יעלי אליה מדי

ביגלה בטעם אמונה

יעלי אליה מדי

יעלי אליה מדי

וככה עם המחשבות התפילות והבקשות והדיבור הישיר אני נרדם. בבוקר אני מתעורר, שותה קפה ופתאום בא לי רעיון להכין בייגלה ולמכור. ללא שום ניסיון במטבח, אני לוקח קערה, שם קמח, שמרים, שמן, סוכר ומים וקצת מלח ואני לש בצק לראשונה בחיי. 

מידי שבוע אני נוסעת לצפת לבקר את הוריי. אני אוהבת את צפת עיר הולדתי, בשל היותה עיר הקודש, הרוח והמקובלים, ובשל אופייה המיוחד והאנשים שגרים בה.
באחד מביקורי קיבלתי המלצה לטעום את הבייגלה של יעקב. זה היה בוקר יום רביעי, הייתי עם ביתי הקטנה, הלכנו לפי ההסברים בעקבות הריח לסמטה צרה והגענו למאפייה קטנה. קנינו שני בייגלים עם לבנה וזיתים במחיר שווה לכל נפש ותוך כדי אכילת הבייגלה אני מסתכלת על יעקב אופה הבייגלה, הוא בחור בסביבות גיל ה40, לש את הבצק שלו בקערות פלסטיק ביתיות שמזכירות קצת בית של סבתות.
אני מחמיאה לו על הבייגלה המופלא והוא משתף אותי בסיפור שלו. לפני שש שנים הוא מצא את עצמו גרוש עם ילדים בחזקתו ללא עבודה. בכנות מרגשת הוא מספר שלילה אחד בעודו מתקשה להירדם והמחשבות מטרידות את מנוחתו, חשבון הבנק לוחץ והוא לא יודע מה לעשות, בצר לו הוא פונה לעזרתו של היושב במרומים: " אני איש מאמין ואני מתפלל כל בוקר, אבל באותו לילה ממש דיברתי עם הקב"ה. אמרתי לו: 'ריבונו של עולם אתה אבא שלי, אין לי עוד מלבדך, אנא ממך עזור לי לפרנס את משפחתי, בוא ונפתח איזה עסק יחד'.
וככה עם המחשבות התפילות והבקשות והדיבור הישיר אני נרדם. בבוקר אני מתעורר, שותה קפה ופתאום בא לי רעיון להכין בייגלה ולמכור. ללא שום ניסיון במטבח, אני לוקח קערה, שם קמח, שמרים, שמן, סוכר ומים וקצת מלח ואני לש בצק לראשונה בחיי. אני משחק עם הבצק בידיים ובדמעות אני מפריש חלה, ממש כמו שראיתי את אמא שלי עושה ואני מתפלל שזה יצליח.
בתנור הביתי אני אופה ארבעה בייגלים בגודל התבנית ועוד ארבעה… אני אורז אותם בשקיות ויוצא החוצה לרחוב ומנסה למכור אותם ואנשים קונים ומתלהבים מהבייגלה החם, ואני מוכר את כולם והולך להכין עוד ושוב זה נמכר בצ'יק, ואני מתחיל להתאהב בתחביב החדש . וככה מיום ליום אני מגדיל כמויות, מסתובב עם אופניים ומוכר ברחוב לעוברים והשבים. ולאורך כל הדרך אני מדבר עם אלוקים ומודה לו על העזרה, והתחביב הופך לעסק שלי ושלו (של הקב"ה)", הוא מספר לי בהתלהבות.
"כשראיתי שזה הולך קניתי תנור גדול יותר ומצאתי את המקום הזה וב"ה אני מתפרנס ושמח בחלקי". בזמן שאני מקשיבה לסיפור של יעקב ומתרגשת כל הזמן מגיעים אנשים לקנות את הבייגלה שלו, ואת כולם הוא מקבל בחיוך ומאור פנים. במאפייה הקטנה שלו תלויות על הקיר תמונות גדולות של הוריו. "כיבוד הורים זה הכי חשוב", הוא אומר לי רגע לפני שאנחנו נפרדים, "וגם אמונה. בזכות האמונה הגדולה שלי בה' זה הצליח". זה סיפור מקסים על בחור צפתי שזכה להארה והצלחה בצפת עיר הקודש והמקובלים.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה