אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין שגובלת במדינת ליטא כבן בכור להוריו מרדכי ולאה הדסה.
הוא היה מושפע מאירועים גדולים שהיה נוכח בהם והם מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הגדולה החברתית פוליטית ברוסיה ותקומתה מחדש של פולין. הוא עלה לארץ ב-1926 ולאחר כשנתיים החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בתור תלמיד מצטיין. הוא קיבל אישור חריג ללמוד בשלושה חוגים: ספרות עברית חדשה, שירה בימי הביניים, והשפה היונית וספרותה וההיסטוריה של יוון ורומא. הוא ייסד את אגודת הסטודנטים "חולדה" על שם היישוב חולדה. הוא היה משורר וכתביו נסבו סביב ארץ ישראל.
יאיר שטרן, בנו של אברהם שטרן
"בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!"
(מתוך השיר "חיילים אלמונים" של שטרן)
בתום לימודיו קיבל מלגה ללימודי תואר שלישי בפירנצה שבאיטליה ולאחר כמה חודשים שם שבוהם עבד על עבודת הדוקטורט שלו מפקד האצ"ל – "גדעון" (אברהם תהומי) גייס אותו לרכוש נשק בפולין ולאחר מכן להעבירו לארץ. יאיר נרתם למשימה ועזב את הקריירה האקדמית הצפויה לו, תוך שהוא מבצע משימות חשאיות.
…״ ארץ-ישראל אהובה עלינו יותר מן החיים ומעצמנו, שהרי מוכנים אנו לתת לה את עצמנו ואת החיים.
לוּ משורר-נביא אני הייתי שר במלים נלהבות על עתיד מולדתו.
לוּ עשיר מופלג אני הייתי נותן את כל עשרי לעם"
(מכתביו של שטרן)
עם תחילת מלחמת העולם השנייה הפעילות בפולין הופסקה ובהמשך ארגון האצ"ל החל מתפרק. יאיר לא הסכים עם דרך המתינות במאבק נגד הבריטים שהארגון דגל בו, והקים את ארגון הלח"י שהפך להיות ארגון עצמאי שהוא מפקדו הראשון. הוא שידר ב"קול המחתרת העברית" שהיתה תחנת השידור החשאית של המחתרת.
"לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה.
אינני מתחרט אף לרגע קט,
ולעולם לא אצטער על כך"
(באגרת שכתב לרוני אשתו)
הבולשת הבריטית ראה בתפיסתו ערך עליון והוא נדד בין מקומות מחבוא לאחר שפורסמו תמונות ושל חברי הארגון והוצא פרס למי שיסגיר אותם. הוא נמצא בכ"ה בשבט תש"ב על ידי הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין ושני בלשים אנגלים בדירה בה הסתתר ברחוב מזרחי ב' 8 בתל אביב. שם נרצח, בעודו בן 34, ונקבר לאחר מכן בבית הקברות "נחלת יצחק" אשר נמצא בגבול גבעתיים – תל אביב.
"יש להאמין בכוחנו, גם באדם וגם ברוח,
יש להעיז ולהעפיל.
לא לסמוך על שליטים בארמונותיהם שיעשו בשבילינו.
ארמונות נהרסו וכסאות שליטים מוגרו בידי האדם הקטן,
שהכיר פתאום,
כי כוח לו ולפעולה נוצרו ידיו״
(מכתביו של שטרן)
יאיר שטרן, בנו, הוא עיתונאי ובעל תואר שני בתקשורת מאוניברסיטת ״טמפל״ בפילדלפיה, ארה״ב. הוא נולד לאחר מותו של אביו ומתפקידיו הבולטים הם מנהל חטיבת החדשות בטלויזיה הישראלית (רשות השידור) בין השנים 1983-1989, שליח הטלוויזיה בוושינגטון במשך 4 שנים, מנכ״ל הערוץ הראשון בטלוויזיה בשנים 1993-2000 והחל משנת 2008 הוא היה מנכ״ל התזמורת הסימפונית ירושלים עד לשנת 2020.
אם אביך היה נולד למציאות אחרת – מה אתה חושב שהוא היה עושה בחיים?
״אם אבי היה נשאר בחיים, אני מאמין שהוא היה פונה לאקדמיה ומשמש כנשיא האוניברסיטה העברית. או שהוא היה דיקן הפקולטה למדעי הרוח ועוסק בעיקר בכתיבת שירה".
איך זה לגדול בצל אבא כזה משמעותי בהסיטורית מדינת ישראל?
"לגדול בצל אבא כזה זו גאווה גדולה ומשימה לא פשוטה מכיוון שבכל מקום מזהים אותך, החל מגיל צעיר מאוד. בתחילת שנות המדינה היה קשה יותר מכיוון שאבי וארגוני המחתרות היו מושמצים ומוחרמים על ידי הממשלות והמימסד. היום זו גאווה גדולה ביותר".
דעתך על ההלשנות של ההגנה על הלח"י והאצ"ל?
"ההלשנות היו דבר חמור מאוד. הרבה לוחמי חופש נשלחו למעצר ומאסר, חלק לגלות באפריקה ובודדים גם נהרגו. זה חלק מהחרם וההדרה שהזכרתי קודם לגבי תחילת שנות המדינה. ברוך ה' שהיום דברים השתנו".
למה בחר בכינוי "יאיר"?
"יאיר הוא שמו של אלעזר בן יאיר, מפקד מצדה, אשר העדיף להילחם עד הסוף ולא לתת לרומאים את התענוג להרוג אותו ואת אנשיו".
איך היה לגדול בתור "הבן של" למרות שנולדת לאחר מותו של אביך?
"לגדול כמו ״הבן של״ זה לא קל כשאתה ילד ונער. בשל מחלוקות פוליטיות עם נערים אחרים נאלצתי לא פעם לנהל ויכוחים מרים ואף ללכת מכות עם נערים אחרים. כאדם בוגר זה רק כבוד וגאווה".
היית רוצה לפעמים לא לשאת את הכינוי שלו, עם כל האחריות שצרובה בכך?
״חס וחלילה לא הייתי משנה את שמי בעד כל הון שבעולם".
אתה מאמין בדרך שהוא הנחיל?
"מאמין מאוד בדרכו. הוא היה לוחם חירות ולא יכול היה ללכת בשום דרך אחרת. הוא גם הקריב את הקורבן הגדול ביותר – את חייו – כדי לסלק את השלטון הזר מאדמת ישראל ונפל על קידוש ה', העם והארץ".
בשנותיו האחרונות התקרב יאיר אל הדת בהשפעת חברו דוד רזיאל, מפקד האצ״ל, שהיה דתי ותלמיד ישיבת מרכז הרב. "יאיר אמר כי תפילה זכה נותנת לו כוח להמשיך במלחמה", אומר יאיר הבן ומשתף בסיפור פחות מוכר: "למרות שנטש את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה של פירנצה באיטליה וחזר לשורות האצ״ל ב-1934, הסתבר לי בתחקיר שערכתי כי למרות שכולו היה שקוע בענייני המחתרת, הוא עבר ב-1937 בפירנצה ועבר בהצטיינות עוד שתי הבחינות באוניברסיטה, אולי מתוך מחשבה שבכל זאת תימצא יום אחד ההזדמנות לחזור לחיי האקדמיה".
״אושר רב מסבה לי ההכרה שאח אני לך לא רק בדם
אלא גם במחשבה ובשאיפה,
שקרובים אנו גם במטרה וגם בחלום.
מאחל אני לעצמי ולך שנתמיד לעד
על משמר הטוב לעם ולמכוֹרה,
ושלכל אורך דרכנו בחיים נצעד יד ביד,
שכם אל שכם, לקראת החזון האחד:
הגשמת חלום העם במולדת.
אני מאחל לעצמי שנמצא בעצמנו פנימה די אומץ רוח,
גבורה ואמונה בנצחון,
כדי שנוכל להגשים את המטרה הזאת״
(מתוך מכתב שכתב לאחיו הצעיר)
