחו הרים וגבעות, ואחרי שנבחרו עשו בדיוק את ההיפך, ואפילו גרוע מכך. אפשר להביא כאן דוגמאות רבות, אבל אזכיר רק את הקמפיין הימני של אריק שרון שהצהיר ונשבע ש'דין נצרים כדין תל אביב'. ואולם, שנתיים לאחר שנבחר לראש ממשלה על הטיקט הימני המובהק, ולמרות התוצאות ההפוכות במישאל מתפקדי הליכוד שיזם, העביר בכנסת חוק נורא שאישר גירוש יהודים מארץ ישראל, והחריב את גוש קטיף וצפון השומרון. מהלך מזעזע שפירק משפחות שלמות ומחק הישגים התיישבותיים, כלכליים, ערכיים, חקלאיים וחינוכיים עצומים. מהלך נבזי להצלת עורו של איש הפכפך שבצד זכויותיו בעבר הרחוק הביא עלינו אסונות והתקפות מחבלים ורצח יהודים בלי הרף. מהלך רצחני שאף איפשר את התעצמותו של החמאס שהתבסס והרים ראש בחבל עזה וביו"ש.
עברו כמעט 22 שנה ואנו עדיין בעיצומה של מערכה למיגור שלטון חמאס ברצועה וביו"ש, אותם מחבלים שקיבלו רוח גבית מחוסר ההרתעה של המנהיגים הרופסים שלנו. אם נתבונן במה שקרה לנו בחזית הטרור החמאסי, קשה להתעלם מהטעויות של הרמטכ"לים ונבחרי הציבור, יחד עם שופטי העליון, אדריכלי הקונספציה הישנה, שהביאו להחלשת ההרתעה של ישראל ולשיתוק הצבא היקר שלנו, והולידו תפישות עולם רופסות כמו – 'צבא קטן וחכם', 'חמאס קטן ומורתע', 'הזרמת מזוודות הכסף הקטארי לעזה לשיפור המצב הכלכלי שם ולהרגעת האווירה', 'אסור לפגוע בבלתי מעורבים', 'לא אשב עם ערבים בממשלה', 'לא אשב עם לפיד בממשלה'… 'מקפלן נקנה כרטיסים ונרד מהארץ ולא נתגייס יותר למילואים'… רבים מאלו שהובילו את תפישות העולם הללו בשנים האחרונות מבקשים עכשיו את אמוננו ושואפים לתפוס את מקומם כ'מנהיגים דגולים ואחראיים' בראש הפירמידה.
להצביע חכם ולגלות יושרה בבחירות, פירושם לשפוט מנהיגים על פי מעשיהם ולא על פי סיסמאותיהם. ביטחון ישראל אינו נמדד בנאומים נלהבים ובהבטחות ריקות, אלא בתרומה ממשית לחיזוק עוצמתה של המדינה, להרתעת אויביה ולמאבק נחוש בטרור ב-7 חזיתות המאיימות תדיר לכלותינו. ברגע האמת, עלינו לשאול שאלה אחת פשוטה: מי הוכיח במעשיו שהוא מסוגל לשמור על ביטחון אזרחי ישראל? מי תרם לביסוס ההתיישבות ביו"ש ובכל הארץ? מי תרם למיגור הטרור ולהגברת ההרתרעה מול המחבלים וארגוני הטרור? מי הפעיל יד קשה מול הטרור והטרוריסטים? הבחירה בקלפי מחייבת אותנו להתעלות מעל גחמות אישיות, משקעים פוליטיים ודעות קדומות, ולהעניק משקל ראוי לעשייה מוכחת, לאחריות ולתוצאות. יושרה אמיתית היא היכולת להכיר בזכותו של אדם על פועלו להצלת עם ישראל, גם כשאיננו מסכימים עמו בכל דבר.
03
‡·È‰ Ê¢Ï ·Ô 38
השבוע לפני י"ט שנים, עלה בסערה השמיימה אביה יהושע, בננו הבכור, והוא בן י"ט שנים בלבד. אביה עשה דרכו מקדומים לישיבת ההסדר בה למד באלון מורה. בעיקול הכביש ליד קדומים, לפני צומת ג'ית, נתקל אביה במפגע בכביש, איבד שליטה והתהפך עם רכבו לוואדי. אביה קיבל מכה בגזע המוח ונהרג כמעט במקום. חברו זחל ללא פגע מהרכב ההפוך וניסה להזעיק עזרה.
מאותו רגע השתנו החיים במשפחה שלנו.
הבנו כולנו שהאדם יכול לתכנן תוכניות מבוקר ועד ערב אך הוא אינו שולט בעתידו. רק הקב"ה מנהל את העולם.
במקום לצלול לתהומות של צער וכאב, במקום להלקות את עצמנו ברגשי אשם על ימין ועל שמאל, החלטנו לא לוותר על החיים ובאמונה גדולה אימצנו לעצמנו את התובנה ואת העיקרון ש'יש חיים אחר המוות' – תרתי משמע.
לקחנו את כל הגעגועים העזים, הצער והחלל הנורא שנפער בליבנו ובנפשנו ותרגמנו אותם לאיסוף כוחות חיוביים של אמונה ומעשים טובים שממשיכים את דרכו הטהורה של אביה. הקמנו ואנו ממשיכים להפעיל ביתר שאת מיזמים של זהירות בדרכים, נתינה וחסד, בניין הארץ, ראיית האחר, אהבת האדם, התורה והארץ.
לשם כך הקמנו את קרן אביה ואת הבית של אביה שפועלים בכל התחומים שאביה אהב ופעל בהם בעצמו:
אחרי חורבן הישובים בצפון השומרון אביה לקח את הטנדר של סבא אברהם ברט מכפר מימון ונסע לחומש עם טנדר עמוס בכל טוב כדי לצייד את ה'שב"חים' במזון, בחלות טריות, בעוגות לשישי-שבת ובלבוש חם. בזה הוא חיזק את הבחורים שעלו שוב ושוב ליישוב החרב כדי להיאחז בקרקע.
בזמן הפעילות אביה היה רק בן 18 אבל השליחות למען ארץ ישראל נתנו לו כוחות של בוגר ובקיא. בחייו הקצרים הוא הספיק לתרום ולסייע לכל מה שחשוב לעם, לתורה ולארץ בהספקים מדהימים.
הוא נסע שוב ושוב לפתח תקווה, התרים, קנה ואסף מזון מחנויות וממאפיות ככל שיכול היה להעמיס על הטנדר. לאחר מכן הוא החביא את הרכב בין שיחים ובין עצים, כדי שהצבא לא יחרים אותו. שהרי הרכב היה שייך לסבא היקר.
אביה היה בין המפגינים הרבים נגד חורבן עמונה הראשון. הוא ישב עם החברים על הרצפה בחדר האורחים כדי למנוע את החורבן באחד הבתים שעמדו להריסה. אביה חטף שם מכות רצח מלוחמי היס"מ, שהיכו במפגינים באלות כאילו היו מחבלי חמאס. זאת למרות שההפגנה של הקבוצה של אביה הייתה מאופקת ופאסיבית לחלוטין.
אביה גם הצטרף להפגנות ברחבי הארץ נגד חורבן גוש קטיף. בכפר דרום הוא התייצב עם המפגינים על גג בית הכנסת במחאה שהייתה לסמל של גבורה. וזה רק על קצה המזלג.
זכינו להתנחם מעט בעובדה שאביה נטמן בהר הזיתים בסמוך לרב צבי יהודה ולרב אבי"ה קוק זצ"ל.
היום אפשר לומר שאביה הוא שחיבר אותנו להר הזיתים. ברבות הימים גילינו שיהודים לא עולים לבקר בהר, כמעט לא מטיילים בו, לא מקיימים בו אזכרות, והמקום שומם ומועד לוונדליזם של מחבלים. החלטנו לעשות מעשה ולקיים בהר אירועים גדולים, אירוח סופ"שים, סיורים, הופעות, תפילות, ערבי לימוד, סליחות, אירועי הושענא רבה ועוד. עד היום זכינו להעלות להר מאות אלפי מבקרים והיד עוד נטויה. אביה משגיח מלמעלה ובודאי גאה במפעל האדיר הזה. בתקופת המלחמה הפעלנו אירוח מחזק ומרומם למשפחות רבות של גיבורים: פצועים, לוחמים, שכולים, חטופים וניצולים.
גם השבוע – ביום שישי, אחרי האזכרה של אביה בהר הזיתים, נעלה אל ראש ההר, למלון שבע הקשתות, כדי לקיים אירוח שישי-שבת מרומם ומחזק בפרשת לך לך, בהשתתפות טובי המרצים בארץ יחד עם משפחות שכולות, פצועים, חטופים, לוחמים ומחבקיהם.
אספר לכם בקרוב, בל"נ, על הרפתקאות הסופ"ש המיוחד.
***
שבת שלום של בחירות חכמות, מתוך אחריות, מתוך אחדות ומתוך הכרת הטוב למנהיגים הערכיים שלנו, שעשו בארבע השנים האחרונות כה הרבה ועליהם להמשיך להצליח ולנצח כדי שנוכל לשבת לבטח בכל חלקי ארצנו. ■
Ï˙‚·Â˙ ·ÚÈÈÔ ÏÈÂÂÈ Ó˘ÙÁÂ˙ ÂÙˆÂÚÈÌ ÎÈ˙·Â È˘È¯Â˙ ÏÓÈÈÏ ˘ÏÈ –
manager@pisrael.com
