שמונה שנים אחרי שכתבה אותה לראשונה, איילת סנאי מעלה לבמה את סיפורה של אסתר המלכה מזווית אחרת
הסיפור בתנ"ך שמלמד יותר מכול על כוחן של נשים בתהליך הגאולה הוא סיפורו של חג הפורים. רוחה ופעילותה של אסתר המלכה למען קיומו של העם היהודי נעשות בימינו רלוונטיות מתמיד, שכן העיסוק בנשיות ובמקומה של האישה נמצא בלב השיח. אסתר, אולי פורצת הדרך הנשית הגדולה בתולדות העם היהודי, משמשת דגם לחיקוי לנשים רבות מאוד, וחלק לא קטן מהן פועל מהעולם הדתי.
בשנים האחרונות נפוצה תופעה של עוד ועוד יוצרות דתיות הפורצות את הדרך בתחומים חדשים, מביאות לתרבות של ימינו תוכן מקורי ויהודי ואינן מפחדות להראות ולהיראות. איילת סנאי (37), המתגוררת ביישוב מעלה מכמש, נשואה ואם לאחת, היא אחת מאותן פורצות דרך. לפני שמונה שנים הקימה סנאי את תיאטרון השחר, ומאז היא מנהלת אותו.
סביב פורים מופיעה סנאי בהצגה 'כתבוני לדורות', הצגת יחיד המעניקה נפח חדש לדמותה הנשית והאצילה של אסתר המלכה. אל רכישת הכבוד והעיניים הנישאות לגדולתה היא מחברת את הרובד האנושי, את הלבטים הפנימיים של אסתר החיה בלב הארמון של המלך אחשוורוש.
בשיחה עם 'גילוי דעת' מספרת איילת על תהליך יצירת ההצגה. "ההצגה באה לתת נקודת מבט על ההתלבטויות והאתגרים של אסתר מתוך פרשנים ומדרשים. אבל הכתיבה דווקא שם גרמה לי להצליח להביא את הסיפור של אסתר במגילה בצורה קצת יותר מורכבת ואנושית, כמובן מתוך שמירה על הכבוד של אסתר".
כמו כל מי שיוצרת אומנות מעולמה הפנימי עיניה של איילת בורקות וקולה נלהב כשהיא מספרת על החוויה האישית שהביאה אותה ליצירה: "פורים במדרשת שובה בעפרה חשפה לי את העומק המיוחד של החג הזה. מאז ממש בער בי להעביר את החוויה של החג הזה, הרגשתי כאילו ראיתי את האור", היא מספרת בצחקוק מובך, "וכל מה שרציתי הוא להפיץ את הסוד הזה".
יש משהו ייחודי בליצור הצגה על דמות תנ"כית כמו אסתר?
"מאוד מעניין לעסוק בכל דמות תנ"כית, אבל כשמדובר באסתר המלכה זה עוד יותר מיוחד. זה יצר ליטוש ובירור מיוחד. הרצון שלהם היה למשוך למקום האנושי של הדמות, והרצון שלי היה לשמור על הדמות במקום הראוי לה מגדולתה. אני חושבת ששילוב של שני הצדדים האלה נותן נופח מיוחד לסיפור כולו, אולי אפילו מאיר אותו אחרת".
אין אדם שאינו מכיר את סיפור מגילת אסתר על שלל פרטיו. אחד מרגעי השיא במגילה, אם אפשר לקרוא להם כך, הוא הדו-שיח בין אסתר למרדכי לאחר הפלת הפור של המן. במגילה מדובר בכמה פסוקים, אבל על נקודת הזמן הזאת כתבה סנאי הצגה שלמה: "בחרתי להציג את אסתר החווה רגע של חשש. היא לא ידעה שהסוף יהיה טוב. הייתה לה אמונה גדולה,
אני מרגישה שהפחד היום מכל דבר שמריח מדת, לפחות ברמה הציבורית, גורם לרתיעה, ודווקא ברמה האישית יש רצון לחיבור ולקרבה. משמח לראות שדרך התיאטרון אפשר להביא לידי חיבור פשוט ולגרום לצופים להסתכל על התנ"ך לא כעל סיפור עתיק ומנותק אלא קצת אחרת.
ומבחינתה כשהיא נכנסה לאחשוורוש היא באמת מסרה את נפשה למען עם ישראל".
אין חשש שהצגה כזאת של סיפור המגילה תפגע בגדולתה של אסתר?
"בעיניי דווקא היכולת להציג את ההתלבטות מגדילה את הדמות של אסתר. העובדה שהיא מוכנה לסכן הכול אף על פי שאין לה שום מושג אם תצליח או לא רק מעצימה אותה".
ההצגה מוצגת בשיטת במת זירה: הקהל מקיף את הבמה כולה ולא יושב רק מולה. כצופה בהצגה התרגשתי, כי הפעם האחרונה שחוויתי במת 360 הייתה בפסטיגל בחנוכה לפני יותר מעשור. הישיבה הקרובה כל כך למקום ההתרחשות ולשחקנית והעלילה השואבת את הצופים אליה מעניקות תחושה של קפיצה בזמן. אני וכל אחת מהיושבות בקהל היינו ממש שם, עם אסתר יחד. ההצגה משלבת מוזיקה עכשווית המחברת את הסיפור התנ"כי אל הקהל של ימינו. איילת כל הזמן על הבמה, משחקת את אסתר ברגעים האישיים והקשים בחדרה רגע לפני ההליכה למלך אחשוורוש.
מבחינתה של איילת, מאחר שהיא מניחה את ליבה על הבמה ההצגה אינטימית מאוד. היא מתארת את התחושות מההופעות השונות, ואני מזדהה עם כל מילה שלה: "הפורמט של 'כתבוני לדורות' אינטימי.
לי, שחקנית יחידה על הבמה, הקרבה לקהל והמוזיקאית ששרה ברקע יוצרים חיבור נורא חזק לדמות של אסתר. תפקיד נשי של אישה בעולם גברי, בעולם נהנתני בארמון של אחשוורוש. פתאום הסיפור התנ"כי הרחוק מקבל משמעות נורא קרובה. בדרך כלל ההצגה מסתיימת בשיח משותף עם הצופות, ולא פעם קיבלתי תגובות של 'ואו, פורים הזה היה מבחינתי חוויה אחרת', 'הצלחתי להתחבר לסיפור המגילה ממקום אחר'. זה מאוד מאוד מרגש אותי, כי משם אני התחלתי, משם התחילה כל הכתיבה של ההצגה".
את צעדיה הראשונים בעולם המשחק עשתה איילת בבית ספר לתיאטרון. לאחר מכן סיימה תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ושם כתבה את הגרסה הראשונית של ההצגה 'כתבוני לדורות'. ההצגה, המיועדת לנשים בלבד, מתארת התלבטות נשית ואתגרים נשיים בדגש על דור של הגדרות חדשות מיהי אישה ומה מוטל עליה. "סביב מעגל השנה פורים נתפס לא פעם כחג צבעוני ושמח, אבל מאחר שהוא קצר ואינטנסיבי כל כך לא יורדים לרובד העמוק של סיפור המגילה", היא אומרת.
אני מניחה שהעובדה שמדובר בהצגה לנשים בלבד משפיעה רבות על התוצר הסופי.
"כמובן. התיאטרון משפיע על הצופה במקום שהוא נמצא בו, זה הייחוד של תיאטרון, לכן עצם ההצגה כהצגת נשים יוצרת עוד ועוד סיפורים שהצופות מספרות מהמקום שלהן ומהכיוון שההצגה נגעה בהן. כשהופענו עם ההצגה בחברון השיח בסוף ההצגה שם דגש על מסירות הנפש של אסתר, כי אותן נשים שגרות בחברות חיות את מסירות הנפש הגדולה הזאת. לעומת זאת כשהופעתי לפני קבוצת אימהות חד-הוריות השיח זרם למקום של אסתר כאימא לביאה שמגינה על הילדים שלה ועל העם שלה, על המקום שממנו היא באה. השיח בסוף ההצגה מרתק: אותו סיפור מקראי נוגע לכל אחת במקום הפנימי שלה ומזיז שם משהו".
מאתגר להיות יוצרת אומנות במה באוכלוסייה הדתית, ושיתפתי את סנאי בתהייה שלי אם הבחירה לעסוק בתיאטרון מעמידה אותה בלב המחלוקת התרבותית-דתית ואם הבחירה הזאת אינה מעמידה את הפרנסה שלה על כף המאזניים. היא ענתה בפשטות, והחינניות של תשובתה מלווה אותי תוך כדי כתיבת המילים: "הפרנסה מאת ה'. קודם כול, אני יוצרת גם לקהל מעורב, זה תלוי הצגה. לאט-לאט הקהל לומד לצרוך יותר תרבות כזו. יש הצגה ששמה 'נבכים' שמדברת על ערי מקלט מהמקרא באינטרפרטציה מודרנית. זו הצגה מעורבת שמופיעה בתיאטרון החאן ובתיאטרון הסמטה ביפו. עם זה חשוב לדעת שיש מקום הולך ונרחב להצגות מסוג 'כתבוני לדורות'".
איך יוצרים הצגה שתצליח לדבר לכל סוגי הקהלים? הרי בהצגות משתתפים דתיים וחילונים, מתנחלים ותל אביבים.
"גם ביצירה מעורבת שומרים על צניעות, כמובן בלבוש אבל גם בתוכן וגם בהתנהלות, כדי שכל אדם דתי ירגיש בנוח לצפות בה. גם שחקנים חילונים התקשו בהתחלה להבין איך הם משחקים על הבמה זוג נשוי בלי לגעת זה בזה, אבל היום זה בא בטבעיות ובצניעות. זה גורם לחשיבה יצירתית ולחידוד היכולת שלנו ליצור הצגה שהיא לא דתית בהגדרה, הדמויות לא חובשות כיפה, אבל היא מביאה את סולם הערכים שלי כאדם מאמין ומציגה את הדברים באופן שכולם יכולים להתחבר אליו. החיבור הזה אולי קצת חסר בעם.
"אני מרגישה שהפחד היום מכל דבר שמריח מדת, לפחות ברמה הציבורית, גורם לרתיעה, ודווקא ברמה האישית יש רצון לחיבור ולקרבה. משמח לראות שדרך התיאטרון אפשר להביא לידי חיבור פשוט ולגרום לצופים להסתכל על התנ"ך לא כעל סיפור עתיק ומנותק אלא קצת אחרת. אילו הייתי הולכת לבן אדם ברחוב ואומרת לו 'בוא נחזיר את ערי המקלט', נראה שהתגובה שלו לא הייתה חיובית כל כך גם אם הוא היה דתי. אבל פתאום בהצגה יש הצצה לעולם שלא רגילים לראות. אולי זה לא רחוק כל כך ודווקא יש חיבור".
בסיום השיחה בינינו, אחרי המופע, נותר בי טעם עז לעוד. עולם התרבות והתוכן היהודי מתעשר עם כל מופע חדש, ותיאטרון השחר מעמיד רף גבוה ביותר. אני יוצאת עם הבטחה מסנאי שכבר בעתיד הקרוב תעלה הצגה חדשה, '180 מעלות', ויש עוד מיזמים בקנה. עד אז, ובמיוחד בקריאת המגילה, אעביר לנגד עיניי את הסצנות המופלאות מ'כתבוני לדורות'
