בתקופה האחרונה החלטתי שאחד מעיסוקיי המרכזיים יהיה הרצאות וסדנאות. חלק גדול מההרצאות אני מעביר באולפנות, בישיבות וביישובים לצעירים ומבוגרים, אבל אחד הדברים שהכי משמחים אותי בהרצאות הוא הגיוון של הקהל – אני מרצה לדתיים, לחילוניים ולחרדיים. אחד השיאים היה כשהרציתי באותו היום בצהריים באלון מורה, ובערב בקיבוץ גלגל.
למרות שהרצאותיי מדברות על עם ישראל אני גם לא מפחד לדבר על הזהות היהודית שלנו ואת האמת, מעולם לא קיבלתי תלונות מאף אחד על כך, את ההערות היחידות קיבלתי דווקא מדתיים.
אני זוכר שפעם הרציתי לבכירים בשב״כ. לפני ההרצאה ניגש אליי אחד מהחבורה עם כיפה ואמר לי: ״אני מקווה שאתה לא מתכוון לעשות הדתה בשיחה שלך״. מייד אחריו הגיע מי שהזמין אותי, דווקא בחור שלא חבש כיפה, ואמר לי: ״אל תקשיב לו. תדבר על מה שאתה רוצה״. התחלתי את ההרצאה במילים: ״שלום לכולם, אני קצין ההדתה ונשלחתי לעשות לכם הדתה״. כולם פרצו בצחוק, ואז התחלתי את השיחה שלי.
אשתף אתכם בכמה חוויות מעצימות מההרצאות: באחת הפעמים הזמינו אותי להרצות בבית ספר ממלכתי בשהם לכ-500 תלמידים (זה גודל של שכבה בבית ספר ממלכתי). ההרצאה הייתה בתקופת אחת ממערכות הבחירות (מרוב מערכות בחירות אני כבר לא זוכר איזו מערכת). איך שאני מתחיל את ההרצאה פתאום מגיע מישהו מגודל עם חולצת טריקו לבנה שכתוב עליה בגדול מאוד ׳מרצ׳ ומתיישב בשורה הראשונה, די מהר הבנתי שזה אבא של אחד התלמידים.
המשכתי ברוגע בהרצאתי. בסוף ההרצאה הוא ניגש אלי ואמר לי: ״לא יודע אם שמת לב, אבל חיפשתי אותך״. אמרתי לו: ״בוודאי ששמתי לב, ומה מצאת?״. הוא ענה: ״מצאתי את העם שלי, מצאתי את הזהות שלי ובעיקר מצאתי את משפחתי״. הוא הוסיף ואמר: ״רציתי להגיד לך תודה״, נתן לי חיבוק כשדמעות זולגות מעיניו, וביננו, גם הדמעות זלגו מעיניי, והלך לדרכו יחד עם הבת שלו שהסתכלה על כל המחזה הזה שנגלה לעיניה די בהלם…
באחת הפעמים העברתי הרצאה למפקדים בצבא. ערב לפני ההרצאה התקשרה אליי מישהי שהזמינה אותי ואמר לי: ״אורי אנחנו עוברים שבוע שלם של מסע משותף והשיחה שלך תהיה השיחה היחידה שתעסוק בנושא יהדות״. בעקבות דבריה באותו לילה היו לי לא מעט נדודי שינה, מה להגיד, איך להגיד וכו׳.
למוחרת באתי להרצאה, ואני לא יודע אם דיברתי מספיק יהדות, אבל מה שבטוח דיברת ביהודית. הרגשתי שההרצאה נגעה מאוד באנשים אבל לא הבנתי עד כמה. למוחרת בבוקר התקשר אליי אחד מהקצינים ואמר לי את הדברים הבאים: ״אני ובת זוגתי החלטנו ממזמן שאין מצב בעולם שאנחנו מתחתנים בחתונה יהודית. ההרצאה שנתת ליחידה שלי מהדהדת בראשי והיא השפיעה עליי מאוד. סיפרתי עליה לבת זוגתי ואנו רוצים להיפגש איתך כדי שתכוון אותנו איך להתחתן בחתונה יהודית״.
באחת ההרצאות בגוש עציון הרציתי בשבעה של אורי אנסבכר הי״ד לשתי מכינות קדם צבאיות שאינן מוגדרות דתיות. אחת מקיבוץ ברעם ואחת מקיבוץ אשל הנשיא. לאחר ההרצאה החניכים והחניכות הרגישו שהם לא יכולים לעזוב את גוש עציון מבלי לנחם את משפחתה של אורי וכך הם נסעו כולם יחד לניחום האבלים.
לפני כחודש העברתי הרצאה לכ-100 חיילים חרדים מעמותת ׳נצח יהודה׳ שהתגייסו לצה״ל בגיל מבוגר יחסית. מעבר לכך שהמפגש היה מרגש ומשמעותי, בסוף ההרצאה ניגש אליי אחד מהחבר׳ה מהעיר ביתר ואמר לי: ״את האמת אתה יודע מתי החלטתי להתגייס לצבא? כשראיתי את חיילי צה״ל בעיר ביתר בזמן הקורונה במשך כמעט שנה מוסרים את הנפש. עשיתם לילות כימים כדי לעזור לנו להתמודד עם המגפה, אז החלטתי שאני צריך להתגייס לצה״ל״
