פרשת שלח עוסקת בתיאור אחת המעידות הקשות של דור המדבר. בשליחות של המרגלים, לא שאלו אותם אם להיכנס לארץ, אלא איך צריך להיכנס. הם, מאידך קבעו מסקנה: 'אפס כי עז העם'. הרמב"ן אומר שברגע שאמרו את זה הם שללו את היכולת של עם ישראל להיכנס לארץ.
יכול להיות שריאלית, הערכת המצב שלהם לא הייתה כ"כ מוטעית. מדובר הרי בעם לא מלומד מלחמה, איך הוא יכול לנהל מלחמה עם שבע עמים עתיקים עם מבצרים, שכירי חרב ובני ענק. לעומתם, כלב בן יפונה אזר אומץ, נכנס לחברון והשתטח על קברי אבות. מדוע הוא עשה כך?
בחז"ל מצינו ש'עשרה ניסיונות נתנסה אברהם', והראשון שבהם הוא 'לך-לך מארצך'. צריך להבין מה היה בדיוק הניסיון שם, הרי הקב"ה הבטיח לו שאם יילך הוא יזכה לבנים, לעושר ולפרסום טבעו בעולם. מה הניסיון, להיפך זהו פיתיון. החתם סופר מסביר שאילו הקב"ה היה אומר לאברהם אבינו לך לצרפת או לספרד שהיו ריקות מאדם באותה תקופה זהו אכן היה פיתיון, אבל ארץ כנען היא לא הייתה ריקה. באותה תקופה ניטשה שם מלחמה בין בני שם לבני חם על השליטה על שטחי הארץ. לכאורה, אברהם היה צריך לשאול, איך ייתכן שהארץ תהיה לבנים שלי. הליכתו לארץ ישראל מעידה על גודל אמונתו בהבטחתו של הקב"ה.
זו הסיבה שכלב הלך למערת המכפלה. הוא חש לאן הרוח נושבת, הוא הבין מה המרגלים רוצים להחליט לגבי אי כניסת עם ישראל לארץ. הוא התפלל על קברו של אברהם ואמר אם אברהם האמין להבטחת ה', גם היום כשמשה אומר עלה רש, סימן שאנחנו מסוגלים להתחזק ולרשת.
בדרך הטבע אין אף פתרון לשלוף מהמותן לסכסוך עם הפלסטינאים. זה לא סכסוך על שטח, הם מתנגדים לקיום המדינה והאומה. מי שמאמין, לעומת זאת, לא ייפול לא בייאוש ולא ברפיון רוח, משום שיידע שהקב"ה יסכל את מזימותיהם של הערבים. לנו אין ספק שתהליך גאולת ישראל ימשיך.
כל פרשיות הריגול האחרונות הם פשעים פרטיים הבעיה היא במדיניות הכללית. מחזקים את המחבלים מסביב, מדברים על לתת להם מדינה בארצנו, זה נגד התורה. כשם שאסור לחלל שבת כך אסור להסגיר חבל ארץ לשלטון זר. שום שלום לא יבוא אם נסגיר חבל ארץ. המדינה שייכת רק לעם ישראל. ואסור לתת לערבים לקבוע את השלטון במדינה. כמובן יש לתת להם ז כויות, ליישב אותם בארצות מוצאם, אבל כמו שבאמריקה לא מקבלים אזרחות עד שנמצאים שם מספר שנים ומוכיחים נאמנות, כך גם כאן, שגם אם הם יישבו 50 שנה הם לא יהיו נאמנים למדינה
