הדיון הציבורי המתנהל עכשו הוא לא על הרעבים בעזה ולא על החטופים.
זהו אותו דיון ישן וותיק על השאלה האם אנחנו בעד ארץ ישראל או נגדה.
או אם תרצו: על השאלה למה בעצם עזבנו את הגולה ושבנו לארץ קדשנו. (ככה אני מנסח את השאלה, הצד השני כמובן לא יסכים אפילו עם ניסוח השאלה, הלא על זה הדיון).
אותו דיון ישן שלא עוזב אותנו ולא יעזוב אותנו. אולי הוא מלווה גם בצורך להעמיד את האנשים האחרים במקומם ולהסביר להם, שיבינו של אבא של מי המדינה הזאת.
זה דיון מהותי וקיומי, על השאלה מה הזהות שלנו ולמה אנחנו כאן. זהו דיון פנים ישראלי. כל מה שמסביב הוא תפאורה המסייעת לויכוח.
לכן אין טעם להסביר לצד השני שמה שהוא עושה רק ירחיק את שיבת החטופים ויקרב את הטבח הבא. בדיוק כמו שאין טעם להסביר להם שהדרך שלהם לא תביא שלום. הצד השני מוכן למסור את הנפש על ערכיו.
אילו הנושא היה שחרור חטופים, השמאל היה צריך להיות היום בעד הממשלה, שכבר שחררה כמעט 80% מהחטופים בדיוק בדיוק בדרך שהשמאל רוצה: בהסכם כניעה. קשה להאמין שמישהו אחר היה מסוגל להגיע להשג גדול מזה.
Ï˘·ÈÚÂ˙ ¯ˆÂÔ ÎÏ ‰Â‚ÚÈÌ ·„·¯
אבל בינתים קורים דברים. השמאל מפגין בעד החטופים. צה"ל נערך לכיבוש עזה, והחמאס מראה סימני גמישות.
"יפה", צוהל השמאל, "ההפגנות שלנו עוזרות".
אז אני מציע שכל שבוע השמאל יפגין בעד שחרור חטופים, במקביל צה"ל יכבוש את עזה. כל צד יגיד שהחמאס התגמש בזכותו, וכולם יהיו מאושרים.
‰Î¯Ú‰
הבעיה היא שבינתים ביבי מנהל את המלחמה הזאת כמו ביבי: בלי להכריע.
אני לא מתכוון שהוא לא מכריע את האויב (אם כי גם זה נכון), אני מתכוון שהוא לא מכריע במחלוקת הפנים-ישראלית.
הוא שומר על כל האופציות פתוחות.
בינתים אנחנו ממש לא מנצחים, אבל גם לא מפסידים.
שלשת רבעי רצועה הרוסה, אבל כל האוכלוסיה עוד שם.
ביד אחת הוא הורס, ביד השניה הוא מאכיל את הערבים. בדיוק כמו שרצו המפגינים אתמול, הוא שחרר כבר כמעט 80% מהחטופים בעיסקת כניעה ובשחרור מחבלים. אבל הוא לא נסוג.
בשיווי משקל על חבל דק. בלי להכריע לשום כוון. כמו שביבי אוהב.
˜„ÈÓ‰, ˘Á¯¯Â
הזמן העובר מצית את דמיונם של אנשים שונים. זה לא רק הקריאות (כלפי מי?) לשחרר מיד את כל החטופים. מדי פעם מבליח לחלל האויר איזה רעיון גאוני שאף אחד לא חשב עליו: נמאס לנו מפוליטיקאים מלוכלכים, בואו נקים מפלגה חדשה, נקיה, בלי אף פוליטיקאי. נמאס לנו ממלחמות, בואו נעשה שלום. נמאס לנו מטרור, בואו נביא איזה ערבי מתון שלא רוצה להרוג אותנו. נמאס לנו להיות עניים, בואו נזכה בפיס. נמאס לנו שיש חטופים, בואו נשחרר אותם.
‡˙Ì È„ÚÈÌ Ó‰ ‰ÓÁȯ
מי שתמך בעיסקת שליט, מי שהפגין בעד אוסלו, מי שדאג להוציא את צה"ל מעזה, צריך ללכת להתנצל בפני משפחות ההרוגים של שמחת תורה, בפני הנשים שנאנסו בשמחת תורה, בפני משפחות החטופים והפצועים.
הלא כל מי שתמך והפגין – הביא את הרצח, השבי והאונס.
הם יכולים להתנצל ולומר שהם לא ידעו. שהם באמת ובתמים האמינו שדווקא זה יביא את השלום, השקט, השלוה והבטחון.
אבל היום? היום הם כבר יודעים מה המחיר. היום הם כבר יודעים בדיוק מה הם מגלגלים עלינו בעיסקאות עם השטן.
איך הם מתכוונים להתנצל בפני הרוגי הטבח הבא?
הם לא חושבים על זה. יש להם שאלה קיומית של מהות ישיבתם פה, בארץ קדשנו.■
