שבוע טוב בשלושה ימים

יש לי סיפור שבזכותו יהודים מקיימים מצוות. הוא נוגע בכל כך הרבה נפשות שלקחתי על עצמי לעולם לא להפסיק לספר אותו.
לפני מספר שנים קיבלתי חיבוק. חיבק אותי אדם גדול חיבוק אמיץ. חיבוק שכולו אהבה. אף אחד מעולם לא חיבק אותי ככה. ובכלל, אף אחד לא באמת מחבק אותי. וגם אין עניין לנסות, גם ככה יש לי לב ברזל. אבל החיבוק הזה היה משהו מיוחד. בטח יש מי שיחשוב שאני מגזים, אך באמת זה היה מאורע אדיר. למען האמת, קשה למצוא היום אדם בישראל שלא שמע עליו.
זה היה בלילה נורא אחד. היו שם אנשים רעים מאוד שכל מטרתם היא הרס וחורבן. אחד מהם אחז אותי וזרק אותי ברשעות איומה. קשה לזכור הכול, אבל מה שבטוח זה שתוך פחות משלוש שניות הוא כבר רץ אליי וחיבק אותי. לא ידעתי מי זה. ״מי בכלל מוכן לחבק אותי במצב המסוכן הזה?״ חשבתי. בדרך כלל לא מתקרבים אליי, אני משחית בלי אבחנה. אבל איכשהו ידעתי שהוא – הוא צדיק. רציתי לצעוק לו: ״תתרחק ממני! אני אהרוג אותך!״ אבל הוא לא הרפה. כל כולו אהבה ורצון להושיע. היה אפשר לחוש ממש את אהבת ישראל ואת אהבת התורה שפורצת מתוך נפשו. היה ברור שזה לא נובע מסתם רצון לעזור, הרי זה חשוב לעזור לאחרים, אבל לא בכל מחיר. פה זה היה שונה, היה ברור שהחיבוק הזה נבע מלימוד מעמיק של התורה ומתוך הבנה אמיתית של הערך של עם ישראל.
זה היה החיבוק האחרון של רועי קליין. הוא לא חשב פעמיים. הוא לא היה צריך לחשוב פעמיים. אלו היו המחשבות שלו מידי יום ביומו, ועכשיו שבא לידיו, לא יקיים?
ממני לא נשאר כלום. לפעמים אני חושב שבכלל הייתי אמור להיות נפל, ורק החום של אש התורה שבמעשה ההרואי הזה, הוא זה שגרם לי להתפוצץ. אני רק יודע שהסיפור הזה יותר משהציל נפשות באותו הלילה, מציל ועוד יציל יהודים רבים. האם יש בכלל יהודי ששומע אותו ונשמתו הטהורה לא מתמלאת ברצון, לפחות עלום, לקרבת ה׳? קשה לי להאמין.
הבנתי שאין מקרה בעולם. לא סתם נשלחתי לדבר הזה. אלא מגלגלין חובה על ידי חייב, ולכן אני חייב לפרסם את נס הגבורה הזה על מנת לחזק אצל כל יהודי את נקודת האמונה, את השייכות שלו לעם ישראל, את הרגישות שלו כלפי כל אחד מישראל, את השאיפה האידיאליסטית שלו ואת מסירות הנפש שלו על העם והארץ. נשבעתי לרועי שאני אעבור מפה לאוזן, ממחנך לתלמיד ומאבא לבן, אקנן בלב של כל שומע ואזעזע את הרצון הטוב שלו. נשבעתי לו: תדע לך רועי שברית דמים כרותה בינינו, שכל מי שישמע עליך ועל מה שעשית, אני אבוא בעצמי ואפוצץ את הנפש שלו בהזדהות כלפיך. לערכים שלך. לאידיאלים שלך. לעם שלך. ותדע לך שאני לא ארפה ממנו, ממש כמו שאתה חיבקת אותי, עד שההזדהות תהיה כזו שתשנה אותו. אני מבטיח לך שאנשים יבכו. יהיו כאלה שיחזרו בתשובה. יהיו כאלה שיתחילו לשמור שבת. יהיו כאלה שאחרי שהייתה להם התלבטות, בזכותך יחליטו בכל זאת להתגייס לקרבי. יהיו כאלה שיתייחסו יפה יותר לקרובים שלהם, למשפחה שלהם. יהיו כאלה שפשוט יתמלאו ברוח גבורה ויעשו את המעשה הטוב שחששו לעשות עד לאותו יום. יהיו הורים שהסיפור שלך יגרום להם לדעת בין רגע מה יהיה השם של הרך הנולד שלהם. יהיו כאלה שיחליטו שלא לרדת מהארץ כמו גם כאלה שיחליטו לחזור. יהיו כאלה שברגע האחרון יזכרו בך ויחליטו שעם כל הקושי הדבר הנכון הוא לעזוב את המשפחה ולצאת לקרב. יהיו כאלה שיוסיפו עוד פרק משנה יומי. יהיו כאלה שיחליטו ללמוד עוד שנה תורה. יהיו כאלה שבשעת קושי יזכרו בך וילמדו בשקידה יותר או יעשו ברצינות גדולה יותר כל דבר טוב שאפשר לחשוב עליו. הסיפור שלך במבט כולל מכה גלים מאז אותו הלילה ואני השליח שלך להפיץ אותו. האדוות שהוא מותיר אחריו חוצה מגזרים ונמשך עוד הרבה דורות קדימה. בזכותך קורים כל כך הרבה דברים טובים, ויקרו בעתיד עוד אפילו יותר. לא ניסית להראות משהו למישהו, פשוט היית אתה, וזה נכנס ללבבות של כל כך הרבה אנשים. אין ספק שבזכות החיבוק שלך, החיבוק שהקדשת לעם ישראל, יהודים מקיימים היום יותר מצוות. הרבה יותר מצוות. מלא מצוות.