תורתנו היא תורת חיים. לא ניתן לשבת במגדל השן התורני, להיות מנותק מהוויית העולם ולהנהיג את עם ישראל.
הציבור הציוני דתי שואף להנהגה, לשותפות אמת עם כל חלקי החברה הישראלית.
חז"ל מוסרים לנו עובדה חשובה בענין זה. רבן גמליאל, ששימש כנשיא ישראל שבבבל, פנה לבקר את ר' יהושע, שהיה חכם חשוב באותה תקופה ועני מרוד מאין כמותו. כשהגיע רבן גמליאל לביתו, ראה את קירות ביתו המפויחים, ושיער שהפחם בקירות נובע מהעיסוק בפחם. תגובתו של ר' יהושע לא אחרה לבוא והיתה חריפה: "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים". מנהיג המנותק מצאן מרעיתו, שאינו נושא בעול עם חבריו, יתקשה להנהיג את תלמידיו. כך הם פני הדברים גם ביחס לקבוצה כולה, לא ניתן להגיע לשותפות מבלי להכיר את צרתם של הסובבים אותנו.
הציבור הציוני דתי משתדל לחיות את חייו על פי הדרכה זו. אנו מעורבים בכל תחומי העשייה הישראלית, שותפים לעול הצבאי, משתתפים בשוק העבודה, ועוד כהנה וכהנה.
אולם בשנים האחרונות אני חש שהדברים הגיעו להקצנה לכיוון השני. הדברים אמורים בעיקר בשאלות של תרבות ישראלית לסוגיה.
לאחרונה נתקלנו בדעות של כותבים על תכניות טלוויזיה שונות שעוסקות בציבור הדתי. אודה ולא אבוש, לא ראיתי תכניות אלו אך מכלל הדברים שנכתבו, האווירה והסגנון של הסדרה ברורים.
עצם העיסוק בעניינים אלו בהרחבה, אמור לגרום לנו חוסר נוחות גדול.
ההתרגשות שאוחזת אותנו, כל אימת שהציבור הכללי עוסק בעולמנו אנו, תמוהה בעיני. פעמים נדמה לי שיש מי שחושב שרק על ידי סדרת טלוויזיה כזו או אחרת נצליח להיכנס לחברה הישראלית. הגדילו לעשות מספר כותבים, והביעו את ציפייתם הדרוכה לסדרת ההמשך.
ובכן, ידידי הצעירים, לא זו הדרך ולא זו המגמה. עלינו להיות גאים בעולמנו. לא גאווה שיש בה התנשאות, חלילה, אלא גאווה בעולמנו שמושתת על ערכים ועל שאיפות, על קדושה ועל טהרה.
איני טוען, שאין בעולמנו תופעות של התמודדות עם ירידות בעולם הרוחני, ובודאי שאם נתעלם מכך, הדברים לא יפתרו מאליהם. אך מסופקני, אם המקום המתאים לדון בבעיות אלו הוא דווקא במדיום זה.
תרבות יהודית אמיתית אינה חיקוי יוקרתי של העולם החילוני. תרבות יהודית אינה עוסקת בנושאים שהצניעות יפה להם.
אין בכך העלמת עין ובריחה מהתמודדות, אך עניינים אלו אין מקומם ברשות הרבים. מי שבאמת מעוניין להתמודד עם קשיים אלו, לא יעשה זאת ברשות הרבים.
עניין זה חורז את כל ביטוי התרבות למיניהם. גם אני הקטן, מפיק קורת רוח כשאני שומע על זמר כזה או אחר שמתקרב למקורות היהדות. יחד עם זאת, לא פעם אני עומד נדהם מההתרגשות העצומה האוחזת כותבים צעירים, המדווחים על זמר ששר על בורא עולם. אמנם הוא עדיין עושה זאת בגילוי ראש ובהופעות בשבת, אך מה זה חשוב, הוא מתחזק…
גיבורי התרבות האמיתיים שלנו הם אלה שנאמנים לערכי היהדות, עלינו לשאוף ולקדם אותם. יתכן, שעדיין אין רמתם משתווה למקביליהם, אך הם שלנו ועלינו לתמוך בהם בכל לב.
תרבות יהודית אינה רק מניחה כיפה על ראש האמן ובכך מכשירה את עשייתו, אלא עוסקת בתכנים ראויים ונכונים. תכנים המעוררים לחשיבה ולהתמודדות, בדרך צנועה ואחראית.
