יהדות עכשיו

אילת השחר

שמונה שנים אחרי שכתבה אותה לראשונה, איילת סנאי מעלה לבמה את סיפורה של אסתר המלכה מזווית אחרת

  הסיפור בתנ"ך שמלמד יותר מכול על כוחן של נשים בתהליך הגאולה הוא סיפורו של חג הפורים. רוחה ופעילותה של אסתר המלכה למען קיומו של העם היהודי נעשות בימינו רלוונטיות מתמיד, שכן העיסוק בנשיות ובמקומה של האישה נמצא בלב השיח. אסתר, אולי פורצת הדרך הנשית הגדולה בתולדות העם היהודי, משמשת דגם לחיקוי לנשים רבות מאוד, וחלק לא קטן מהן פועל מהעולם הדתי.
בשנים האחרונות נפוצה תופעה של עוד ועוד יוצרות דתיות הפורצות את הדרך בתחומים חדשים, מביאות לתרבות של ימינו תוכן מקורי ויהודי ואינן מפחדות להראות ולהיראות. איילת סנאי (37), המתגוררת ביישוב מעלה מכמש, נשואה ואם לאחת, היא אחת מאותן פורצות דרך. לפני שמונה שנים הקימה סנאי את תיאטרון השחר, ומאז היא מנהלת אותו.
סביב פורים מופיעה סנאי בהצגה 'כתבוני לדורות', הצגת יחיד המעניקה נפח חדש לדמותה הנשית והאצילה של אסתר המלכה. אל רכישת הכבוד והעיניים הנישאות לגדולתה היא מחברת את הרובד האנושי, את הלבטים הפנימיים של אסתר החיה בלב הארמון של המלך אחשוורוש.

בשיחה עם 'גילוי דעת' מספרת איילת על תהליך יצירת ההצגה. "ההצגה באה לתת נקודת מבט על ההתלבטויות והאתגרים של אסתר מתוך פרשנים ומדרשים. אבל הכתיבה דווקא שם גרמה לי להצליח להביא את הסיפור של אסתר במגילה בצורה קצת יותר מורכבת ואנושית, כמובן מתוך שמירה על הכבוד של אסתר".
כמו כל מי שיוצרת אומנות מעולמה הפנימי עיניה של איילת בורקות וקולה נלהב כשהיא מספרת על החוויה האישית שהביאה אותה ליצירה: "פורים במדרשת שובה בעפרה חשפה לי את העומק המיוחד של החג הזה. מאז ממש בער בי להעביר את החוויה של החג הזה, הרגשתי כאילו ראיתי את האור", היא מספרת בצחקוק מובך, "וכל מה שרציתי הוא להפיץ את הסוד הזה".
יש משהו ייחודי בליצור הצגה על דמות תנ"כית כמו אסתר?
"מאוד מעניין לעסוק בכל דמות תנ"כית, אבל כשמדובר באסתר המלכה זה עוד יותר מיוחד. זה יצר ליטוש ובירור מיוחד. הרצון שלהם היה למשוך למקום האנושי של הדמות, והרצון שלי היה לשמור על הדמות במקום הראוי לה מגדולתה. אני חושבת ששילוב של שני הצדדים האלה נותן נופח מיוחד לסיפור כולו, אולי אפילו מאיר אותו אחרת".
אין אדם שאינו מכיר את סיפור מגילת אסתר על שלל פרטיו. אחד מרגעי השיא במגילה, אם אפשר לקרוא להם כך, הוא הדו-שיח בין אסתר למרדכי לאחר הפלת הפור של המן. במגילה מדובר בכמה פסוקים, אבל על נקודת הזמן הזאת כתבה סנאי הצגה שלמה: "בחרתי להציג את אסתר החווה רגע של חשש. היא לא ידעה שהסוף יהיה טוב. הייתה לה אמונה גדולה,

אני מרגישה שהפחד היום מכל דבר שמריח מדת, לפחות ברמה הציבורית, גורם לרתיעה, ודווקא ברמה האישית יש רצון לחיבור ולקרבה. משמח לראות שדרך התיאטרון אפשר להביא לידי חיבור פשוט ולגרום לצופים להסתכל על התנ"ך לא כעל סיפור עתיק ומנותק אלא קצת אחרת.

ומבחינתה כשהיא נכנסה לאחשוורוש היא באמת מסרה את נפשה למען עם ישראל".
אין חשש שהצגה כזאת של סיפור המגילה תפגע בגדולתה של אסתר?
"בעיניי דווקא היכולת להציג את ההתלבטות מגדילה את הדמות של אסתר. העובדה שהיא מוכנה לסכן הכול אף על פי שאין לה שום מושג אם תצליח או לא רק מעצימה אותה".
ההצגה מוצגת בשיטת במת זירה: הקהל מקיף את הבמה כולה ולא יושב רק מולה. כצופה בהצגה התרגשתי, כי הפעם האחרונה שחוויתי במת 360 הייתה בפסטיגל בחנוכה לפני יותר מעשור. הישיבה הקרובה כל כך למקום ההתרחשות ולשחקנית והעלילה השואבת את הצופים אליה מעניקות תחושה של קפיצה בזמן. אני וכל אחת מהיושבות בקהל היינו ממש שם, עם אסתר יחד. ההצגה משלבת מוזיקה עכשווית המחברת את הסיפור התנ"כי אל הקהל של ימינו. איילת כל הזמן על הבמה, משחקת את אסתר ברגעים האישיים והקשים בחדרה רגע לפני ההליכה למלך אחשוורוש.
מבחינתה של איילת, מאחר שהיא מניחה את ליבה על הבמה ההצגה אינטימית מאוד. היא מתארת את התחושות מההופעות השונות, ואני מזדהה עם כל מילה שלה: "הפורמט של 'כתבוני לדורות' אינטימי. 

לי, שחקנית יחידה על הבמה, הקרבה לקהל והמוזיקאית ששרה ברקע יוצרים חיבור נורא חזק לדמות של אסתר. תפקיד נשי של אישה בעולם גברי, בעולם נהנתני בארמון של אחשוורוש.  פתאום הסיפור התנ"כי הרחוק מקבל משמעות נורא קרובה. בדרך כלל ההצגה מסתיימת בשיח משותף עם הצופות, ולא פעם קיבלתי תגובות של 'ואו, פורים הזה היה מבחינתי חוויה אחרת', 'הצלחתי להתחבר לסיפור המגילה ממקום אחר'. זה מאוד מאוד מרגש אותי, כי משם אני התחלתי, משם התחילה כל הכתיבה של ההצגה".

את צעדיה הראשונים בעולם המשחק עשתה איילת בבית ספר לתיאטרון. לאחר מכן סיימה תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ושם כתבה את הגרסה הראשונית של ההצגה 'כתבוני לדורות'. ההצגה, המיועדת לנשים בלבד, מתארת התלבטות נשית ואתגרים נשיים בדגש על דור של הגדרות חדשות מיהי אישה ומה מוטל עליה. "סביב מעגל השנה פורים נתפס לא פעם כחג צבעוני ושמח, אבל מאחר שהוא קצר ואינטנסיבי כל כך לא יורדים לרובד העמוק של סיפור המגילה", היא אומרת.
אני מניחה שהעובדה שמדובר בהצגה לנשים בלבד משפיעה רבות על התוצר הסופי.
"כמובן. התיאטרון משפיע על הצופה במקום שהוא נמצא בו, זה הייחוד של תיאטרון, לכן עצם ההצגה כהצגת נשים יוצרת עוד ועוד סיפורים שהצופות מספרות מהמקום שלהן ומהכיוון שההצגה נגעה בהן. כשהופענו עם ההצגה בחברון השיח בסוף ההצגה שם דגש על מסירות הנפש של אסתר, כי אותן נשים שגרות בחברות חיות את מסירות הנפש הגדולה הזאת. לעומת זאת כשהופעתי לפני קבוצת אימהות חד-הוריות השיח זרם למקום של אסתר כאימא לביאה שמגינה על הילדים שלה ועל העם שלה, על המקום שממנו היא באה. השיח בסוף ההצגה מרתק: אותו סיפור מקראי נוגע לכל אחת במקום הפנימי שלה ומזיז שם משהו".
מאתגר להיות יוצרת אומנות במה באוכלוסייה הדתית, ושיתפתי את סנאי בתהייה שלי אם הבחירה לעסוק בתיאטרון מעמידה אותה בלב המחלוקת התרבותית-דתית ואם הבחירה הזאת אינה מעמידה את הפרנסה שלה על כף המאזניים. היא ענתה בפשטות, והחינניות של תשובתה מלווה אותי תוך כדי כתיבת המילים: "הפרנסה מאת ה'. קודם כול, אני יוצרת גם לקהל מעורב, זה תלוי הצגה. לאט-לאט הקהל לומד לצרוך יותר תרבות כזו. יש הצגה ששמה 'נבכים' שמדברת על ערי מקלט מהמקרא באינטרפרטציה מודרנית. זו הצגה מעורבת שמופיעה בתיאטרון החאן ובתיאטרון הסמטה ביפו. עם זה חשוב לדעת שיש מקום הולך ונרחב להצגות מסוג 'כתבוני לדורות'".
איך יוצרים הצגה שתצליח לדבר לכל סוגי הקהלים? הרי בהצגות משתתפים דתיים וחילונים, מתנחלים ותל אביבים.
"גם ביצירה מעורבת שומרים על צניעות, כמובן בלבוש אבל גם בתוכן וגם בהתנהלות, כדי שכל אדם דתי ירגיש בנוח לצפות בה. גם שחקנים חילונים התקשו בהתחלה להבין איך הם משחקים על הבמה זוג נשוי בלי לגעת זה בזה, אבל היום זה בא בטבעיות ובצניעות. זה גורם לחשיבה יצירתית ולחידוד היכולת שלנו ליצור הצגה שהיא לא דתית בהגדרה, הדמויות לא חובשות כיפה, אבל היא מביאה את סולם הערכים שלי כאדם מאמין ומציגה את הדברים באופן שכולם יכולים להתחבר אליו. החיבור הזה אולי קצת חסר בעם.

"אני מרגישה שהפחד היום מכל דבר שמריח מדת, לפחות ברמה הציבורית, גורם לרתיעה, ודווקא ברמה האישית יש רצון לחיבור ולקרבה. משמח לראות שדרך התיאטרון אפשר להביא לידי חיבור פשוט ולגרום לצופים להסתכל על התנ"ך לא כעל סיפור עתיק ומנותק אלא קצת אחרת. אילו הייתי הולכת לבן אדם ברחוב ואומרת לו 'בוא נחזיר את ערי המקלט', נראה שהתגובה שלו לא הייתה חיובית כל כך גם אם הוא היה דתי. אבל פתאום בהצגה יש הצצה לעולם שלא רגילים לראות. אולי זה לא רחוק כל כך ודווקא יש חיבור".
בסיום השיחה בינינו, אחרי המופע, נותר בי טעם עז לעוד. עולם התרבות והתוכן היהודי מתעשר עם כל מופע חדש, ותיאטרון השחר מעמיד רף גבוה ביותר. אני יוצאת עם הבטחה מסנאי שכבר בעתיד הקרוב תעלה הצגה חדשה, '180 מעלות', ויש עוד מיזמים בקנה. עד אז, ובמיוחד בקריאת המגילה, אעביר לנגד עיניי את הסצנות המופלאות מ'כתבוני לדורות'

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…