"אתה שואל איך הלך הסיפור עם האפיקומן אצלנו בבית?", אמר לי ירון, "זה היה ממש מעולה. אתה יודע, ההורים שלי לא דתיים, אבל על סדר פסח הם פעם לא וויתרו. יותר מזה, הם עשו אותו הכי בגדול שרק אפשר. כל הדודים והדודות, הגיסים והאחיינים התכנסו אצלנו בבית לאירוע החגיגי. בתחילת הערב כל הגברים שלפו את הארנקים והוציאו משם את השטרות המרשרשים. במרכז השולחן נוצרה ערמה מכובדת ויקרת ערך של מזומנים. הילד שהצליח למצוא את האפיקומן, גרף לכיסו את כל הקופה…".
כששיתפתי את לילדים שלי בחיוך במנהג האפיקומן בבית של ירון, העיניים שלהם נדלקו מיד. "אבא, אולי גם אצלנו נעשה דבר כזה?"
‰˜ÂÒوȉ ‰˘‚Âȉ
אין ספק שהאפיקומן הוא סטארט-אפ מבריק. בנוסף לכל הטעמים ההלכתיים, המחשבתיים והקבליים שלו, הוא אמצעי מעולה שמחזיק ילדים קטנים ערים עד השעות הקטנות של ליל הסדר.
יש רק בעיה אחת. על הדרך הוא גם גונב את תשומת הלב, ומסיט את הפוקוס למקומות צדדיים. בבתים רבים, במקום להיות מרוכזים בליבה של ליל פסח: סיפור יציאת מצרים, כל הילדים ובני הנוער שרויים במתח עמוק וטרודים בשאלה 'חשובה' הרבה יותר: מי יצליח לגנוב את האפיקומן ואיזו מתנה הוא הולך לקבל?
וזה לא נגמר כאן. יש משפחות בהן גניבת האפיקומן לא סוגרת את העניין, אלא רק מתחילה אותו. כי גם אחרי שמישהו מצא אותו, מישהו אחר יכול 'לגנוב' אותו ממנו, והשלישי מהשני, וכך כל הערב הופך לשרשרת גניבות אחת גדולה ההולמת יותר משפחת פשע והיא מסיטה את תשומת הלב מקריאת ההגדה והקשבה למה שיש לה לומר לנו.
בבתים מסוימים מי שממהר למצוא את האפיקומן הוא הילד הגדול יותר, ואז הקטנים מתוסכלים ופורצים בבכי. "טוב, אז גם אתם תקבלו מתנה", מרגיעים אותם ההורים. ואז הגדול מתוסכל. "אבל זה לא פייר. אני התאמצתי ומצאתי, למה שהם יקבלו?".
השורה התחתונה היא משהו מתפספס ברעיון המקסים של האפיקומן ושווה לחשוב כיצד לעשות זאת נכון יותר.
Ó‰ ‰‡Ï˯ËÈ·‰?
ובכן, אפשרות אחת היא לוותר מראש על המאבק. אבות וסבים יקרים. תהיו לארג'ים ואל תחביאו את האפיקומן בכספת או בגרביים. אפשר לילדים למצוא אותו במהירות וכך יוסר המתח מעל השולחן ומכאן נתפנה להתרכז בסיפור יציאת מצרים. את תשומת הלב והערנות של הילדים נשיג בדרכים אחרות.
אופציה שניה היא כן ליצור אתגר אבל לעשות אותו קבוצתי. כלומר, כל הילדים יחד מקימים 'יחידת חיפוש' וכולם ביחד מוצאים את האפיקומן וזוכים בפרס. בכך מורידים את רף הלחץ וגם מונעים אכזבות ותסכולים של מי שלא הצליח למצוא.
יש כאלו שעושים גם כמה אפיקומנים, ולכל ילד יש את האפיקומן שהוא צריך למצוא עם רמת קושי מותאמת לגילו ויכולותיו.
שמעתי על מנהג רביעי שהתקיים אצל אחד מגדולי ישראל. בביתו נהגו להפך. כל ילד היה מקבל מלכתחילה את האפיקומן שלו והוא היה קשור במטפחת לזרועו. על הילד היה להישאר ער לכל אורך הסדר, אחרת אביו היה לוקח ממנו…
כך או אחרת, מה שחשוב הוא לא לבלבל בין עיקר לטפל ולא להחמיץ את הלב של הלילה החשוב ביותר בשנה.
Ó‰ ˜˘Â¯ ÒÂÒ?
עצה אחרונה להורים היקרים: עשו עם הילדים עוד לפני החג תיאום ציפיות לגבי השאלה הגורלית: מה אפשר לבקש לאפיקומן.
לא אשכח את אותו פסח בו הייתי בן 9 ואחרי שמצאתי את המצה החבויה פניתי לניהול מו"מ עם אבי. הוא שאל מה אני מבקש תמורתו ואני עניתי "לא משהו מיוחד, רק סוס פוני" (כן, כבר אז הייתי ילד צנוע).
"סוס פוני?!!", אבא שלי כמעט התעלף. "איפה תשים אותו?".
"מה זאת אומרת איפה? בחדר שלי…", השבתי ברוגע.
קיצר, הוא לא השתכנע וגם אחרי משא ומתן קשוח לא הגענו באותה שנה להסכמות.
עצתי אליכם: תהיו חכמים מראש ותבהירו לילדים – לא סוסים, לא אייפונים ולא נסיעות לחו"ל. נכון מצאתם איזו מצה אבל אל תתנפחו כמו חמץ. הישארו צנועים ותבקשו משהו נחמד אבל תמציתי שיש סיכוי שגם תקבלו…
ומה דעתכם? איך הולך אתגר האפיקומן אצלכם בבית? ■
