אנשי ציבור

האנשים והארגונים שעשו את שנת תשפ"ג

איזו שנה הייתה לנו. נרצה או לא נרצה, זו הייתה שנה פוליטית במיוחד למרות היציבות המדומה שהגיעה לאחר אינסוף סבבי בחירות. זו הייתה שנה עם הרבה רגעים מרגשים: ישראלים שעשו טוב בחברה, גיוס חרדים לשירות לאומי ולצה״ל שצבר תאוצה ושיח, שירים חדשים שנעמו לנו, ספרים טריים שתפסו את מקומם בארון הספרים היהודי, והתקשורת הלאומית שעלתה מדרגה.
השנה החלה עם ארבעה פיגועי טרור וגם הסתיימה עם פיגועים רבים, שבעזרת השם יתמעטו בשנה הבאה. היה לנו הסכם שנוי במחלוקת עם מדינת לבנון. ב-ז׳ בחשוון התחלנו להזכיר גשמים ולבקש עליהם בתפילת העמידה, ובאותו יום ניגשנו אל הקלפי ובחרנו את הכנסת ה-25.
ב-ה׳ בטבת הממשלה ה-37 הושבעה, וכעבור מספר ימים הכריז שר המשפטים, יריב לוין, על תוכניתו לבצע תיקונים במערכת המשפט. רא״ל הרצי הלוי התמנה לרמטכ״ל ה-23 של צה״ל. בט״ו בשבט אירעו רעידות האדמה בטורקיה ובסוריה, והמשלחות שלנו הצילו חיים רבים. יום לפני פסח אירעו מהומות בהר הבית. מבצע ׳מגן וחץ׳ החל ב-י״ח באייר והסתיים כעבור חמישה ימים עם הסכם הפסקת אש מוזר. חודש חלף וקיבלנו את מבצעון ׳בית וגן׳ בג׳נין. לקינוח התחדשנו בפתיחת ׳הקו האדום׳ של הרכת הקלה בגוש דן.
בסופו של דבר זו הייתה שנה של אנשים וארגונים, ומערכת ׳גילוי דעת׳ בחרה את מי שעשו זאת הכי טוב במגוון תחומים. יש רבים וטובים שהשפיעו עלינו, הינה התשיעיה הפותחת.

פוליטיקה – ח״כ שמחה רוטמן

"בתפילות הימים הנוראים, לאחר שמבקשים מהמלך המשפט על תיקון מערכת המשפט, חותמים כל תפילה במילים שנתפלל שילוו אותנו לאורך כל השנה: 'ברכנו אבינו, כולנו כאחד יחד, באור פניך… המברך את עמו ישראל בשלום'".

בי"א בטבת (4 לינואר) נבחר חבר הכנסת שמחה רוטמן לעמוד בראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. בשעות הערב של אותו יום הכריז חברו, שר המשפטים יריב לוין, על תוכניתו לבצע רפורמה במערכת המשפט בישראל. דיו רב נשפך על הרפורמה ולא כאן המקום להאריך בה, אולם ברור לכול שמי שהפך למזוהה ביותר עימה הוא חה"כ רוטמן.
החודשים שמאז חשיפת התוכנית לשינויים במערכת המשפט הובילו אותנו לבחור ברוטמן. רוטמן ניהל שעות רבות של דיונים כיו"ר ועדת החוקה ועמד בגבורה של ממש בצעקות, בעימותים, בקללות ואף בטיפוס על שולחנות מצד חבריו מהאופוזיציה. בנוסף, רוטמן הסביר וגונן על השינויים הנצרכים מעל כל במה אפשרית, הרבה לפני שלוין הציג אותם לעם בישראל. שמחה רוטמן הוא איש השנה שלנו.
שמחה רוטמן: "אני מודה למערכת גילוי דעת על הבחירה בי, אולם לא אני הוא הנבחר אלא הנושא החשוב שאני ושותפיי הנחנו על סדר יומה של מדינת ישראל והציבוריות הישראלית – תיקון יסודי במערכת המשפט.
"השנה האחרונה הציפה את נושא מערכת המשפט לתודעה הלאומית. את הדיונים בוועדה בנושא זה עשינו תחת הכותרת 'ציון במשפט תיפדה – מחזירים את הצדק למערכת המשפט', בשל התפיסה הברורה של הרוב הגדול בעם שנדרש תיקון שורשי ויסודי במערכת שאיבדה בתהליך ארוך שנים את אמון הציבור בה. כמו בכל תהליך של רפואה ושל תיקון, יש גם תופעות לוואי וגם התנגדויות, שעוצמתן מעידה בעיניי יותר מכול על חשיבות הנושא. התמיכה והגיבוי הציבורי חזקים בהרבה מתופעות הלוואי וההתנגדויות, וזה מה שנותן לי ולחבריי את הכוח – כוחו של הציבור. הציבור כולו, מלבד מיעוט קטן, דורש תיקון יסודי במערכת המשפט. זה לא גורע מחובתנו לנסות ולהביא הסכמה פוליטית רחבה ככל הניתן, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן להתעלם מהזעקה ומהמצוקה של הציבור הגדול שהצביע ובחר בתיקון המשפט.

עיתונות – ינון מגל

הדרך הייתה מורכבת ובחלקה קשה, ויש עוד הרבה עבודה, אבל לפחות יש היום במות שבהן אפשר להשמיע את הדברים שבעבר לא יכלו להיאמר. כמי שהיה קול בודד בגירוש מהרצועה אני יודע שהשינוי הוא גדול, אבל זו עדיין רק ההתחלה".

את העיתונאי ומגיש הרדיו והטלוויזיה אנחנו מכירים שנים ארוכות אחורה. בניגוד לאנשי תקשורת רבים, את שירותו הצבאי ביצע בסיירת מטכ"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר שחרורו מהצבא, התקבל לקורס קריינות ב'קול ישראל' ועבד כקריין. משם עבר לגלי צה"ל ושימש ככתב לענייני 'שטחים', בהמשך עבד בחדשות 10 בתור כתב לענייני צבא – וכבר בתפקידיו אלו השמיע קול שונה מאלה המוכרים בתקשורת הישראלית לקראת תחילת שנות האלפיים, קול שאותו הקפיד להשמיע, קול שהלך והתגבר בשנים האחרונות.
אז מה הוביל את מגל להיות הבחירה שלנו? הקפיצה הגדולה של ערוץ 'עכשיו 14' נעשתה בשנה האחרונה, ובחלקה הגדול בזכות היכולות של מגל שמנחה את תוכנית 'הפטריוטים'. קריאת ה-"אוי אוי אוי" המפורסמת, הציטוטים ביידיש והפאנל המתחלף, הביאו את התוכנית לאחוזי רייטינג גבוהים בעלות נמוכה יחסית לשעת פריים טיים, כשנתון השיא היה 9.8 אחוזי צפייה, לא רע בכלל. לכך תוסיפו את תוכנית הרדיו המצליחה ב-103FM יחד עם בן כספית ואת הרשתות החברתיות.
ינון מגל: ״תודה רבה על הבחירה. אני מרגיש שליח של עם ישראל בתקשורת לקדם את החיבור של עם ישראל לארצו, למסורת, ואת תחייתו המחודשת. אני בתקשורת כבר 25 שנה, רובן הייתי חצי 'בארון' הפוליטי כי עבדתי במערכות שבהן כולם או כמעט כולם היו ב'מיינסטרים התקשורתי', כלומר בשמאל. התחושות שבהן אתה לא יכול להביא לידי ביטוי את עצמך באמת מלוות אותי עד היום. ברמה האישית אני מרגיש תיקון, שכפובליציסט אני חופשי להתבטא ולומר את מה שאני, וציבור שלם מרגיש זאת. מרגיש בר מזל שכל הניסיון הארוך שלי ככתב, כמגיש, כעורך וכפוליטיקאי בא לידי ביטוי ב'הופעות' הטלוויזיוניות והרדיופוניות שלי. ברור לי שכדי להעביר את המסר יש צורך ביצירת חוויה שתמשוך את העין או האוזן, ובעקבותיהן את המוח והלב, חוויה כייפית, 'מופע', 'שואוניוז'.

חינוך – פרופסור חיים שקד

"בשורה מרגשת, מודה לכם מקרב לב על הבחירה. בעיניי זה אינו כבוד אישי שלי אלא הערכה לעשייה של האקדמית חמדת בפרט והמכללות לחינוך בכלל, וזו ההזדמנות שלי להוקיר את כל השותפים שלי לעשייה הזו. אני רואה חשיבות רבה בקידום הכשרת המורות והמורים בישראל, משום שאיכות המורים היא בעיניי המפתח העיקרי להצלחתה של מערכת החינוך הישראלית. לכן אני משקיע בכך את מיטב זמני וכוחי, ואני שמח שהעשייה הזו זוכה למקום של כבוד".

שקד הוא פרופסור לחינוך, נשיא האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב, ויו״ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך בישראל. תחום המחקר שלו הוא ניהול חינוכי, ובעיקר מנהלות ומנהלי בתי ספר. בתחום זה פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בינלאומיים, וכתב וערך חמישה ספרי מחקר. הוא מרצה בקביעות בכנסים מחקריים ברחבי העולם, וזכה במענקי מחקר יוקרתיים. בארבע השנים האחרונות מכהן כנשיא האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב. מאז שנכנס לתפקידו הוא מוביל במכללה את פיתוחה של משנה חינוכית פורצת דרך, הנקראת 'פדגוגיה של חוסן' – האמונה שחלק מהתפקיד של נשות החינוך ואנשי החינוך הוא להגביר את החוסן של התלמידות ושל התלמידים. לפי משנה זו נדרשים הגננות והגננים, המורות והמורים לפתח ולהעצים בקרב התלמידות והתלמידים שלהם את היכולת להתמודד בהצלחה עם הקשת הרחבה של האתגרים שמזמנים החיים לכל אחת ואחד מאיתנו.
פרופסור שקד החל בפיתוח הרעיון של פדגוגיה של חוסן מתוך זיקה למקומה של המכללה בשדות נגב, המתמודדת עם מתיחות ביטחונית מתמשכת בשל קרבתה לעזה. עם זאת, מדגישה המכללה בראשותו כי כל אדם זקוק לחוסן, בכל מקום ובכל עת, ומכאן חשיבותה של משנת פדגוגיה של חוסן. האקדמית חמדת מנחילה את הפדגוגיה של חוסן בקרב אלפי הסטודנטיות והסטודנטים הלומדים במכללה את מלאכת ההוראה. המטרה היא שבבואם אל הגנים ואל בתי הספר יהיו פרחי ההוראה מצוידים בקשת רחבה של כלים תפיסתיים ומעשיים למימוש מחויבותם לפיתוח החוסן של התלמידות והתלמידים.
האקדמית חמדת בכלל ושקד בפרט הם כיום מקור ידע ארצי ובינלאומי על פדגוגיה של חוסן. המכללה פיתחה כלים פדגוגיים תומכי חוסן, מלווה תהליכים בקרב גורמי מטה במשרד החינוך, צוותי פיקוח, רשויות מקומיות, פורומים של מנהלות ומנהלים, ומשתפת פעולה עם גופים חינוכיים ומחקריים. משנת הפדגוגיה של חוסן, יחד עם פעולות נוספות שהוביל פרופסור שקד, הפכו את האקדמית חמדת למכללה מובילה. בשנים האחרונות חל גידול ניכר במספרם של הסטודנטים ובאיכותם, ולסגל האקדמי הצטרפו חוקרים מובילים. האקדמית חמדת הפכה לגורם חינוכי דומיננטי ברמה הארצית, ונמצאת בעיצומם של מיזמי בינוי רחבי הקף.הבחירה בפרופסור שקד מגיעה בעקבות כך שבשנה האחרונה הוא מכהן גם כיו"ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות האקדמיות לחינוך בישראל (רמ"א). הפורום מאגד את ראשי 19 המכללות לחינוך הפועלות בישראל, במטרה לקדם במשותף את הכשרת עובדי ההוראה. מאז נבחר שקד לעמוד בראשו התרחבה בצורה משמעותית פעילות הפורום והוא מצליח לקדם מהלכים משמעותיים בשדה ההכשרה להוראה.

חברה – אורית מרק אטינגר

״הבחירה הזו מרגשת ואני מודה לגילוי דעת עליה. אני חושבת שהעולם שלנו מורכב ויש הרבה דברים שמתנהלים בצורה לא מספיק טובה, ועלינו כחברה מוטלת האחריות לעשות כמה שנוכל כדי שיהיה מעט יותר קל לחיות כאן. אם זה להעלות מודעות על הקטל בכבישים, ואם אלה התנדבויות בקרב בני נוער בבתי החולים. אנחנו התחלנו עכשיו לפעול גם במחלקות של בריאות הנפש – תחום שגם הוא חשוב. בעשייה זו אני מרוויחה פעמיים – נותנת כלים לבני נוער ובנוסף משפיעה באופן חיובי על הסביבה".

אורית מרק אטינגר היא אשת תקשורת צעירה, ופעילה חברתית ותיקה. היא מרצה בפני קהלים שונים יותר מחמש שנים, ובמהלך הרצאותיה עוסקת בהתמודדות עם משברים, התמקדות בחיובי ובטוב, וצמיחה מתוך כאב. לפני כשבע שנים איבדה את אביה מיכאל מרק הי"ד בפיגוע ירי שבו גם אימה נפצעה קשה מאוד, כשלוש שנים מאוחר יותר נהרג אחיה הבכור במהלך שירותו הצבאי. מתוך כאבה הקימה אורית ארגון שמוסיף אור בעולם – ארגון 'אור מיכאל', והיא עומדת בראשו בהתנדבות.
בשנה האחרונה עשתה אורית מרק אטינגר קפיצה נוספת בכל הקשור לעשיית הטוב בחברה הישראלית, הפעם בזווית התקשורתית. מזה שלושה חודשים אורית היא פאנליסטית בתוכנית הבוקר של גאולה אבן-סער בערוץ 13, 'העולם הבוקר'. בתוכנית, שאליה מגיעה אורית מספר פעמים בשבוע, ישנה פינה בשם 'בא לי בטוב', כשבכל בוקר נוגעים אורית וחבריה לפאנל בנושא אחד של עשייה חיובית בישראל. לאחרונה יצא לאור ספרה הראשון, 'קרן אור שבורה', שעוסק בהתמודדות עם אתגרי חייה.

קפיצת השנה – ח״כ צבי סוכות

"בשנה זו פעלנו בכל כוחנו מול הטרור הערבי, בעמידה ברורה ונחושה לצד הליכי חקיקה מיוחדים כנגד ההסתה. ההתיישבות הצעירה קיבלה מעמד ואשרור, חומש ואביתר, ועוד זקנים וזקנות יושבים, וילדים משחקים והארץ נותנת יבולה. חלום הזוועה של מדינה פלשתינית נגוז כליל. ברוח השנה החדשה נמשיך באהבה גדולה בחיבור ושיח בין אחים יקרים עם מחשבות שונות, ולהיות לעזר ושליח לעמך ישראל אשר שלחוני. שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל".

צבי סוכות – חבר כנסת מטעם הציונות הדתית
לפני שבע שנים עזב צבי סוכות את הישיבה שבה למד, והשאר היסטוריה. בשנים אלה עסק סוכות בעשייה ציבורית רחבה הקשורה להתיישבות ביהודה ושומרון, ובין היתר פעל נגד פינוי עמונה, היה דובר ויועץ ליוסי דגן במועצת שומרון והיה בין מקימי היישוב אביתר. באזור פורים תשפ"ב (2022) החל לערוך את 'גילוי דעת', אולם לאחר כחמישה חודשים וחצי עזב והודיע כי יתמודד ברשימת הציונות הדתית לכנסת. בבחירות המקדימות הוא השיג את המקום החמישי.
את תחילת השנה עשה סוכות בבית כשכלל לא בטוח שיכהן כחבר כנסת, ובכל זאת, צבי סוכות הוא קפיצת השנה שלנו. לקראת הבחירות האחרונות, איחוד הרשימה עם מפלגת עוצמה יהודית ושריונים נוספים הובילו לכך ששובץ במקום ה-16 ברשימה המאוחדת, מקום לא ריאלי לכאורה. אלא שבחודש שבט השר בצלאל סמוטריץ' התפטר מהכנסת וסוכות נכנס לכנסת במסגרת החוק הנורווגי. שוב, השאר היסטוריה.
צבי סוכות: "תודה על בחירתכם. זכיתי השנה להיכנס לכהן כחבר בכנסת ישראל. נבחר ציבור שמשמש פה ואוזן לציבור כה גדול ששלח אותי לייצג אותו בבית המחוקקים של עם ישראל. בבית הזה, שעיני כל העולם כולו נושאות אליו, יש לי את הזכות הגדולה לא רק לפעול לפי כללי המשחק, אלא גם לקחת חלק ביצירתם. בדור זה, דור הגאולה, אחרי אלפיים שנות גלות איומה שבנו לארץ אבותינו מכל קצוות תבל, לפתח חיים וברכה בנחלתנו ההיסטורית. נכון, יש קשיים ומשברים אבל אנחנו חייבים להסתכל על התמונה הרחבה.

מחקר – פורום קהלת

״נמשיך לפעול להבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, להרחבת חירויות הפרט ולהעמקת עקרונות השוק החופשי, ללא מורא ממי שרוממות הדמוקרטיה בגרונם אך מאמינים שקולם שווה יותר, עד שיבואו ימים טובים לעם ולארץ".

'פורום קהלת' הוא מכון מחקר בלתי-מפלגתי שנוסד לפני כ-11 שנים על ידי הפרופסור משה קופל. בקהלת מגדירים את חזונם ככזה שיקדם את חירות הפרט ועקרונות השוק החופשי, ביסוס ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, וחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית בישראל. בקהלת מציגים את המחקרים שיוצאים תחתם ומבקשים להציג למקבלי ההחלטות ולציבור עובדות שעל בסיסן הם מציעים חלופות למדיניות טובה יותר. כך למשל בעשור האחרון פרסמו בקהלת ניירות עמדה על רפורמות נחוצות במערכת המשפטית.
הבחירה בפורום קהלת לרשימת אנשי השנה וארגוני השנה שלנו הייתה פשוטה – אנשי קהלת חוו השנה החולפת השפלות בחו"ל, עימותים מילוליים באולפני הטלוויזיה ואף עימותים פיזיים במשרדם שבירושלים – רק משום שהם בחרו להעמיד מכון מחקר שלא מתכופף בפני ערכי השמאל.
פורום קהלת: "בשנה האחרונה זכינו לקדם ייבוא חופשי במטרה להגן על חופש העיסוק ולהוריד את יוקר המחייה, חינוך חופשי כדי לאפשר להורים ולקהילות לעצב את הדור הבא באופן הטוב ביותר, ולבצע מהלכים לשיפור הביטחון האישי והלאומי שאנו תקווה שיבשילו כבר בשנה הבאה עלינו לטובה, וכמובן הקפדה על כך שהמילה האחרונה בהכרעות ערכיות כלליות תהיה של נבחרי הציבור.

מוסיקה – ישי ריבו

"לסיום, אני רוצה לאחל לכל הקוראים שנה טובה ומתוקה, שנזכה לשנה עם יותר אהבה ושלום בינינו. אמן".

ישי ריבו נולד וגדל במרסיי שבדרום צרפת ובגיל שמונה וחצי עלה עם משפחתו לישראל. הוא פרץ לחיינו במהלך תשס"ב (2012) עם השיר 'אור כזה' מתוך אלבום של 'הפרויקט של עידן רייכל', והיה לזמר הדתי הראשון שנטל חלק בפרויקט. במהלך השנים הביא לנו להיטים ואלבומים בלתי נשכחים כמו 'תוכו רציף אהבה', 'פחד גבהים', 'אלול תשע"ט', 'סיבת הסיבת' ועוד. ריבו הוא חלק מפרויקט 'צמאה' הידוע. לפני ארבע שנים זכה בתואר 'זמר העשור' במצעד העשור של המוזיקה החסידית של רדיו קול חי, ושל רדיו קול ברמה.
הבחירה בריבו לא היתה קלה, שכן המוסיקה בישראל ובפרט במוסיקה היהודית, פורחת ומלאה, ובכל זאת, השנה ישי ריבו הופיע בטקס הדלקת המשואות בפעם השניה. בנוסף, לפני מספר ימים הופיע בהיכל הבידור 'מדיסון סקוור גארדן' בעיר ניו יורק מול קהל של 14,000 צופים, בהופעה הראשונה של זמר ישראלי אי פעם בהיכל.
ישי ריבו: "ראשית, תודה על הבחירה ועל המעמד, זה משמח ומרגש מאוד. כמה שנערכנו למופע במדיסון גארדן בניו יורק, הוא היה ועדיין שונה, מיוחד ומרגש. אולי בגלל שהתכוננתי לזה באופן מאוד רציני – חודשיים של עבודה שיורדת לפרטי פרטים. עבדנו על כל מה שקורה על המסכים, תכנון התאורה והסנכרון המלא על במה, רצינו שתהיה חוויה למשתתפים מעבר למוזיקה – גם החוויה הוויזואלית שהתחברה לחוויה המוסיקלית. אני שמח על כך כי את העבודה על המדיסון, נשלב בסדרת מופעי 'אלול' בירושלים, באר שבע וקיסריה. זה מרגש אותי מאוד.
"זאת הייתה חוויה אדירה, קיבלנו מחמאות רבות מהקהל, אפילו אנשים שעובדים במדיסון עצמו שכבר ראו אי אילו הופעות, אמרו שדבר כזה הם טרם ראו. גם החיבור הזה של 14 אלף יהודים, במרכז מנהטן ששומעים פתאום שופר וחווים את הכותל על מסכי הענק, זאת חוויה רוחנית גדולה. יש לנו תפקיד ושליחות, הוכחנו מוסיקלית ואומנותית שלא נפלנו ברמה ובביצוע משום דבר שקורה בעולם, אני מרגיש שנפלה בחלקי זכות.

תרבות – קרן קולנוע שומרון

"עבורנו זו בחירה מרגשת במיוחד. הקרן פועלת מזה חמש שנים ואנחנו מצפים לעוד הרבה עשייה פורה שבה נמשיך להביא את הקול הייחודי של יהודה ושומרון לקדמת הבמה. הסרט 'ההילולה' יצא לפני מספר חודשים והפך לשובר הקופות של הקיץ – לראשונה בתולדות המדינה סרט שמתרחש בקבר יוסף. בשנה הקרובה צפויים לצאת לאקרנים שני סרטים גדולים נוספים של הקרן. אנחנו מתרגשים עם יוצרי הקולנוע על הבחירה הזו. תודה".

קרן קולנוע שומרון היא קרן הקולנוע של יהודה שומרון ובקעת הירדן, שהוקמה על ידי ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, ואסתר אלוש מנכ"לית הקרן. מטרת הקרן היא לפתח תעשייה מקומית בתחומי הקולנוע, הטלוויזיה והמדיה החדשה, באזור יהודה ושומרון. הקרן רואה חשיבות בהעצמת הנראות והייצוג של הפריפריה על המסך ובפיתוח שיח תרבותי ומקצועי בין היוצרים המתגוררים באזורים אלה לבין תעשיית הקולנוע הישראלית הענפה הפועלת במרכז.
פעילות הקרן החלה לפני כארבע שנים וכמה מסרטיה זכו בפרסים בארץ ובעולם, אולם נראה שהשנה עשתה קפיצת מדרגה תקשורתית. הקרן תמכה עד היום ביותר מ-100 סרטים עלילתיים ותיעודיים, כשבין השאר תמכה הקרן בסרט שובר הקופות של קיץ תשפ"ג – 'ההילולה', שחלקו מתרחש בקבר יוסף. בנוסף תמכה הקרן בסרט 'שלושתנו' שמספר את סיפורה של משפחה חרדית עם ילד בעל מוגבלויות שעברה להתגורר בשומרון, סרט שקטף את המקום הראשון בפסטיבל ירושלים האחרון.

ביטחון – רכזי הביטחון

 "יותר מ-430 רבש"צים במדינת ישראל מגנים יום יום ושעה שעה על חייהם של מעל למיליון תושבים. הבחירה בנו כאנשי השנה מרגשת ומרוממת את הלב,
אך אל לנו לנוח עם בחירה זו על זרי הדפנה. הרבש"צים הם חוד החנית בהגנה על הציבור ורק בשנה האחרונה עמדו תחת מעמסה רבה. כעת, על שר הביטחון להפסיק את מחול השדים ולקבע לאלתר את מעמדם. אי הסדרת מקצוע הרבש"צ כמותו יריקה בפרצופם של מיליוני אזרחי ישראל שחיים ללא הגנה. אסור שדם של תושבי ישראל והרבש"צים יהיה הפקר".

השנה, על פי כלל המדדים, חווינו שנה עם טרור מוגבר. זה התבטא בכבישי יהודה ושומרון, זה בא לידי ביטוי בבקעת הירדן שלרוב שומרת על שקט, וכמובן שזה נראה גם דרך מבצעי ׳מגן וחץ׳ ברצועת עזה ו׳בית וגן׳ במחנה הפליטים ג׳נין. זה לא תמיד נראה ואין 100 אחוזי הצלחה, אבל מערכת הביטחון – צה״ל, משטרת ישראל ושב״כ, כולם אמונים על ביטחון העם היושב בציון ועושים ימים כלילות כדי שאנו, האזרחים, נוכל לשמור על שגרת חיינו ככל האפשר.
חיפשנו את הדמות הביטחונית ששינתה את השנה, קצין שהיה מעל כולם. והיה קשה להכריע כי לא היה שם שחזר על עצמו בשנת תשפ״ג. מה כן היה לנו? כמו בכל שנה והשנה אף יותר בשל התקופה הלא פשוטה, היו אלה הרבש״צים שסיכנו את חייהם עבורנו – ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ובכלל היישובים סמוכי הגדר בדרום ובצפון.

עוד במדור זה

הנכבה היהודית

הנכבה היהודית

ביו"ש, ארץ התנ"ך, מאות אתרי מורשת שמעידים ומאששים את חיי היהודים על הארץ הזו. כמעט בכל הר או גבעה ניתן למצוא שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות והעם העתיק ביותר מבין שלל הממצאים הוא העם היהודי.
אתרי המורשת ביהודה ושומרון מנוהלים באופן מנוכר והזוי, במקרים רבים הבעלות עליהם מוגדרת כפלשתינית פרטית על אף שאין שום הצדקה וביסוס להגדרה מקוממת זאת. על מנת להבין את שורשי התופעה צריך לחזור אחורה למלחמת העצמאות אל מה שמכונה ׳הנכבה׳ או אולי אפילו למרד הערבי הגדול בו למעשה החלה החרבת הכפרים השיטתית על ידי השלטון הבריטי.
על פניו נראה שההימנעות מהכרה בבעלות היהודית על אתרי ארכאולוגיה נעוצה בחשש שהכרה כזו עלולה לחשוף את מדינת ישראל בפני תביעה דומה להשיב את הבעלות הערבית על אתרים רבים במדינת ישראל.
יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל קרב ובא ויחד איתו צפה ועולה לא פעם לשולחן הדיונים שאלת הבסיס המוסרי להקמת מדינת ישראל. לא פעם אוהבים אנשי שמאל לנופף בפגם המוסרי, בטענה שעשרות כפרים ערביים הוחרבו בתקופת מלחמת העצמאות ועל חורבותיהם הוקמו יישובים וערים יהודיות שנמצאים היום בלב הקונצנזוס הלאומי.
מרביתו של השמאל הישראלי איננו מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו, אך באופן אבסורדי מיעוט קיצוני מעוניין להשליך את האחריות לתיקון ה׳עוול׳ לשטחי יו"ש שנכבשו לאחר הקמת המדינה ומפציר בפני מקבלי ההחלטות לעוזבם לטובת האוכלוסייה הערבית ולא לבצע בהם פעולות התנחלות יהודיות. עיקרה של הטענה היא, לא לחזור שוב על אותה הבעיה אך טמונה בה גם רמיזה – יתכן ושטחים אלו יפצו על הטרגדיה ויביאו סוף סוף את השלום המיוחל.
למרבה האירוניה, מרביתם של הכפרים הערביים ביו"ש יושבים כיום על חורבותיהם של שרידים קדומים שנותרו עוד מתקופת ההתנחלות היהודית בארץ לפני יותר מ-2000 שנה.
למעשה, שטחי יו"ש הם מודל עתיק של אותה הנַכְּבָּה בדיוק. יתרה מכך, חלק ניכר מערביי יו"ש בזמן מלחמת ששת הימים היו פליטי 48, כך עולה מנתונים רשמיים שפורסמו, אחד מכל שלושה ערבים בשטחי יו"ש הוא פליט ממלחמת העצמאות. האיוולת ברורה.
הרצון לתקן עיוות על חשבון הנצחת עיוות זהה הוא לא סביר ולא הגיוני. אם דרוש תיקון התיקון צריך להתבצע באותו השטח שבו קרתה הטעות ואם מעשה הקמת המדינה מוצדק אזי יש להביט למציאות בעיניים ולהודות בה.
בראי היסטורי ניתן לקבוע בוודאות שההתקוממות הערבית היא זאת שהביאה עליהם את חורבנם. אילולי היו נלחמים בנו היו זוכים לחיות לצידנו ללא הפרעה. על אף שהוגלינו מארצנו, כאשר חזרנו הביתה התנועה הציונית עסקה בגאולת האדמה בכסף מלא בדיוק כפי שאבינו הקדמון רכש את מערת המכפלה למרות ההבטחה האלוקית שקיבל.
חשוב לציין שהחרבת הכפרים הערביים התחילה עוד בשלהי השלטון הבריטי לאחר המרד הגדול במהלכו הוחרבו והועלו באש על ידי הצבא הבריטי קרוב ל-40 כפרים ואף הוגלו אלפי ערבים.
בסקר חרום שנערך מיד לאחר מלחמת ששת הימים על ידי משרד הביטחון אותרו מאות אתרים ארכיאולוגיים מתקופת ההתנחלות הישראלית ואף מתקופות קדומות המוכיחות ללא ספק את קיומו של השלטון היהודי בארץ. הנתונים מראים שלא רק שלטון היה כאן, אלא התיישבות של ממש בכל רחבי יו"ש.
לנתון זה השלכות רוחב עצומות, למשל, בשאלת הבעלות על הקרקעות ביו"ש, אך למרבה הפלא איש כמעט אינו מתייחס לכך ברצינות.
כאשר מגיע ערבי ובידו קושאן תורכי מלפני יותר מ-200 שנה מתייחסים אל זה כקודש קודשים ומעניקים לו זכויות גם אם הוא הפקיר את אדמתו ולא השתמש בה משך דורות, אך מדוע שרידי התנחלות יהודי אינם נחשבים כהוכחת בעלות על הקרקע?
מי שאולי האשם הגדול ב"נַכְּבָּה היהודית" הוא מי שהיה אמון על שמירת אדמות המולדת, הלא הוא ה"מנהל האזרחי". המנהל אימץ במשך שנים גישה לפיה אדמות יו"ש הן פלשתיניות פרטיות עד שיוכח אחרת. כתוצאה מכך תוקנו במרוצת השנים מאות תקנות הפוגעות באופן שיטתי ביהודים ומעדיפות אוטומטית את הנרטיב הערבי.
קחו למשל את הנתון המדהים הזה: המנהל האזרחי מסרב לאשר חפירות ארכיאולוגיות בשטחי סקר! מדוע? כי לטענת אנשיו יתכן שאדמות אלו הנן פלשתיניות פרטיות ומשום כך לא ניתן לאשר שימוש בהן אפילו למטרות חפירות הצלה.
ממלכת יהודה וממלכת ישראל שלטו יחד במרביתה של הארץ במשך מאות שנים. הממצאים הראשונים של המחקר הארכיאולוגי מראים שבתקופה זו אדמות יו"ש יושבו בצפיפות על ידי היהודים. מרביתן של מדרגות העיבוד, ׳טרסות׳ (שנחשבות גם הן אוטומטיות כקרקעות פלשתיניות פרטיות) נבנו בתקופה זו, ועשרות יישובים נפרסו לאורך ולרוחב הארץ. מה שמדהים לא פחות הוא השתמרותן של שמות האתרים כפי שהם מופיעים עוד בספר יהושע. תקוע, חלחול, דביר ובית ענות הם רק חלק קטן מן היישובים היהודיים שעל חורבותיהם יושבים כיום כפרים ערביים.
קחו בחשבון שהמחקר הארכיאולוגי מתרחש 2,000 שנה אחרי המאורעות אז אם מוצאים עשרות אתרים ובהם סימני חיים, הווי אומר שהחיים כאן היו ממש אינטנסיביים וצפופים, קחו גם בחשבון שאוכלוסייה הערבית דאגה להשמיד כמה שיותר סממני זיהוי יהודיים, תוסיפו לזה את העובדה שהמנהל האזרחי לא מאפשר מחקר רציני ארכיאולוגי ומכאן תבינו את העוצמה של כל מטבע או חרס שנמצא למרות כל זאת במעמקי האדמה.
חקר הארכיאולוגיה צריך גם הוא לעבור שינוי קטן. מרביתם של החוקרים מתמכרים לעבר עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לדמיין אפילו פגיעה קלה שבקלים בממצאים ההיסטוריים. הגדילו לעשות מספר חוקרים שאף הציעו לכסות אתרי מורשת שלמים על מנת לשמור אותם באופן המיטבי ביותר לאלפי השנים הבאות.
מה שקורה בינתיים בשטח, הוא כמובן הפוך לחלוטין וזאת בשל אוזלת היד המכוונת של המנהל האזרחי. הערבים לא מפספסים הזדמנות להרוס ולהשמיד את שרידי החיים היהודיים שהיו כאן ועל הדרך אף הורסים אתרים בעלי חשיבות בין לאומית כדוגמת מזבח יהושוע בין נון.
תכלית הממצאים ההיסטוריים היא להוכיח לכל את דבר זכותנו על הארץ ויחד עם זאת להשתלב ממש בחיים החדשים שהולכים ונבנים בארץ הזו. אין יותר מרגש לנסוע בדרך האבות המקורית ומאידך גיסא אין מנוס מלהתאים אותה למציאות החדשה בחלק מהמקטעים. אך שימו לב עד כמה השילוב בין העבר הרחוק למציאות העכשווית מייצר את העוצמה שלנו כעם העתיק ביותר בעולם.
הגיע הזמן ששטחי הארכיאולוגיה יוכללו באדמות המדינה ויוקצו לאחר חפירה ושימור להתיישבות המחודשת של העם החוזר לארצו לאחר 2,000 שנות גלות. ■

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

רכב שעבר תאונה

ביום שני השבוע חולקו עשרה רכבי ביטחון חדשים לרבש"צים במועצה האזורית הר חברון. עשרת הרכבים החדשים שהחליפו עשרה רכבים ותיקים, נמסרו בנוסף לשלושה שנמסרו שבמהלך השנה, ושניים שנוספו למחלקת קרקעות, ובסך הכל במועצה מרוצים מ-15 רכבים חדשים.
לא רבים מכירים עד כמה חשובים רכבי הביטחון – הן בפעילות הביטחון השוטפת, והן בעתות חירום. “רכב הביטחון היישובי משמש את הרבש"ץ והמאבטחים ביישוב לביצוע הפעולות הנדרשות בהגנה על התושבים, ובאירוע חירום מסייע בהגעה מהירה לזירת האירוע, עם הציוד הנדרש לשלבים השונים באירוע", מסביר מנהל מחלקת הביטחון במועצה, נדב צחור.
בסוף אוקטובר 2022 נרצח רונן חנניה הי״ד, תושב קריית ארבע על ידי מחבל ערבי, מוחמד ג'עברי. בפיגוע נפצע קשה החובש עופר אוחנה ומאבטח נוסף שהגיעו למקום כדי לטפל בחנניה ובנו. לאחר מכן הגיעו לזירה הרבש"ץ של קריית ארבע שדרס את המחבל שחוסל בהמשך על ידי חייל בחופשה. הרכבים החדשים, כמו רוב מוחלט של הרכבים מוגנים נגד אבנים אולם לא נגד ירי, "לכן, בניגוד לאירוע המוכר ליד קרית ארבע, כאן אין סיפורי גבורה כאלה ב"ה. הרכב כפי שציינתי מסייע לרבש"ץ בהקשרי הגעה מהירה והציוד הנחווה הנדרש עבורו לטיפול באירועים".
רכישת הרכבים החדשים לא זולה כלל וכלל. משרד הביטחון ופיקוד העורף מעבירים 145,000 שקלים עבור כל רכב, והמועצה נדרשת להשלים את השאר. בסך הכל מחירו של רכב כולל אבזור מתאים עומד על כרבע מיליון שקלים.
ברכבי הביטחון עושים שימוש יומיומי 7\24 ובכל רכב נוהגים במהלך היום והלילה מספר אנשים – הרבש"ץ והמאבטחים, כל ישוב והסידור שלו – ומשכך לתחזוקת הרכב חשיבות גדולה מהרגיל. נדב צחור מפרט: “פיקוד העורף מתקצב את המועצה בתקציב אחזקה דיפרנציאלי המשתנה בין היישובים בהתאם לנוסחה מוגדרת המחשבת את גודל הישוב, ובהתאם את התקציב המוגדר לביטוחים, טיפולים משתנים וכו'. בכל מצב של עלויות נוספות המועצה סופגת את העלויות".
נציין כי תקציב לשדרוג רכבי ביטחון מגיע אחת לשש שנים בסיוע היחידה להתיישבות במשרד הביטחון ופיקוד העורף, בהתאם לתקציב מדינה ותיעדופים של פיקוד מרכז.
היישובים המאושרים: תלם, אדורה, נגוהות, בית חג"י, מעלה חבר, טנא-עומרים, שמעה, שני, סוסיה ואשכולות. ראש המועצה יוחאי דמרי אומר כי החלפת צי הרכב הבטחוני לצי חדש ואיכותי, מהווה נדבך חשוב וחיוני במעטפת הבטחון של כל ישוב וישוב וביחוד בימים אלו של מציאות ביטחונית לא פשוטה. “זה הזמן לומר תודה לכל העוסקים במלאכה – הן ליחידה להתיישבות במשרד הביטחון, פיקוד העורף, למליאת המועצה על הוספת התקציב הנדרש, למנכ"לית, לגזבר, לקצין הביטחון בתעבורה חיים תבו, ולמחלקת הבטחון המסורה והאיכותית. וכמובן לרבש"צים היקרים והאהובים, אנו בטוחים שהכלים יהיו לעזר רב. תתחדשו, וכשאתם שומרים עלינו תזכרו לשמור גם על הנוהגים בכלים, ועל הכלים עצמם".
דבריו של ראש המועצה והבקשה לשמירה על הנהגים והרכבים לא נאמרים ללא ביסוס. לרוב הנסיעה ברכבי הביטחון נעשית במהירות נמוכה בתוך הישובים, אולם בעת הצורך – התראות ממצלמות האבטחה, התראות על גדר הביטחון, ואירועי חירום שונים – הנסיעה נעשית פחות בטוחה בשל דרכי ביטחון לא סלולות ונהיגה שאינה זהירה מספיק.
כך למשל, בינואר 2023 אירעו שלוש תאונות תוך ארבעה ימים במהלך נסיעות ברכבי ביטחון ביהודה ושומרון. “תעשו עצירה מהמרוץ היום יומי, תנו תדריך לנהגים ברכבים, תוודאו שכל סייר מבין את משימתו ואחריותו – השבתת הרכבים פוגעת בביטחון היישוב, וכמובן סכנת חיים בתאונה", נכתב בהודעה שנשלחה לרבש"צים. ■

ראש…
הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

את אסתר פולארד כולנו הכרנו בתור מי שהלכה ממקום למקום, מדלת לדלת, מלשכה ללשכה, כדי למצוא את הדרך שתוביל לשחרורו של בעלה מהכלא האמריקאי בו נמק במשך עשרות שנים ארוכות. אך בין מאמץ אחד למשנהו הייתה לאסתר מטלה נוספת שלקחה על עצמה בשביל בעלה יהונתן. שליחות מיוחדת אותה לא יכול היה לעשות ממקום שביו.
במשך כל השנים בהן היה מאחורי סורג ובריח לא פסק יהונתן מלעקוב ולשמוע על המתרחש בארץ ישראל. הקורבנות והנפגעים בפיגועי הטרור הנוראיים לא נעלמו מעיניו ומליבו. את הדרך להביע בפניהם את תנחומו וכאבו על אובדנם או לחזק אותם בעת משבר מצא יהונתן באמצעות מי שהייתה שליחתו המסורה ושותפתו לדרך, שביום ראשון הקרוב יחול יום השנה הראשון לפטירתה.
"לחבוש קצת את הפצע הנורא"
"בזמן שאנחנו ישבנו שבעה אסתר הגיעה אלינו ואמרה שהיא באה בשליחות בעלה להביא לנו מתנות לילדים היתומים, נשארו שלושה והיא הביאה בשבילם שלושה דובים נחמדים לתת להם", מספר הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל שנרצחה בפיגוע הנוראי באיתמר, יחד עם בעלה אודי ושלושת ילדיהם, יואב, אלעד והדס. "מאוד התרגשנו מזה".
"היא אמרה שבעלה ביקש ממנה לבוא ולעודד אותנו, לחזק אותנו. זה היה לחבוש קצת את הפצע הנורא שהיה, כאשר שמישהו כל כך רחוק בתנאים כאלה, חושב עלינו. זה היה חיבוק חשוב ומשמעותי, שאי אפשר לשכוח. כמובן סגרנו מעגל כשנסענו לבקר את יהונתן בכלא בארה"ב".
הרב בן ישי ביקש מאסתר לבדוק את האפשרות לנסוע ביחד עם הנכדה הגדולה, תמר, כדי לבקר את יהונתן בכלא. הדברים אכן הצליחו להסתדר ולאחר מבצע התארגנות רציני מאוד ברוך השם הפגישה יצאה לדרך למרות מאסרו של יהונתן.
"ראיתי איפה הוא יושב, איפה הוא נמצא ואיך הייתה לו מחשבה לשלוח את אסתר אלינו אלפי קילומטרים משם. איך היה רגיש לכל דבר ולמה שקרה אצלנו. הם היו עם מבט מאוד כללי, התעלמו מהמציאות האישית שלהם וחשבו על העם. אנחנו יודעים עד כמה יהונתן מסר את נפשו על כך. השתוממתי מזה שאדם שסובל כל כך הרבה – המחשבה העיקרית שלו היא לנחם את המשפחה הזאת. ראיתי כמה הוא מחובר וקשור לכלל.
"כשהלכנו לבקר אותו הוא היה אבל על אביו והרשויות לא הרשו לו ללכת להלוויה. אנחנו בהשגחה מדהימה הגענו אליו באותו זמן. הוא שלח את אסתר אלינו לניחום אבלים והגענו אליו כשהוא אבל. החזרנו לו טובה כביכול".
הרב בן ישי מספר על הקשר העמוק אליו נחשף בין יהונתן ואסתר במהלך התקופה בה זכה להכיר אותם. "התרשמתי כל הזמן כמה היא דואגת לו כמה היא מרגישה אחריות עצומה על גורלו של יהונתן. כמה הקשר בניהם היה קשר מיוחד, של אדם אחד שחולק לשניים. אחד בבית סוהר ואחד בחוץ, כאשר חלק אחד עושה כל מה שהוא יכול כדי שהחלק השני ייצא לחופשי. הרגשתי שהיא חיה בתחושת שליחות להוציא את יהונתן מבית הסוהר ושיזכה להגיע לארץ".
"יהונתן מתפלל לשלומו"
ליה ירד היא אם לתשעה. בשנת תשס"א פצמ"ר שנורה אל עבר היישוב עצמונה בו התגוררה עם משפחתה פצע את בנה השביעי, אריאל בן השנה, והותיר אותו במצב קשה. "אריאל היה מאושפז שלושה שבועות בסורוקה ותקופה ארוכה לאחר מכן בשיקום בבית החולים אלי"ן", מספרת ירד, "בזמן שאריאל היה מאושפז הגיעו לבקר אותנו שתי נשים. אחת מהן הייתה אסתר פולארד. היא אמרה לנו שהיא הגיעה בשליחות בעלה הנמצא בכלא, וביקש ממנה להגיע לבקר את בננו. היא הביאה איתה מתנה בשביל אריאל, מכונית גדולה. יהונתן ביקש ממנה לקנות".
"כיום אריאל בן 23, סיים בגרויות, בעל רישיון נהיגה, לומד בישיבה גבוהה ועושה שירות לאומי. כשהוא נפצע אמרו לנו שאולי הוא לא יחיה, או שיהיה צמח או בעל נכות רצינית. אני זוכרת שאסתר הגיעה לבקר בערך חודש לאחר שנפצע. היא מסרה שיהונתן מתפלל לשלומו והביאה את המתנה. שמעתי מאחרים שאסתר ביקרה עוד הרבה נפגעים ומסרה להם את התפילות והאיחולים של יהונתן. אני כל הזמן זוכרת מאז את הביקור הזה שלה".
"אחרי שיהונתן שוחרר והם הגיעו לארץ, רצינו מאוד לפגוש אותם ולהגיד ליהונתן 'הנה הילד שהתפללת עליו', אבל אמרו לנו שאסתר צריכה מאוד להישמר בגלל שהיא חולה ולא יכולה להיפגש איתנו אז לא פגשנו אותה, אבל הגענו עם אריאל בשבעה ליהונתן והוא סיפר לנו גם על אסתר וגם על הקשר לגוש קטיף. קיווינו שהם יחיו ביחד הרבה זמן בארץ אחרי שיהונתן שוחרר, לצערנו זה לא קרה".
"לא היה יום שלא בכינו על כך"
בשל תנאי המאסר הנוקשים של יהונתן, הוא ואסתר מעולם לא זכו להביא ילדים משלהם לעולם. כעת יהונתן רוצה לגמול חסד לאסתר ולהנציח את זכרה באופן ראוי ומשמעותי כיאה לפועלה למען עם ישראל במשך שנות חייה ולהקים את 'מרכז ילדי אסתר – מרכז לחינוך יהודי מהגיל הרך ועד בני נוער שימוקם בעיר תל אביב'".
ביום ראשון הקרוב, היום בו ימלאו שנים עשר חודשים לפטירתה של אסתר ע"ה – יתקיים ערב שגרירים מיוחד במלון 'רמדה' בירושלים, ביחד עם יהונתן, בו כל אחד כפי כוחו יוכל להגשים את חלומו ולהכיר טובה עצומה לאסתר על כל מה שעשתה למען יהונתן בפרט ועם ישראל בכלל.
"לצד הפעילות הבלתי פוסקת שלה למען שחרורי והשבתי לארץ ישראל, אסתר עשתה הכול כדי להשמיע את קולי ולהיות שליחה עבורי במקומות שאליהם לא הייתה לי אפשרות להגיע", מספר לנו יהונתן פולארד, "הדבר המשמעותי ביותר עבורי היה העובדה שאסתר כיתתה את רגליה פעם אחר פעם לבתיהן של משפחות שכולות ונפגעי טרור על מנת לנסות לנחם, לעודד ולחזק את מי שנשאו את כאביו של עם ישראל באופן האישי ביותר. היו מקרים שבהם הביקור החד פעמי התפתח לקשרים משמעותיים מאוד שהמשיכו במשך שנים וממשיכים גם היום. זו בעיני אחת הדוגמאות המייצגות ביותר למי ומה הייתה אסתר עבורי ועבור עם ישראל.

"אסתר הייתה מורה במקצועה ולאורך כל המאבק לשחרורי מה שהיא עשתה בעצם זה להמשיך ללמד. היא לימדה אותי כיצד לא לאבד אמונה ותקווה וסייעה לי לצאת מהכלא אדם טוב ושלם יותר מאיך שנכנסתי אליו 30 שנה לפני כן. היא לימדה את עם ישראל כולו מהי ערבות הדדית ומחויבות בלתי מתפשרת לצדק".
"הכאב הגדול ביותר שלנו היה העובדה שלא זכינו להביא ילדים לעולם. לא היה יום שלא בכינו על כך. לקראת סוף השבעה חשבתי על כך שיש עדיין דבר אחד שאני יכול לעשות למענה וימלא חלק מהחוסר הזה – הקמת מרכז חינוך יהודי לילדים. אני עובד כבר קרוב לשנה יחד עם שותפים יקרים בכדי להפוך את החלום הזה למציאות וכעת אנו מתקרבים לרגע המשמעותי ביותר בדרך להגשמת החלום הזה".
"אני הבנתי שכמו המאבק לשחרורי – זה חייב לבוא מהעם", אומר פולארד, "ביום ראשון הקרוב יתקיים בירושלים אירוע מיוחד שאליו יגיעו בעזרת השם כל מי שרוצה לקחת חלק בקמפיין ויחד נצא בשבוע הקרוב לזכות את כל עם ישראל לקחת חלק בהנצחתה של אסתר באמצעות מאות ואלפי ילדים שיתחנכו לזהות יהודית ולאחדות ישראל לעילוי נשמתה. אני מתרגש מאוד מהמחשבה שאפגוש כל כך הרבה אנשים שעשו כל כך הרבה למעני ומתפלל שיחד נצליח במשימה".

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

לפני מספר שבועות התקיים בקהילת קוברסדורף-בורגנלנד שבאוסטריה מאורע מרגש. סימפוזיון שאורגן על ידי תנועת המזרחי בווינה בראשות נחמיה גנג על אודות ׳שבע הקהילות׳ היהודיות שהתקיימו בבורגנלנד עד מלחמת העולם השנייה.
יום העיון כלל שלושה מושבים. הראשון, הקהילה – גנג עסק באוסקר דויטש, נשיא המזרחי בווינה ובפועלו, ופרופסור שלמה שפיצר מאוניברסיטת בר-אילן נאם על רבני שבע הקהילות. את המושב השני פתח הרב יוסף פרדס, רב קהילת המזרחי בווינה, בשאלה האם יש מקום לחדש מבנה בית כנסת על פי ההלכה, וכן פטר אדם נשא דברים בנושא הארכיטקטורה של בית הכנסת בקוברסדורף ושחזורו. מושב שלישי עסק בשואה באזור בורגנלנד. שושנה דויצן-ינסן דיברה על סופה של קהילת קוברסדורף בימי שלטון הנאצים, ומיכאל ריגלר דיבר על הגירוש מבורגנלנד לווינה, הבריחה ממנה ודרך הנדודים עד בואנו לארץ ישראל.
ביום הכנס חידשו אנשי המקום את מבנה בית הכנסת ששרד את תקופת השואה. חשוב לציין שכיום לא חיים במקום יהודים, המשפחות האחרונות שחיו בקהילה גורשו ממנה כאשר המשטר הנאצי השתלט על העיירה.
שבע הקהילות היהודיות
בבורגנלנד היו שבע קהילות יהודיות ובהן מאות משפחות יהודיות. כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה בשנת תרצ״ח-1938 היה גורל יהודיה כגורל יהודי גרמניה – רדיפות ונישול הרכוש. יהודי הקהילות נאלצו לעזוב את יישוביהם שבהם חיו מאות בשנים בתוך זמן קצר, ולעקור למקומות אחרים, בעיקר לעיר הבירה וינה. כל בתי הכנסת נהרסו בפקודת הנאצים, אולם בית כנסת אחד שרד בעיירה קוברסדורף בשל אסון שפקד את מבצע ההריסה – ילדה נהרגה בעת הפיצוץ, ויש אומרים שזו הייתה בתו של מבצע הפיצוץ.
בית הכנסת המשוחזר
מבנה אבן מרשים בגודלו וביופיו נשאר עומד על מקומו כאבן שאין לה הופכין. אנשי המקום שדדו את תכולתו – ספסלים, סטנדרים ואף לחלונות הוויטראז׳ שלחו את ידם. בית הכנסת עמד בשיממונו, קוצים ודרדרים הקיפוהו וקירות האבן החלו להתפורר.
׳מקדש המעט׳ הפך לחורבה ממש. לפני מספר שנים נרכש המבנה על ידי ׳הוועד היהודי של יהודי אוסטריה׳ והוחלט לשקמו. תמונות מהעבר הרחוק ששרדו בארכיונים אפשרו לשחזר את פנים בית הכנסת.
פנים בית הכנסת כלל אולם תפילה רחב ידיים, חלונות גבוהים מצוירים, ומעל לארון הקודש התנוסס חלון עגול מצויר. האדריכל וחבר עובדיו מצאו את החלון המקורי בביתו של תושב המקום והחזירוהו למקומו, והוא עתה מתנוסס ביופיו במקומו הקבוע. עובדי השחזור התקינו ארון קודש העשוי שני קירות אבן ולצידם ציור פרוכת. כיוון שבית הכנסת אינו משמש לתפילה, לא הוקמה בו בימה לקריאת התורה ו׳עמוד׳ עבור החזן. נורות חשמל חדשות הותקנו באולם התפילה, וכן נבנתה עזרת נשים כפי שהייתה במקורה. הכניסה לעזרת הנשים היא בגרם מדרגות לולייני בכניסה נפרדת, כיאה לבית כנסת שרוב יהודיה היו שומרי מצוות. אגב, כאשר גורשו אחרוני היהודים מהמקום השכילו היהודים וקברו את שלושה עשר ספרי התורה בבית הקברות היהודי, ומצבה הוקמה על מקום קבורתם.
בשחזור נוספו פרוזדור המוליך אל בית הכנסת, מטבחון, שירותים ועוד. החצר נוקתה היטב וגדר אבן ועץ מקוריים מקיפים את בית הכנסת. הבניין מתנוסס עתה לתפארה, ולידו בתים שבחלקם חיו פעם יהודי המקום.
הוזמנתי גם אנוכי לטקס חנוכת הבניין על ידי נחמיה גנג העומד בראש ארגון המזרחי בווינה, מכיוון שמקור משפחתנו בקוברסדורף. סבי, ר׳ משה ריגלר זצ״ל, היה ראש הקהל בעיירה, ואבי ז״ל נולד בה וחי במקום עד נישואיו לאימי ז״ל שנולדה בפראואנקירכן, אף עיירה זו אחת מ׳שבע קהילות׳ בבורגנלנד.
ביום העיון לקחו חלק כ-60 איש ואישה ורוב הנוכחים היו בני המקום שמצפונם התעורר באיחור של שמונים שנה. מספר יהודים מווינה השתתפו ביום העיון שכלל נאומים, ברכות, דברים מפי מלומדים על תולדות היהודים בבורגנלנד, וכן מידע על עבודת המשחזרים, ואנוכי סיפרתי את דבר הצלת משפחתנו וסירוב הבריטים להישארות נוסעי האוניה בארץ, הגירוש למאוריציוס, השהייה שם במשך חמש שנים בתנאי בית סוהר, ושובנו לארץ ישראל בחודש אלול תש״ה.
כל השיחות התנהלו בשפה הגרמנית, ורק קומץ היהודים שהשתתפו בכנס זכרו את אשר אירע לפני כ-84 שנה. אציין שוב כי ככל כנראה המבנה לא ישרת עוד לצורכי תפילה, אלא לצרכים תרבותיים אחרים שעליהם תחליט עירית קוברסדורף.

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

משפחת גולדין מתנהלת בשמונה השנים האחרונות בצורה רגילה ככל האפשר. על אף סדר יומו העמוס, ממשיך שמחה גולדין, לצד רעייתו לאה, להיאבק למען שחרור בנו הדר שנחטף על ידי ארגון הטרור חמאס במהלך הפסקת אש ב-01 לאוגוסט 2014, בעיצומו של מבצע ״צוק איתן״ ברצועת עזה.
מבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב שהתנהל בעזה בין התאריכים ביולי 08 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד). המבצע הוכרז בעקבות ירי ארטילרי משמעותי שביצעו ארגוני הטרור ברצועת עזה לעבר יישוב דרום ישראל, והחל לאחר מבצע "שובו אחים" למציאת שלושת הנערים היהודים שנחטפו בידי טרוריסטים מוסלמים, ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. שמונה שנים חלפו וההורים ממשיכים במאבק החשוב מול ממשלות ישראל.
בשיחה נוקבת עמו, מדגיש שמחה גולדין את מרכזיותו של שר הביטחון בני גנץ באי השבת הבנים, שכן שבאותה העת כיהן גנץ כרמטכ״ל ואליו הוא מפנה את עיקר טענותיו. ״הוא זה שהוציא את החיילים לקרב ולא החזיר אותם. יותר משנתיים הוא כבר שר ביטחון ולא רק שהוא לא עושה שום דבר בשביל להחזיר אותם, הוא עושה ההפך״. גולדין מסביר את דבריו, ואומר כי גנץ ״מכניס פועלים מעזה ולא מתנה את המהלך בהשבת החיילים, זה דבר שלא עשו מאז 2014״.
לקראת חג הקורבן (עיד אל-אדחא) שמתקיים השנה בתאריכים 09-13 ביולי, הודיע בתחילת השבוע (א') מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, אלוף רסאן עליאן, על שורת צעדים אזרחיים לאוכלוסייה הפלשתינית בשטחי יו"ש, לאחר שאושרו על ידי השר גנץ בכפוף להערכת מצב ביטחונית.
הצעדים האזרחיים לתושבי יהודה ושומרון: ביקורי משפחות בישראל. מכסה של 500 היתרי יציאה לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון. מכסה של 200 היתרים לביקור בעיר אילת. הרחבת שעות פעילות המעברים. הצעדים האזרחיים לתושבי רצועת עזה: מכסה של 400 היתרי ביקור בירושלים; עבור גברים מעל גיל 55 ונשים מעל גיל 50.
מה אתה חושב על ההקלות של גנץ לקראת חג הקורבן?
״הכל לכבוד החג שלהם, את החגים שלנו הוא לא סופר. לפני שנה היה מבצע שומר החומות שבסופו גנץ הצהיר על ׳שין תמורת שין׳ – לא יהיה שיקום בעזה אלא בהשבת החיילים. הוא פועל בדיוק הפוך על אף הצהרתו״.
כל שנה בתאריך י׳ בתמוז מתקיים ׳יום צוק איתן׳. השנה מכיוון שהתאריך נופל בשבת האירוע יתקיים ביום ראשון. גולדין מספר כי ״מדובר באירוע ממלכתי בהר הרצל ובמשך ארבע השנים האחרונות אנחנו, ההורים של הדר, לא נכנסים פנימה ועומדים שם בחוץ עם הרבה מאוד מפגינים אחרים. חלק מהמשפחות השכולות עומדות בחוץ לבושות בחולצות עליהן נכתב ׳צוק איתן לא נגמר עד שובם של אורון והדר׳, וחלק נכנסות פנימה. גנץ יוצא ומדבר איתנו ומבטיח ושוב מבטיח לפעול״.

״בשנתיים האחרונות הצוות של הדר הצליח לתפוס לשיחה קצרה את גנץ, והחבר׳ה אמרו לו – ׳היית המפקד שלנו בצוק איתן, שלחת אותנו לרצועת עזה, מה אתה הולך לעשות?׳. 

לפני שלוש שנים הוא אמר להם שהוא עדיין חסר כוח פוליטי, שהוא לא משפיע על כלום וברגע שיהיה לו הכוח הפוליטי זה יהיה אחרת. בשנה שעברה הוא שוב אמר שיפעל בנידון״.
השנה, כך לטענתו של גולדין, ״הצוות של הדר לא יגיעו כי הם כולם במילואים. אני חלילה לא אומר ששלחו אותם למילואים בתקופה הזאת בכוונה כדי שלא יגיעו״.

מה לדעתך הקשר של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לכך שהדר עדייו לא שב?
״עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו התחיל במחדל בכך שלא העמיד שום רף, שום תנאי בכל מה שנכנס לעזה כדי להביא את החיילים וגם את האזרחים השבויים בעזה. נפתלי בנט המשיך את זה בשנה האחרונה בצורה משוכללת אף יותר, זאת אומרת הכל נכנס ואין שום דרישה להביא את החיילים. ועכשיו גנץ ממשיך את הסיפור. הדרישה שלי מראש הממשלה יאיר לפיד ומהרמטכ״ל אביב כוכבי, לתקן את זה. אלה החיילים שלו״.

״אתה חושב שמשהו ישתנה אצל ראש ההמשלה הנכנס יאיר לפיד?
״עד עכשיו הוא היה ראש מפלגה, הוא היה שר חוץ, בתקופת צוק איתן היה שר אוצר. היום הוא ראש הממשלה, זאת אומרת, אם יצטרכו מחר לצאת לקרב – הוא זה שיוציא את החיילים לקרב. אז השאלה היא איך הוא מוציא אותם לקרב לפני שהוא מחזיר את החיילים הקודמים הביתה. זה לא שהוא מנותק מהעניין, הוא היה בקבינט המדיני-ביטחוני בתקופת צוק איתן, כמו נתניהו, בוגי, גנץ ובנט – כולם. 

[elementor-element…
הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

01לפני כמה שבועות הגענו לנופש קצר בצפון – וילה עם…