גליון 511

התישבות

הגרעינים התורניים

דוד אולשבנג

בצל ההתקפות על הגרעינים התורניים, גילוי דעת מביא תיעוד אוטנתי אלולי עם הגרעין ברמלה

שעת בין הערביים בשלהי חודש אלול. החום הכבד מפנה את מקומו לרוח ערב חרישית, ועל המדרכה ניתן לזהות שכנים ישובים על ספסלי רחוב, אחרים הביאו כסאות כתר מהבית, והם חולקים חוויות מהיום שעבר וחלף לו. כי ברמלה, אנשים אומרים שלום, וחבר הוא אכן חבר.

בימים אלו יושבי אולפנים שונים מלהגים בזלזול להנאתם על הגרעינים התורניים בכלל ועל גרעיני הערים המעורבות בפרט. מסע מתוזמן, שנון, מעוות ומלא במניפולציות מרתקות תוך כדי ניתוק מוחלט מהמציאות שזה באמת כאבנו הגדול. ירידה קלילה לשטח וראיית עין בעין מתוך קו הלב את המציאות היה מוביל למסקנה שונה והפוכה. אגב, מומלץ לקחת איתכם את הלב למסע, לא את המקלדת. הקשר החם בין תושבי העיר לאנשי הגרעין הוא מיוחד ומתוק. זר לא יבין זאת. זר לא ייפרד בין רעים האהובים. זה ניכר ונראה כל הזמן. בחיי היום יום- במוסדות הלימוד החל מהמעונות וגני הילדים, בתי ספר, חוגים ועוד. אחרי צהרים פשוטים של שיחות חברות וחברים ומפגשים קלילים, שיתוף חי בשמחות וחלילה להיפך. תפילות ובתי כנסת יפהפיים של להג שורשי מסורתי יהודי של תפילה אחת שלמה מחברת ומחוברת חזק. בואו יקיריי, עזבו את המקלדת בבית, הצטרפו למסע קהילתי אלולי מיוחד בין בית הכנסת ברמלה.
זהירות, סיכוים רבים מאוד להדבקה לבבית של אור וחום רמלאי שאולי אף יגרמו לכם להצטרף להצלחה.
רמלה התברכה מלבד בחום האופף אותה בלילות ובימי הקיץ המהבילים, בחום אנושי ובחיבוק אינסופי שלא ניתן שלא להבחין בו, אפילו בביקור קצר. גם אם אין מגוריך בעיר, ורכבך יתקע בשל מצבר שהתעייף, לא תעבור דקה ולפחות שלושה עוברי אורח יעצרו לידך וינסו להגיש עזרה.

אל רמלה התקבצו עולים מגלויות שונות. ניתן למצוא יוצאי אתיופיה לצד עולים ותיקים מרוסיה, אנשים שהגיעו אל המעברה ברמלה בשנות המדינה הראשונות היישר מצפון אפריקה, עירק וגם מקומם של יוצאי אשכנז איננו נפקד. ניתן לעבור בשכונה ובתוך מספר דקות להיכנס לבית כנסת של יוצאי טורקיה ובסמוך לו בית כנסת של העירקים ולא הרחק משם בית הכנסת על שם רבי יוסף מערבי מטוניס. בתי מקדש מעט אלו משמרים ניחוחות ומסורות מן העבר, ובנוסף קמים מן העפר בתי כנסת חדשים. אנחנו מתאספים כאן כדי לשמוע מחלק מרבני הגרעין התורני ברמלה על ההכנות לקראת חודש אלול וימי הרחמים והסליחות.

אומנם השנה החופש הגדול התעלם מעט וגבר לו על אלול, אך מדי יום ביום בחודש האחרון מאות רמלאיים קמים כאן באשמורת שפיהם מזמרים אדון הסליחות או מרום ממרומים הישר אל בתי הכנסת החמים של הרבנים. כולם הגיעו לגרעין התורני, השתלבו בקהילות השונות הפזורות ברחבי העיר וזכו לאהבה ולאהדת המתפללים הוותיקים. בהמשך מונו לשמש בקודש כרבני בית הכנסת. למעלה מעשרה רבנים של הגרעין התורני פועלים באהבה בעיר. פגשנו את חלקם, הם משמשים ביום יום כאנשי חינוך בביתי ספר, תיכונים דתיים וישיבות 

 

תיכונית ברחבי הארץ לצד היותם רבני בית כנסת ומנהיגי קהילה ברמלה. הרב מיכאל יומטוביאן – רב קהילת עמישב, הרב שמעון יפרח – רב קהילת אחדות ישראל, הרב דניאל פנש – רב קהילת חזון יחזקאל, הרב מרדכי הכהן –  רב קהילת שארית יצחק, הרב יוסף ישראלי – רב קהילת סוכת שלום, הרב ארז אהרון – רב בית הכנסת מערבי – הרב דביר קולא – רב בית הכנסת בית יוסף.

אנחנו פותחים בבקשה להרחיב על הקהילה ובית הכנסת:

הרב דביר: "בית כנסת שלנו, יוסף קארו, בעבר היה נקרא "המרוקאי" היום כמעט ורק בוכרים. כשיש סיום מסכת מביאים אושפלו, תבשיל הבוכרי מסורתי, שילוב של עוף ובקר עם אורז, גזר והמון בצל. ב1948 כשהגיעו העולים החדשים תפסו בתים ריקים, כל מי שהיה לו מנעול נכנס לבית. לאחד האנשים היו שני מנעולים. ביום שישי, לפני שבת, התאספו כולם לתפילה והיה חסר בית כנסת – אותו יהודי נתן את אחד הבתים. אולי זה בית הכנסת הוותיק ביותר בעיר".

הרב ארז: "בית הכנסת ע"ש הצדיק המלובן ר' יוסף המערבי, שייך לעדה התוניסאית. נבנה על ידי המתפללים בעצמם, בימים שבהם הפרנסה הייתה לא בשמיים, אנשים ויתרו משלהם למען בית הכנסת. ולא רק זה, המבנה עצמו הוקם כשהם מוותרים על הבתים שלהם והופכים את המתחם לבית כנסת גדול, מרווח ויפה כיאה למקום תפילה. בימים שבהם הייתה קהילה גדולה בית הכנסת היה מלא מפה אל פה, היום ב"ה הוא פעיל מדי יום ביומו והגבאים המסורים לא מוותרים לרגע על פתיחתו וסידורו. המנקות של בית הכנסת עושות זאת בהתנדבות מלאה. כל מסירות הנפש הזו מפעימה ומרטיטה את הלבבות וגורמת לך להרגיש שלא מוותרים וממשיכים הלאה בעוז!"

הרב מרדכי הכהן: "בית כנסת שארית יצחק, נוסד על תוניסאיים שעברו מהשכונות הישנות של רמלה. נבנה במשך 14 שנה לאט לאט על ידי אנשים פשוטים שאספו פרוטה לפרוטה, לא כקלישאה, לפאר ולרומם את בית השם. המבנה שבנוי מכמה שלבים, נראה מרשים מאוד ואתה חושב שאיזה נדיב מחו"ל השקיע כאן, אבל מדובר בכסף ששווה לכיסופים מסירות ואמונה מיוחדת".

 

הרב שמעון: "בית כנסת אחדות ישראל נוסד על ידי הקהילה האשכנזית ברמלה בשנות ה60. בשנות ה,80 לבקשת שרידי המניין האשכנזי שנותר, ביקשו מהגבאי דוד ברוך לנהל בית כנסת ולשנות את אופיו לבית כנסת ספרדי מרוקאי וכך למשוך מתפללים. בתקופת הזוהר בית הכנסת היה מכיל מעל 100 מתפללים. לאורך השנים ועם התמעטות היהודים בשכונה המניין הלך והצטמק. ברוך ה' היום יום ישנו מניין פעיל ומלא הן בשבתות והן בימות החול".

 

הרב דניאל: "בית כנסת חזון יחזקאל, עם חיבור מרתק: בית כנסת ספרדי עם תפילה מיוחדת בנוסח ירושלמי על שם הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל שהיה נשיא ועד הישיבות והשתייך לציבור החרדי ליטאי. ב"ה בית הכנסת מונה למעלה מ200 מתפללים.

בית הכנסת עמישב היה שני בית כנסת שונים שאוחד לקהילה קודש אחת בשיפוץ כולל יחד שבטי ישראל, בסיפור מרגש. בית כנסת סוכת שלם שייך לקהילת תימן והתפילות בו היו בעשור האחרון רק בשבתות וחגים אבל בשנה האחרונה חזרו התפילות גם לימות החול בזכות גבאים רציניים ומתפללים מסורים." 

ויש גם כמובן בתי כנסת אשכנזיים כמו בית הכנסת תפארת מנחם שבו שימש הרב זאב מנסבך זצ"ל כרב בית הכנסת. הרב זאב ז"ל שהיה דמות מיוחדת ברמלה, ביחד עם רעייתו הרבנית חווה שתחי' היוו כתובת לעשרות רבות של זוגות ביעוץ והדרכה לקראת חתונה, בהדרכת הורים וביעוץ אישי וזוגי. על שמו הקים הגרעין מרכז משפחה מיוחד ברמלה שנותן מענה בחינוך ילדים זוגיות ומשפחה. בנו,, הרב צבי יהודה מנסבך ממשיך את דרכו ברבנות. "כשהגענו לגור ברמלה", הוא מספר, "ביקשו עזרה בחזנות לקראת הימים הנוראים. הגענו לבית הכנסת, תפילת מנחה של ערב ראש השנה. בית הכנסת ריק. אפילו לא היה מספיק אנשים למניין וחיכינו לתחילת התפילה. הייתה אווירה של עיר רפאים. מקום כמעט נטוש. זה היה לפני עשור. כיום, בתפילות בחגים, מספר המתפללים הכפיל עצמו ואפילו שילש. יש תפילה קבועה בשבתות ובחגים. הישיבה התיכונית ברמלה שוכנת לשמחת המתפללים בבניין בית הכנסת, מה שאומר שיש גם מניין תפילות כמעט על בסיס יומי."

 

ההכנה המיוחדת לקראת חודש אלול וימי הרחמים והסליחות:

הרב מיכאל: "לומדים ומתכוננים לחגים. "ויְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו; תנו רבנן: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג'" (סוף מסכת מגילה).

הכנה הלכתית גם בתוככי בית הכנסת וגם הלכות הקשורות לכל בית ובית עם המנהגים השונים והמיוחדים. וכמובן רעיונות ומשמעותם של החגים".

הרב שמעון: "אכן הרבה לימוד הלכתי רעיוני עם חברי הקהילה. וכמובן הסליחות המיוחדות מלאי ההוד והתרגשות בבית כנסת שלנו.  בשנה שעברה זכינו לייסד בבית כנסת מדי לילה מניין סליחות שפונה לקהל הצעיר בעיר, וברוך ה' יש ציבור גדול שמגיע".

הרב מרדכי מרחיב ומספר על ראש השנה של שנה שעברה, שנת הקורונה: "בראש השנה שמתי לב שיש הרבה אנשים שלא מגיעים בבוקר לתפילה. מגיעים ללילה לחג, אז יש תפילה ומיד לאחריה סעודה חגיגית משפחתית. מאז אני יוצא בסיום התפילה לתקוע בשופר ברחבי העיר. ישנם זקנים, חולים, וגם שכנים ובני משפחה שרק מחכים להזדמנות אבל ללכת לבית כנסת זה קצת יותר מדי. שנה שעברה, שנת קורונה, אחד מחברי הקהילה ביקש שאגיע לתקוע בשופר. עמדתי בחצר הבניין עם ילדי, ולפתע פשוט מכל עבר נפתחו חלונות בהתרגשות. עוד ועוד תריסים מוגפים של יהודים שפשוט רוצים להמליך את הקב"ה. הוא כמובן פירסם בכל הבניין שיש תקיעת שופר. אנשים רק חיכו לרגע הזה. בירכתי בקול רם בהרגשות גדולה. כשסיימנו אני שומע צעקות מהבלוק מהצד השני. "מה איתנו? אנחנו גם רוצים תקיעת שופר.." ושוב אותו מחזה. עוד חלונות נפתחים ותריסים מוגפים ועוד לבבות דופקים עם תקיעת השופר. עוצמות מדהימות של ציבור מסורתי, שהקשר של עם הקב"ה חזק ומיוחד, זה משהו שהרבה פעמיים דווקא לדתיים מבטן אין. שנזכה, הלוואי עלינו. אוהבים תורה, אוהבים מצוות. זכות".

תפקיד הרב בכלל ובקהילה בפרט:

הרב שמעון: "הרב מהווה כתובת אמיתית למתפללי בית הכנסת ולתושבי השכונה כולה. גם בשאלות הלכתית וגם בשאלות ונושאים סוציאליים יותר. וגם כמובן כחזן ובעל קורא בכל ימות השנה ובפרט בימים נוראים". 

הרב דביר: "דרשות שבת ומועדי ישראל, הלכות ומעט קורטוב של תיווך וגישור. עם ישראל מלא באהבת תורה. לא משנה מה מתי או מי רוצים לשמוע דברי תורה".

הרב דניאל: "תפקיד הרב להגדיל תורה ולהאדירה! כמה שיותר, אצלנו אנחנו דוחפים, וב"ה זכינו לשיעור קבוע כל יום בין מנחה וערבית וכמובן בשבת עצמה לגברים לנוער לנשים ולילדים".

הרב מרדכי: "הבסיס של התפקיד להוביל את התפילות עם קריאת התורה בתפקוד של בית הכנסת. מעל זה הרצון שלי הוא שבית הכנסת יהיה מקום של התכנסות שהציבור מגיע כדי להיפגש גם עם הרב וגם עם החברים, ליצור קהילה אמיתית סביב בית כנסת".

הרב ארז: "לאהוב ולתת מקום לכולם. ובעיקר לקבל וללמוד מכולם". 

הרב יוסף: "צריך באמת לזכור שבית הכנסת אינו מקום רק לקובעים שם תפילתם, אלא יש שעבורם זו תחנת מעבר והיא יכולה וצריכה להיות משמעותית".

נקודה שחוזרת בשיחה היא מאמץ הרבנים בקשר המיוחד עם הצעירים. תשומת לב מיוחדת ניתנת כאן על הקידוש בשבת בבוקר או לחילופין על סעודת שלישית בשלהי שבת. הרעיון הוא לשנות את התפיסה אצל הצעירים שבית הכנסת הוא מקום של תפילה והביתה וזהו. מדובר כאן על חוויה וחיבור של משפחה. לא האוכל הוא העניין כאן, אלא קירבה ורעות החברים. "כן, צריך לדבר ביחד, בית כנסת הוא לא רק מקום של שקט", אומר הרב מרדכי בעיניים בורקות. "איך החברים ידעו אם מישהו מובטל או זקוק לעזרה? בית הכנסת הוא מקום שכיף נעים ומזמין להיות בו."
סיפור לסיום:
הרב מיכאל: "למדנו ביחד הלכות ציצית, אמרתי בשיעור שלבישת טלית קטן היא מצווה גדולה וחשובה אך אינה חובה. אחד מחברי הקהילה סיפר לי שהוא רוצה ללבוש טלית קטן אך אשתו מתנגדת. עניתי לו שמאחר ואין בזה חובה, הוא לא צריך לצער את אשתו ושיניח לזה. לאחר כשנה וחצי בשיעור לנשים, אשתו סיפרה לאשתי שבעבר התנגדה לכך שבעלה ילבש ציצית, אך לאחר שהרב אמר לבעלה לכבד את רצונה ולא ללבוש ציצית, היום היא קנתה לו ציצית ומתכוונת לתת לו מתנה!"
הרב שמעון: "משפחה מהקהילה שלא הייתה מרוצה מחינוך הילדים בבית ספר חילוני 
עם כל המורכבות שבדבר, ב"ה הצלחנו בהרבה שיחות ומחשבות להעביר את הילדים היקרים לבית הספר של הגרעין התורני".
 
הרב יוסף: "למדתי עם נער שאביו היה קשור בעברו לבית הכנסת לבר מצווה, בעל סיפור משפחתי מאוד מורכב. בתקופת ההכנה התחיל הנער להגיע לתפילות ליל שבת והזמנתי אותו לסעודת ליל שבת ,לאחר כמה שבתות הוא כבר לא הגיע ולא ראיתיו. עברו כמה שנים, יום אחד בהיותי באיזו חנות לפתע מתוך חבורת בנים ובנות פונה אלי בשמי בחור גבוה עם 'תספורת מיוחדת'. לקחו לי כמה רגעים לזהות שזה הנער ההוא, שמחתי לראותו והוא ניגש אליי בשמחה ובהתרגשות גלויה וסיפר שהוא מקפיד לקרוא כל שבת מפרשת השבוע. החוויה נשארה בליבו בצורה עמוקה ופנימית".
הרב ארז מסיים וחותם: "כל שבת אני צועד מרחק של כחצי שעה הליכה, בגשם ובשרב, ומה שמחזיק אותי זו הקהילה המגובשת הזו, אנשים חמים, לבביים, נעימים שאני לומד מהם המון על אמונה וביטחון ועל יהדות פשוטה וישרה, כמו בסיפורים של פעם".
תחושה הלב היא חזקה כאן ברמלה. לב מרגיש, לב אוהב, מחובר חזק למסורת ישראל. זוהי הייתה הזדמנות להכיר את רמלה האמיתית, המרתקת. פעילות מלאת אור של תורה וחסד של הגרעין התורני. יהודים חמים ששמחים בחזרת קולות התורה הגואלת לחוצות העיר רמלה. המלך בשדה, בעיר ובכפר. בדרך לירושלים. מוזמנים.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה