״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את יד אלוהים מכוונת אותי ושומרת עלי. היד הזאת כבר הייתה שנים לפני, אבל לא ידעתי לזהות את זה ולהצביע על מה שקורה לי. תמיד הייתי איש של אנשים וחיבורים ואהבת האדם, אבל כשהתחלתי להתקרב לא-לוקים התחלתי להכיר את המגזרים השונים ולהתחבר. היום יש לי חברים מכל קצוות החברה הישראלית וכל המהות שלי וההתעסקות שלי היא חיבורים בעם היהודי".
אי אפשר שלא להתרשם ממנו, מהפעילות העסקית והחברתית שלו, וממספר האנשים שהוא מכיר בחברה הישראלית. ספר הטלפונים גדוש באנשים שהוא מכיר, מחובר ומקושר אליהם מכל התחומים. עם כולם הוא מדבר בגובה העניים, בחמימות ובשפת החבר'ה.
רולס בן 55 נשוי לעירית אב לארבעה, גרים ברמות השבים. גדל בקרית מוצקין, בקומה רביעית בבלוק בלי מעלית, שכנים מכל עדות ישראל והרבה חברים. "הילדות שלי בפריפריה היא שעיצבה את אישיותי ואת מי שאני והיא זאת שמאפשרת לי לדבר הכי 'ישראלית' כי רק מי שגדל בפריפריה עם שכנים מכל העדות יונק את הרב תרבותיות מינקות".
איך הכל התחיל?
"גדלתי בקרית מוצקין, אח בכור במשפחה של 4 אחים: כולם הגיעו בזכות עצמם להגשמה. אחותי אורלי היא אדריכלית מחברת רבי מכר של ספרי עיצוב בתים, דני יזם הייטק, ודפנה עוסקת בפיתוח עסקי בעולם. אבא אדריכל וצייר ואמא שמנהלת את כולם.
הייתה לי ילדות מדהימה, הרבה חברים. הייתי ילד שובב קצת. חניך פעיל בשומר הצעיר, מדריך וחבר גרעין. היינו קן מאוד אידאולוגי, בעלי מחויבות לצבא ולהתיישבות, ממש כמו אצל הדתיים שאני אוהב, רק בלי הדת. בצבא שירתי בנח"ל וביחידת איסוף של חיל המודיעין.
ערן רולס
כשהייתי בערך בן 18 אבא שלי אסף אותי ואת האחים שלי והודיע לנו שאנחנו 'יתומים פיננסיים' ושנצטרך לדאוג לעצמנו ולעתידנו הכלכלי. האמירה הרצינית הזאת נתנה לכולנו דרייב מטורף להתחיל לעבוד. היינו ארבעתנו מאוד חרוצים ועד היום אנחנו ממשיכים לרוץ למרחקים ארוכים.
אחד המיזמים הראשונים שלי היה מכירת בייצי משק מבית לבית. הייתי קונה מאבא של חבר מושבניק את הביצים, עולה לבניינים הגבוהים בקריות ומוכר מדלת לדלת, פיתחתי את החלוקה ללחמניות חמות בוקר בוקר, הייתי מסתובב בשעות הבוקר המוקדמות ומחלק ל 250 משפחות ותולה על הידית. אחלה כושר. ידעתי שאני צריך לדאוג לעצמי וחשבתי באופן יצירתי".
איך התבטאה היצירתיות הזאת בהמשך?
"עבדתי ב'איטונג' במכירות, וגיליתי שבענף הבנייה אין גורם שאחראי על הספקת מידע והדרכות בתחום הבנייה והנדל"ן (חיל מודיעין), החלטתי להיות מומחה בתחום והתחלתי לפתח קורסים מקצועיים ביניהם קורס למשפחות שבנו את ביתם, לאט לאט הקמתי ממש מכללה, עם קורסים לעיצוב, לבניה, לבטיחות, קבלנים, מנהלי עבודה, מפקחי בנייה ועוד. בהתחלה עשיתי כמעט הכול לבד, שיווקתי, חילקתי פליירים, ניהלתי, העברתי הרצאות ולאט לאט העסק גדל וראינו שיש ביקוש אדיר לידע בתחום".
איך הגיע המפנה עם "מרכז הבניה הישראלי"?
"בשנת 1999 ראיתי מודעה קטנה ובה נכתב שמרכז הבנייה שהיה אז שייך למדינה עומד להיות מופרט ויעבור לידיים פרטיות. החלטתי לקנות אותו, באמצעות 'מכללת בילדינג' שהקמתי. לא היו מתחרים ותמורת 56,000 שח רכשתי את המוסד שהפסיד כסף רב, אבל אני הבנתי את הפוטנציאל הטמון בו. היום משמש מרכז הבנייה הישראלי כזירה העסקית המרכזית ובית לעוסקים בעולם הבנייה, הנדל"ן העיצוב והתשתיות.
אני איש מאמין, ובגלל זאת, אני מאמין שקיבלתי לידי פיקדון, לסייע בבניין הארץ. ואני נאמן לשליחות הזאת ולתפיסת היעוד הזאת. אנחנו מלמדים אנשים מצוינות בבניה, איך לבנות באופן איכותי, איך לזהות קבלנים טובים ואמינים, איך לשדרג מנהלי פרויקטים ובינוי, אנחנו מאוד מקדמים את נושא הבטיחות בבניה, מקדשים את ערך שמירת חיי אדם ועוד. בחרנו להיות מעיין של ידע ואת כל זה אנחנו עושים באמצעות קורסים, ימי עיון, ועידות, כנסים, שולחנות עגולים ועוד, ברמה הכי גבוהה שיש. יש לנו מגוון רחב של פורומים בתחומים שונים שלומדים יחד, מתמקצעים, יוצרים שיתופי פעולה.
לפני 20 שנה התחיל הכנס הראשון שלנו, 'עיר הנדל"ן' ואליו הגיעו 250 איש מתחום הבניה. זה היה כנס מושקע באילת ובאו מרצים מהשורה הראשונה והיו שולחנות עגולים ואמנים הכי נחשבים. הכנס הפך להצלחה גדולה. היום, 21 שנה אחרי, יש בכנס הדגל של 'עיר הנדל"ן' כבר 4000 אנשים מכל מגוון התחומים בבניה, אדריכלים, מעצבים, מהנדסים, קבלנים, שמאים, מתווכים מנהלי פרויקטים, בעלי מקצוע, מתקני מזגנים ועוד…
אני מומחה בבניית קהילות, ואחד הדברים המשמעותיים שאני עושה במרכז הבנייה ובכנסים, אני בונה קהילות של אנשים שמעבירים ידע ויוצרים שיתופי פעולה, מפרים בעשייה החשובה של בניית הארץ".
ספר לי על תחום שקידמת ושאתה גאה בו במיוחד?
קודם אספר לך שחוויתי הרבה מאד כשלונות עסקיים. להיות בעלים של עסק כמעט שלושים שנה, מזמנים משברים וטעויות.
המזל שלי שהיו לי קצת יותר הצלחות מנפילות. אני יכול היום לכתוב ספר על טעויות של יזמים ומנהלים. הקסם הוא לא לפחד להיכשל ולדעת לקום מהרצפה אחרי שאתה חוטף נפילה. ובכל זאת משהו שאני מחובר אליו הוא מפעל ההתיישבות ביו"ש ולכן יזמתי הקמת פורום 'נדל"ן יו"ש', שמטרתו לגרום לאנשי מדינת תל אביב להבין שיו"ש זה לא חומה ומגדל, זה אזור רציני מתפתח, ובו בנייה והזדמנויות נדל"ן מרתקות ושכדאי להשקיע בו כחלק ממדינת ישראל. הכנסתי את הפורום הזה לכל הכנסים החשובים והגדולים שלי, אני עובד יחד עם ראשי המועצות ,היזמים, המשווקים וכל בעלי המקצוע כדי לקדם את זה. עד שערבבתי את קהילת הנדלן של יו"ש עם כלל קהילת הנדל"ן, אנשי יו"ש היו מדברים בינם לבין עצמם, ואני זכיתי להביא את הקהלים לחיבור מתוך אמונה גדולה שזה חלק משמעותי מבניית הארץ.
עוד תחום שהוא בליבי, ואני עוסק בו, זה השכבות החלשות וחיילים משוחררים שיוכלו לקנות בתים במחיר סביר. חייבים לקדם חוק שיסייע להם ואני רואה בזה שליחות גדולה".
אתה איש דתי?
"אני לא אוהב הגדרות, ואני לא מגדיר את עצמי איש דתי, אני איש מאמין. יש בי אמונה מאוד גדולה ואני מרגיש שיש בי גם רוחניות מאוד גדולה. לאורך כל חיי, אני מרגיש את ההשגחה ואת היד המכוונת. היו לי השגחות מאוד גדולות ומרתקות שגרמו לי להבין את נוכחותו של הקב"ה בעולמנו, זה גרם לי להבין שכל מה שגדלנו עליו בחילוניות האתאיסטית שלנו, הוא לא לגמרי האמת. הרגשתי חיבור מאוד גדול לקב"ה.
בבית שבו גדלתי, פתאום להגיד 'אני מאמין' להניח תפילין ולהתפלל, זה ממש כמו לצאת מהארון. האכזבה של הורים דתיים שילדיהם יוצאים בשאלה, היא דומה גם בצורה ההפוכה. וזה היה מורכב מבחינה משפחתית".
מאיפה זה התחיל פתאום?
"האמת היא שדווקא אח שלי 'אשם' בזה. יום אחד סבא שלי נגלה לו בחלום. סבא כבר נפטר, והוא היה מחלוצי המחתרות, חילוני אתאיסט גמור. בחלומו, ראה אח שלי את סבא מגלגל נייר דבק על היד שבע פעמים. אח שלי לא הבין את פשר החלום. הייתי אז בכנס בווגאס, אחי התקשר אלי באמצע הלילה וסיפר לי. לא ממש הבנתי מה הוא רוצה, אבל שלחתי אותו להתיעץ עם רב מבני ברק, האדמור מפרמישלאן. הרב אמר שכנראה סבא מבקש שתניחו תפילין. כשאח שלי סיפר לי את זה, מיד החלטתי לקבל את זה על עצמי והתחלתי להניח תפילין ולהתפלל גם בשבת.
'רמות השבים', הישוב שבו אני גר הוא חילוני, בית כנסת שכן בתוך האולם תרבות ללא מבנה משלו והמניין הלך ודעך. המייסדים לא רצו בית כנסת. התחלתי להפיח רוח חיים ולאט לאט המניין גדל. כשלא היה ספר תורה, התחלתי לכתוב ספר והכנסנו לבית הכנסת. במשך שנים היה בנצי ווקס ז"ל בעל הקורא. במשך 10 שנים לא הצלחתי למצוא מישהו צעיר שישיר 'אנעים זמירות', אז אני הייתי שר אותו. אני חושב שאני המבוגר היחיד בכל הארץ ששר את 'אנעים זמירות'".
